כותרות TheMarker >
    ';

    בועה בקרקעית הים

    ארכיון

    ילד בן שמונה ונחל

    31 תגובות   יום חמישי, 27/11/08, 14:43


     יש בנחל אבנים והמים זורמים ביניהן ומעליהן.

    מימין: מעלה הנחל- העתיד,

    משמאל: מורדו- העבר.

     

     ילד בן שמונה מנסה להסתכל על טיפת מים מימין,

    לעקוב אחריה בעוברה מולו, בהווה,

    לראות אותה נעלמת במורד, משמאל. היא בעבר.

     

     ילד בן שמונה ולבו פועם חזק

    כי התחושה עצומה,

    עתיד נהייה הווה נהיה עבר

    ואין מה לעשות.

    ואין הפסקה.

     

     הולך לשם וחוזר למחרת, אין מושג לכמה זמן 

    תמיד לבד ואף אחד לא יודע ולא יידע, כי זה מסוכן.

    יש הרבה חרקים, הרבה צפרדעים ולטאות, לפעמים נחש,

    אבל אין בני אדם ולכן אין דיבור, אין מילים, אין חשיבה בזמן הראיה,

    אין שואל חמוש במילים ואין צורך בתשובת מילים. 

     

     קשה לעקוב אחרי טיפה קופצת ושטה בין אבנים 

    לכן לוקח ענף קטן וזורק ימינה לעתיד

    לראות מרותק את הענף הופך לעבר משמאל,

    ולא יודע אם היה בכלל הווה.

     

     מדוע יש כל כך הרבה עבר וכמעט אין הווה?

    יש קצת עתיד, תלוי עד לאן רואים בגלל עיקולי הנחל, 

    אין כמעט הווה גם אם מתרכזים חזק

    יש הרבה עבר, תלוי עד לאן רואים בגלל עיקולי הנחל.

     

     ילד בן שמונה רואה שהכל נע

    גם הראשנים הקטנים לא מפסיקים לנוע, 

    הכל זז בלי מזיז ויש רק שינוי.

    הולך לישון בלילה וחושב שהכל זז גם עכשיו.

     

     אין קבוע

    אין לא- שינוי

    אין על מה להתעכב כי זה כבר לא שם. 

    מה יש?

     

     ילד בן שמונה לא אומר כל זה

    אפילו לא "חושב" את "זה"

    לא התקרב למילים האלו ולשום מילים ורעיונות,

    רק ראה וחש, בלי מסך החשיבה ועיוות המילים בתבניתן.

     

     הרגיש  בעוצמה.

    כעבור ארבעים שנה אולי ילביש מה שראה במילים.

    זה לא טוב להלביש במילים

    ממש לא.

     

    אבל אולי ינסה לספר למישהו.

     

     

     

     

    Río Ceballos, Córdoba, Argentina.

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/8/09 16:01:

      צטט: עליזהלה 2009-08-06 09:46:34


      הוֹוֶה ניתוח דקדוקי כתיב מלא הווה הגייה* hove חלק דיבר שם־עצם מין זכר שורש   דרך תצורה   נטיות  
      1. הזמן הנוכחי, מה שמתרחש כעת.
      2. הֱוֶה מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת

       

       


      סבר פנים יפות זו התחלה טובה. בעיקר כשמקיימים את זה כלפי כל האדם.

      וגם חיות.

        6/8/09 09:46:

      הוֹוֶה ניתוח דקדוקי כתיב מלא הווה הגייה* hove חלק דיבר שם־עצם מין זכר שורש   דרך תצורה   נטיות  
      1. הזמן הנוכחי, מה שמתרחש כעת.
      2. הֱוֶה מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת
        5/6/09 15:16:

      צטט: אפרו-דיטה 2009-06-05 13:21:35

      שמחה על כך שהילד סיפר (-:

       

      ובעניין הווה - 

      הוא קו התפר הדקיק שבין עבר לעתיד.

       

       


      ורק הוא (ההווה) לא עשוי מדמיון (עתיד) או מזיכרון (עבר), אלא ממציאות.
        5/6/09 13:21:

      שמחה על כך שהילד סיפר (-:

       

      ובעניין הווה - 

      הוא קו התפר הדקיק שבין עבר לעתיד.

