חיה-חיה או חיה-מתה? בחני את עצמך להתגעגע לבעל שיחזור, לילד שישוב לשמחה שלו, למלכות דוד. מספרים על רב גדול שבכה. כולם חרדו לו: "מה קרה?""שלושה ימים הבן שלי בישיבה ולא חשבתי עליו פעם אחת. אני עושה על זה תשובה". את לא זוכרת שהם קיימים עד שהם חוזרים מבית הספר. "או, ברוך הבא ילד שלי (שכחתי ממך עד לרגע זה). איך היה בדקדוק (או מה שלא למדתם היום, אין לי מושג מה)?""אמא, היום למדנו חשבון. דקדוק זה מחרתיים". דעו לכן, מי שמפסיקה להתגעגע ולחלום היא פשוט... מתה. פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן[1] - "חי" ו"רצון" הן מלים נרדפות. הפסקת לרצות – את מתה. אשה שמפסיקה לרצות בגדים, בשמים, אודמים, נעליים ושיפוצים היא פשוט מתה. אני מכירה כל כך הרבה חיות-מתות. רבקה אימנו הצדקת, ברגע שנגמרות הברכות היא מלווה את יעקב המחופש לאוהל ולאחר מכן שולחת אותו לחרן למצוא כלה. וזהו. היא חושבת: "נגמר. הגשמתי את המאוויים שלי. הברכות הגיעו ליעדן, הבן שלי בע"ה מסודר, אני את שלי עשיתי בעולם הזה". יותר לא שומעים עליה בתורה[2]. השבוע קמה מישהי וסיפרה בדיחה: אחד היה צריך לעבור בכל ערב בבית קברות בדרכו הביתה מהעבודה. כמה הוא היה פוחד מזה. ערב אחד ראה מישהו עומד בשער בית הקברות. הוא שמח, "בוא נלך יחד", הציע לו. וילכו שניהם יחדיו. "אתה לא מאמין כמה מפחיד לי לעבור פה לבדי", האיש הודה בפני הזר. "כן, גם אני פחדתי כשהייתי בחיים" הלה השיב. כמה כאלה יש בינינו. הפחד הורג אותנו. האם את חיה-חיה או חיה-מתה? דעי לך, כשאת מפסיקה להתגעגע ולצפות, נגמר לך בשביל מה לחיות. ראו מה נאמר על יצחק - וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ ה'. אומר רש"י: השנה היתה קשה והארץ היתה קשה, והוא לא הפסיק לזרוע[3]. אני מאמינה שבקושי הזה אני זורעת אמון ואמונה, ואין דבר כזה שה' לא יעזור לי. וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ, אמר שלמה המלך[4]. יש תקופות כאלה בחיים בהן את מסתובבת נטולת כל רצון בהרגשה של סוף החיים. אל תשקעי בזה. כל הזמן צריך לחדש את הרצון. לבקש על זה. "ריבונו של עולם, אתה משביע לכל חי רצון. ה', תשביע לי רצון וחיוּת". |