נתחיל בווידוי קטן. אני מאוד בעד אומנות, ציור ריקוד נגינה וכתיבה. אני חושב שזה מאוד חשוב ועוזר לקדם את האנושות לא פחות מכל ההתפתחויות בטכנולוגיה השונות, ולפי דעתי גם האומנות עוזרת לשמור על הנשמה של האדם, שיותר ויותר הולך ומשתעבדת לטכנולוגיה ולכסף.
לאחר שאמרתי זאת אוסיף ואומר שאני ממש גרוע בלצרוך אומנות, לתיאטרון אני הולך לעיתים נדירות, ואין מה לדבר על תערוכות.
לכן מאוד שמחתי ששמעתי על התערוכה של סנדי, גם מהזוית של הסיפור האישי, שזו בחורה שישבה בבית, וציירה, וגם כי התערוכה מוצגת ממש מעבר לכביש מביתי ושהיא אורגנה ע"י חבר מהקפה.
היות שאני רחוק מלהיות מבקר אומנות אני מבקש לקחת את כל הטקסט הבא בערבון ממש מוגבל.
מה שאהבתי בציורים של סנדי היה סדרת הרעיונות שהיא העלתה לי בראש, כל תמונה עוררה רגש, מחשבה, הזדהות. רק לאחר שהתבוננתי בציירת, ובציורים הבנתי כמה מעצמה סנדי השקיעה בציורים שלה, ואני אישית מצאתי קווי דמיון בין הדמויות המצוירות לבין האמנית.
סנדי עצמה נראתה כמאוד מתרגשת לקבל תגובות כה חיוביות לעבודה שלה, ובאמת שמגיע לה את כל הקרדיט, יש לה כישרון מאוד מיוחד ואני ממליץ מאוד להשקיע את הזמן ולבוא להתרשם.
התערוכה מוצגת עד ה31 ליולי בצוותא בתל אביב.
|