        31/12/08 07:36:

      צטט: מגדל השן 2008-12-30 21:22:33

       

      זה חזק

       

       

       

      זה כוחו של נחל אחד בקורדובה.
        30/12/08 21:22:

       

      זה חזק

       

        1/12/08 11:02:

      צטט: limov 2008-12-01 08:22:28


      אוף, לאחרונה אני מגיעה באיחור (והפעם גם בלי כוכבים).

       

      נשיקה על כל לחי לילד 88888888888888.. ...........   .   ..    .     .....

       

      .

       

       


      תודה.
        1/12/08 10:56:

      צטט: רויטל ד 2008-12-01 10:29:31

      צטט: danniell 2008-11-30 15:08:32

      צטט: רויטל ד 2008-11-30 11:44:19

      כשאתה כותב כך, אי אפשר שלא להגיב או להיזכר בספר " מסע דניאל" והמשא על גרגר החול:

      (קח אוויר, קצת ארוך, אך שווה ביותר ורלוונטי )

      משא על גרגר החול הכול זורם אל השונה והשונה אל השונה ממנו, ונצחית היא רק הזרימה אל השונה:זורמים גם העץ והאבן, והרקב והכימשון והבלות והחלודה גם היא זרימה, וגידי ברזלזורמים באדמה כנחל וכגל, וגם חתול עצל זורם על השטיח, ודף נייר מן המחברתכעלה מעץ: אל תאמר: ליבו לב אבן, כי קשה בשר מן האבן והנה גם הבשר זורם:ואם אמרת בלבך:אשים סכר לזרם, והנה גם הסכר היה למים: ואם אמרת בלבך:אגיף את התריסים, והנה גם התריסים וגם הבית זורמים אל העפר שהיה לאבןשהיה לבית:אל תאמר: כל הקולות שוקעים אל הדממה, כי אן דממה אלה בקולותואך המתים בליבם שומעים שם את המוות: ואל תאמר אשכב לנוח, כי בקומךמשכבך אחר: סכל ביקש את הדממה בבית הקברות ושמע את המצבות שרות.מה שהיה לא ישוב עוד ומה שיהיה לא היה מעולם: גם טיפת מים לא תשווה לרעותה,ולא לחיצת יד, וגם הנאהבים יקיצו אל אהבה אחרת: לא תשוב אותה שמש לזרוחולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב: נקל להחזיר בתולים מלהחזיר חוויהשחלפה. יש המכוון את ליבו על רגע של אושר שחלף- את הרגע ההוא לא יחזיראך את הרגע הזה יאבד: ראיתי אומה המבקשת לחזור אל ימיה כקדם- ואין חזרה,ולא תשוב אותה שמש לזרוח ולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב, ואך לאזןולווסת בין השונים הוא גלגל העיתים: ונצחית היא רק הזרימה אל השונה.ושומע אני את לב העולם בזרימה- הנה הוא ניגר ואיננו והנה הוא חוזר מן הגל ומן האבןומקולו של ידיד וממה לא: ושומע אני שימחה בזרימה. מתוך : מסע דניאל/יצחק אורפז

       

       

        לא רק שזה "רלוונטי". זה מגה-רלוונטי ביותר מדי מובנים ומישורים.

      כהרגלך, את פותחת יותר מדי חלונות נכונים, חשובים ומדוייקים להפליא, וכולם באותו רגע. ואני, למרות השמועות, רק בן אדם אחד (לפעמים פחות) ולפעמים עסוק מאוד בלנוח.  איך אפשר להתיחס לכל זה? אין לך רחמים? (אני כבר אטפל גם במר אורפז הזה. ומי הרשה לו לקרוא לזה "מסע דניאל"?).

      אני מניחה שב 1969 כשיצחק אורפז כתב את הספר, היית צעיר מידיי מכדי להרשות, ומדובר באחד הספרים היפים ביותר שנכתבו כאן בארץ, ואם תתחיל "לטפל" בכל מי שהשתמש בשם שלך לספר, אז תצטרך לטפל גם ב- א.ל. דוקטורוב שב1971

      כתב את "ספר דניאל" (גם ספר מצויין) וזה רק מה שיש בספריה שלי...חיוך

       

       

       


      מעניין, אירועי הפוסט הם מינואר ופברואר 1969...

        בכל אופן, שמעתי גם על איזה נביא מלפני כמה אלפי שנים בשם הזה כך שבמחשבה שניה נראה לי אבוד לחפש את כולם כדי לעשות סדר.

