אני מרגישה שאני במבוי סתום אני בשלב בחיים כאילו כמו גיל ההתבגרות שלי מרגישה שאני רוצה לברוח מהמציאות,לברוח מהעולם כאילו כולם נגדי. ועברתי את השלב הזה מזמן...... לא יודעת מה אני רוצה מעצמי כל כך רוצה להתנתק ולא יכולה כי אני כל כך קשורה למקום ולבית,מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות את הצעד כי זה בריחה,בריחה מהמציאות בריחה מההתמודדות. יש לי כל כך הרבה רגשות בפנים שלא יודעים לאן לצאת איך להתפרץ ואני על סף בכי והדמעות לא יוצאות,רוצה שיצאו כדי שאוכל להתרוקן ולהרגיש יותר טוב עם עצמי אך כלום כאילו המיכל של הדמעות שלי ריק מהימים האחרונים. מרגישה כמו צל בעולם הזה סתם עוד מישהי שלא מהווה חשיבות עוד אחת שחולפים על פניה בבית וברחוב. רוצה לבכות,רוצה לצעוק להתפרץ על כל העולם ולא מסוגלת,חוששת שאפגע באנשים,אנשים טובים שלא מגיע להם ... רוצה ולא מסוגלת כי אני אשה שמאמינה ומקווה רק לטוב אופטימית מטבעי. אלוהים תן לי כיוון תן לי סימן כלשהו רמז,אפילו קטנטן מה לעשות עם עצמי אני שוקלת לצאת לחפש לי דרך חדשה דרך שתתן לי כח מחדש לפעול ולעשות דברים אותם אני אוהבת...... אם אני משליכה כאן על מטפורות אני מרגישה שאני עומדת על קצה צוק ושוקלת אם לקפוץ ולעוף להתחיל דרך חדשה או להסתובב ולחזור לישן המוכר והמנוכר והכי הכי מרגיז ומעצבן.... אלוהים תן לי סימן תן לי אות מה עושים איך פונים לכיוון לנסות לצעוד קדימה מבלי לפחד..... חבריי היקרים אני אומרת לכם דברים שיוצאים מתוך הלב אל תחששו כשאתם רוצים לעשות שינוי וחוששים... אל פחד עשו כרצונכם חבל לפספס כי יום שעובר הוא לא חוזר...... אוהבת אותכם ומאחלת לכם אהבה אושר ושמחה.........
אותי------- זקוקה להכי הרבה חום אנושי-------- |
