• - "אז מה קורה עם החבר ההוא שלך, שגורם לך לצעוק בלילות?"
• - "גורם לי לצעוק?"
• - "נו, ההוא שבגללו הפרעתם לשי לישון לפני כמה שבועות."
• - "עשינו סקס, היה קצת רעש, לא אומר שצעקתי"
• - "טוב אז לא צעקת. מה קורה איתו בכל אופן?"
• - "לוידעת, לא ראיתי אותו הרבה זמן."
• - "מה הפסקתם לצאת?"
• - "לא יצאנו אפפעם."
• - "למה לא באת ליומולדת שלי?"
• - "כי לא הזמנת אותי."
• - "אבל כן הזמנתי."
• - "מאוחר מדי"
• - "אז למה את לא רואה אותו יותר?"
• - "את מי?"
• - "תפסיקי לעצבן."
• - "לוידעת הוא הפסיק להתקשר, פעם אחרונה שראיתי אותו עשינו סקס כשהייתי במחזור, הוא ניסה לשכנע אותי להוציא את הטמפון, אבל זה היה על המיטה שלי ואני זו שהייתי צריכה לישון על מזרון מלא בדם למחרת, סרבתי. מאז לא ראיתי אותו."
• - "איך בכלל הכרתם?"
• - "הוא עובד עם חברה שלי. פגשתי אותו באיזו מסיבה של העבודה שלה, איזה בחור אוסטרלי שגר פה כמה שנים חזר הביתה לאוסטרליה, הומו ענק שרוצה להיות שוטר, עשו לו מסיבת פרידה ואני נדחפתי. זה היה כשהייתי חדשה פה, הייתי הולכת למסיבות עם אנשים שאני לא מכירה. שתינו ואכלנו אוכל של פאבים ואחרי זה הלכנו עם עוד הומו ברזילאי למסיבת בית בדרום העיר (בבית של הומו אחר), חרא של מוזיקה אז התחפפתי איתו אלי הביתה, לקחנו מונית, אני שלמתי, באוטובוסים הייינו מגיעים בבוקר, היה אחלה סקס ושי התעורר מזה. אחרי זה הרגשתי לא נעים שהערתי את שי עם הסקס התנצלתי מליון פעם אבל עשיתי את זה שוב."

שי לא מביא בחורות הביתה, בעצם יש לו חברה אבל גם אותה הוא לא מביא, הוא אומר שהמיטה שלו היא אנטי סקס חורקת מכל תזוזה, איש עדין וביישן, מעדיף להפריע לשותפים של חברה שלו. כשהתנצלתי על הרעשים של הסקס הוא אמר שהוא בכלל לא שמע את זה בגלל שהוא ישן עם פקקים באוזניים, תרוץ חמוד ואנגלי כדי לגרום לי להרגיש נוח, בטח נמאס לו מההתנצלויות. אני תוהה אם הוא וקרן שכבו פעם, יש תמונת ערום שלה בסלון שהוא צייר וכששאלתי אותו אם היא דגמנה בערום, הוא אמר שכן. היינו שיכורים ואני לא יודעת אם הוא ענה ברצינות או לא, קשה לי לראות את קרן מדגמנת לו בערום על הספה בסלון, ומה יש לחבר שלה להגיד על זה, אבל יש לקרן צדדים מפתיעים במיוחד כשהיא מגיעה שיכורה הביתה ומתחילה לדבר בלי סוף. סופסוף יש מישהו בבית הזה שמדבר יותר ממני.

דרושה עוזרת

ניקיתי היום את הבית כמו זונה זקנה, ככה זה כשמישהו חי עם אמא שלי בבית אחד במשך עשרים שנה, הוא נהיה חולה נקיון כפייתי. אצל סבתא שלי אפשר לאכול מהרצפה. אני רוצה לגור במקום מלוכלך כדי לעשות דווקא, אבל אני לא יכולה. זה פתאום משתלט עלי ואני מתחילה לנקות כאחוזת אמוק, עם שואב אבק בחריצים ולשטוף. לא באמת אפשר לאכול מהרצפה ואמא שלי בטח היתה אומרתשאני בסך הכל מרחתי את הלכלוך, אבל לכל מי שהוא לא אמא שלי, או אמא שלה, או אחות שלה, המקום יראה מצוחצח וזוהר. וזה כיף שהבית נקי למרות שזה מרגיש זקן ובורגני מידי.

גנבתי לשי בירה מהמקרר, לא נורא הוא תמיד גונב לי דברים וסיגריות. רונית אומרת שהיא לא היתה יכולה לחיות בבית כמו שלי, שכולם לוקחים מכולם דברים. היו לה שותפות שתמיד גנבו לה את היין ואת השוקולד והרסו לה את מחבתות הטפלון עם צמר פלדה, אמרתי לה שהיא אישה זקנה, מומרמרת וקטנונית, היא סרבה להסכים.

אחרי זה שתיתי את הבירה בחצר והסתכלתי על השמיים העננים היו בצבע צהוב ניסיתי לחשב אם יש ירח מלא היום, אבל לא היה שום חג יהודי באופק שיכולתי להאחז בו כדי לחשב את מחזור הירח. אני עדיין לא יודעת אם יש ירח מלא או לא כי העננים מסתירים אותו. יש הרבה עצים בשלכת עכשיו והחצר הסגורה שלנו שמוקפת בניינים מלבנים אדומות מתחת לשמיים צהובים נראית כמו סצינה מכלבם של בני בסקרוויל.מעניין מה צריך להיות אורך החשיפה במצלמה כדי להצליח לצלם את זה. בכל מקרה לא יודעת מה עדיף מצלמה או פלייסטישן.

שיחות נפש לתוך הלילה

• - "נטאאאאשה, את מעשנת ג/וינט?", הדגש על הג'וינט בסוף המשפט כשמין נימה של פליאה, גיחוך ובדיחות הדעת, השתעשעות מהרעיון מבצבצים מהמשפט.
• - "לא, מה פתאום, נו כן, אני מעשנת ג'וינט", אני עונה כשקולי נבלם מתחת לשמיכה ויוצא כמו המהום לא ברור.
• - "נטאאשה, אני לא שומע כלום."

הוא פותח את הדלת ונכנס, מדליק את האור. אני עוצמת עיניים בתחינה,

• - "כבה את האור, זה מסנוור אותי."

האור נשאר דולק, בסוף אנחנן מתפשרים על מנורת הלילה. השותף מתיישב ליד השולחן.

• - "הכל בסדר, חבר חדר?", הוא נאנח, ומכסה את פניו בכפות ידיו.
• - "איפה הג'וינטים האלה שלך?", הוא שואל קצת חסר סבלנות.
• - "הנה פה. שאני אגלגל לך?"
• - "לכי לעזאזל, את והקונטרול פריק שלך. אני יודע לגלגל את הג'וינטים שלי לבד."