        בנוסף, כפי שאת אולי יודעת מעולם לא קראתי רומן, ספר שירה או כל דבר אחר שאיננו עיוני, כך שאין לי מושג מה נכתב כאן או במקום אחר. השירים היחידים שאני מכיר הם אלה שמישהו הלחין ושר והנובלות היחידות  הן אלה שעשו מהן סרטים.

        בכלל, נראה לי שלקרוא זה לא כל כך בריא. בגלל זה בענייני קרוא וכתוב הלכתי יותר על מגמת כתוב, למעט דברים שאני רוצה לדעת עליהם קצת ואין ברירה אלא לקרוא.

       מזל שיש אנשים חכמים  שלא רק יש להם הרבה ספרים אלא גם קראו אותם וירדו לסופם, ולפעמים מאירים קצת את בורותי.

      חיוך

       

        1/12/08 10:29:

      צטט: danniell 2008-11-30 15:08:32

      צטט: רויטל ד 2008-11-30 11:44:19

      כשאתה כותב כך, אי אפשר שלא להגיב או להיזכר בספר " מסע דניאל" והמשא על גרגר החול:

      (קח אוויר, קצת ארוך, אך שווה ביותר ורלוונטי )

      משא על גרגר החול הכול זורם אל השונה והשונה אל השונה ממנו, ונצחית היא רק הזרימה אל השונה:זורמים גם העץ והאבן, והרקב והכימשון והבלות והחלודה גם היא זרימה, וגידי ברזלזורמים באדמה כנחל וכגל, וגם חתול עצל זורם על השטיח, ודף נייר מן המחברתכעלה מעץ: אל תאמר: ליבו לב אבן, כי קשה בשר מן האבן והנה גם הבשר זורם:ואם אמרת בלבך:אשים סכר לזרם, והנה גם הסכר היה למים: ואם אמרת בלבך:אגיף את התריסים, והנה גם התריסים וגם הבית זורמים אל העפר שהיה לאבןשהיה לבית:אל תאמר: כל הקולות שוקעים אל הדממה, כי אן דממה אלה בקולותואך המתים בליבם שומעים שם את המוות: ואל תאמר אשכב לנוח, כי בקומךמשכבך אחר: סכל ביקש את הדממה בבית הקברות ושמע את המצבות שרות.מה שהיה לא ישוב עוד ומה שיהיה לא היה מעולם: גם טיפת מים לא תשווה לרעותה,ולא לחיצת יד, וגם הנאהבים יקיצו אל אהבה אחרת: לא תשוב אותה שמש לזרוחולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב: נקל להחזיר בתולים מלהחזיר חוויהשחלפה. יש המכוון את ליבו על רגע של אושר שחלף- את הרגע ההוא לא יחזיראך את הרגע הזה יאבד: ראיתי אומה המבקשת לחזור אל ימיה כקדם- ואין חזרה,ולא תשוב אותה שמש לזרוח ולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב, ואך לאזןולווסת בין השונים הוא גלגל העיתים: ונצחית היא רק הזרימה אל השונה.ושומע אני את לב העולם בזרימה- הנה הוא ניגר ואיננו והנה הוא חוזר מן הגל ומן האבןומקולו של ידיד וממה לא: ושומע אני שימחה בזרימה. מתוך : מסע דניאל/יצחק אורפז

       

       

        לא רק שזה "רלוונטי". זה מגה-רלוונטי ביותר מדי מובנים ומישורים.

      כהרגלך, את פותחת יותר מדי חלונות נכונים, חשובים ומדוייקים להפליא, וכולם באותו רגע. ואני, למרות השמועות, רק בן אדם אחד (לפעמים פחות) ולפעמים עסוק מאוד בלנוח.  איך אפשר להתיחס לכל זה? אין לך רחמים? (אני כבר אטפל גם במר אורפז הזה. ומי הרשה לו לקרוא לזה "מסע דניאל"?).

      אני מניחה שב 1969 כשיצחק אורפז כתב את הספר, היית צעיר מידיי מכדי להרשות, ומדובר באחד הספרים היפים ביותר שנכתבו כאן בארץ, ואם תתחיל "לטפל" בכל מי שהשתמש בשם שלך לספר, אז תצטרך לטפל גם ב- א.ל. דוקטורוב שב1971

      כתב את "ספר דניאל" (גם ספר מצויין) וזה רק מה שיש בספריה שלי...חיוך

       

        1/12/08 08:22:


      אוף, לאחרונה אני מגיעה באיחור (והפעם גם בלי כוכבים).

       

      נשיקה על כל לחי לילד 88888888888888.. ...........   .   ..    .     .....

       

      .

        30/11/08 16:32:

      צטט: 1oria 2008-11-30 16:21:57


      העבר זה שמיכת פוך

      שמכסה על עתיד לא ברור.  (או משהו כזה)

       

       

       בהחלט.

      וכל מה שיש להוסיף על זה הוא: אוי לכיסוי, למכסה ולמכוסה (כי רק בלי כיסוי חשופים להווה).

      (או משהו כזה או אחר)

      רגוע

        30/11/08 16:21:


      העבר זה שמיכת פוך

      שמכסה על עתיד לא ברור.  (או משהו כזה)

        30/11/08 15:08:

      צטט: רויטל ד 2008-11-30 11:44:19

      כשאתה כותב כך, אי אפשר שלא להגיב או להיזכר בספר " מסע דניאל" והמשא על גרגר החול:

      (קח אוויר, קצת ארוך, אך שווה ביותר ורלוונטי )

      משא על גרגר החול הכול זורם אל השונה והשונה אל השונה ממנו, ונצחית היא רק הזרימה אל השונה:זורמים גם העץ והאבן, והרקב והכימשון והבלות והחלודה גם היא זרימה, וגידי ברזלזורמים באדמה כנחל וכגל, וגם חתול עצל זורם על השטיח, ודף נייר מן המחברתכעלה מעץ: אל תאמר: ליבו לב אבן, כי קשה בשר מן האבן והנה גם הבשר זורם:ואם אמרת בלבך:אשים סכר לזרם, והנה גם הסכר היה למים: ואם אמרת בלבך:אגיף את התריסים, והנה גם התריסים וגם הבית זורמים אל העפר שהיה לאבןשהיה לבית:אל תאמר: כל הקולות שוקעים אל הדממה, כי אן דממה אלה בקולותואך המתים בליבם שומעים שם את המוות: ואל תאמר אשכב לנוח, כי בקומךמשכבך אחר: סכל ביקש את הדממה בבית הקברות ושמע את המצבות שרות.מה שהיה לא ישוב עוד ומה שיהיה לא היה מעולם: גם טיפת מים לא תשווה לרעותה,ולא לחיצת יד, וגם הנאהבים יקיצו אל אהבה אחרת: לא תשוב אותה שמש לזרוחולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב: נקל להחזיר בתולים מלהחזיר חוויהשחלפה. יש המכוון את ליבו על רגע של אושר שחלף- את הרגע ההוא לא יחזיראך את הרגע הזה יאבד: ראיתי אומה המבקשת לחזור אל ימיה כקדם- ואין חזרה,ולא תשוב אותה שמש לזרוח ולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב, ואך לאזןולווסת בין השונים הוא גלגל העיתים: ונצחית היא רק הזרימה אל השונה.ושומע אני את לב העולם בזרימה- הנה הוא ניגר ואיננו והנה הוא חוזר מן הגל ומן האבןומקולו של ידיד וממה לא: ושומע אני שימחה בזרימה. מתוך : מסע דניאל/יצחק אורפז

       

       

        לא רק שזה "רלוונטי". זה מגה-רלוונטי ביותר מדי מובנים ומישורים.

      כהרגלך, את פותחת יותר מדי חלונות נכונים, חשובים ומדוייקים להפליא, וכולם באותו רגע. ואני, למרות השמועות, רק בן אדם אחד (לפעמים פחות) ולפעמים עסוק מאוד בלנוח.  איך אפשר להתיחס לכל זה? אין לך רחמים? (אני כבר אטפל גם במר אורפז הזה. ומי הרשה לו לקרוא לזה "מסע דניאל"?).

        30/11/08 11:44:

      כשאתה כותב כך, אי אפשר שלא להגיב או להיזכר בספר " מסע דניאל" והמשא על גרגר החול:

      (קח אוויר, קצת ארוך, אך שווה ביותר ורלוונטי )

      משא על גרגר החול הכול זורם אל השונה והשונה אל השונה ממנו, ונצחית היא רק הזרימה אל השונה:זורמים גם העץ והאבן, והרקב והכימשון והבלות והחלודה גם היא זרימה, וגידי ברזלזורמים באדמה כנחל וכגל, וגם חתול עצל זורם על השטיח, ודף נייר מן המחברתכעלה מעץ: אל תאמר: ליבו לב אבן, כי קשה בשר מן האבן והנה גם הבשר זורם:ואם אמרת בלבך:אשים סכר לזרם, והנה גם הסכר היה למים: ואם אמרת בלבך:אגיף את התריסים, והנה גם התריסים וגם הבית זורמים אל העפר שהיה לאבןשהיה לבית:אל תאמר: כל הקולות שוקעים אל הדממה, כי אן דממה אלה בקולותואך המתים בליבם שומעים שם את המוות: ואל תאמר אשכב לנוח, כי בקומךמשכבך אחר: סכל ביקש את הדממה בבית הקברות ושמע את המצבות שרות.מה שהיה לא ישוב עוד ומה שיהיה לא היה מעולם: גם טיפת מים לא תשווה לרעותה,ולא לחיצת יד, וגם הנאהבים יקיצו אל אהבה אחרת: לא תשוב אותה שמש לזרוחולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב: נקל להחזיר בתולים מלהחזיר חוויהשחלפה. יש המכוון את ליבו על רגע של אושר שחלף- את הרגע ההוא לא יחזיראך את הרגע הזה יאבד: ראיתי אומה המבקשת לחזור אל ימיה כקדם- ואין חזרה,ולא תשוב אותה שמש לזרוח ולא אותו נחל לזרום ואותה רוח לנשב, ואך לאזןולווסת בין השונים הוא גלגל העיתים: ונצחית היא רק הזרימה אל השונה.ושומע אני את לב העולם בזרימה- הנה הוא ניגר ואיננו והנה הוא חוזר מן הגל ומן האבןומקולו של ידיד וממה לא: ושומע אני שימחה בזרימה. מתוך : מסע דניאל/יצחק אורפז

       

        29/11/08 22:30:

      צטט: danniell 2008-11-28 22:01:47

      צטט: taltalbo 2008-11-28 21:44:33

      צטט: taltalbo 2008-11-28 21:44:04

      MUY LINDO

      POST

      Y

      TU

      TI?

       

          tu

      Gracias

      :) 

       

       

      מעולה

      עכשיו למדתי עוד משהו

      נשיקה

        28/11/08 22:01:

      צטט: taltalbo 2008-11-28 21:44:33

      צטט: taltalbo 2008-11-28 21:44:04

      MUY LINDO

      POST

      Y

      TU

      TI?

       

          tu

      Gracias

      :) 

       

        28/11/08 21:59:

      צטט: מי-רב 2008-11-28 16:33:05


      מספר 8 האין סופי,כל הזמן בתנועת האין סוףףףףףףףףףףף

       

       :)

        28/11/08 21:44:

      צטט: taltalbo 2008-11-28 21:44:04

      MUY LINDO

      POST

      Y

      TU

      TI?

       

        28/11/08 21:44:

      MUY LINDO

      POST

      Y

      TU

        28/11/08 16:33:

      מספר 8 האין סופי,כל הזמן בתנועת האין סוףףףףףףףףףףף
        28/11/08 12:45:

      צטט: celina 2008-11-28 12:37:00

       

      ומרוב שאנחנו עסוקים בעבר ובעתיד,

      לא רואים את השניה שמתרחשת עכשיו, ההווה חומק לנו מהידיים כאילו לא היה

       

       


      כן, מציאות היא  הווה.

      דיבור עליה הוא רק זיכרון (עבר), או דמיון (עתיד).

        28/11/08 12:37:

       

      ומרוב שאנחנו עסוקים בעבר ובעתיד,

      לא רואים את השניה שמתרחשת עכשיו, ההווה חומק לנו מהידיים כאילו לא היה

        28/11/08 08:17:

      צטט: nomik 2008-11-27 21:04:35

      (סליחה נמחקה התגובה איכשהו...)

      העבר מכביד, העתיד הוא תקווה

      והווה... כן קיים! כל רגע הוא כאן ועכשיו

      והאומנות של חיינו היא ללמוד להיות בכל רגע בשלמות

       

       

      תודה. גם תגובה מחוקה- בפתק לבן- מתקבלת כאן.

      :) 

        28/11/08 08:13:

      נכון, מירה.

      :) 

        27/11/08 21:18:

      "ילד בן שמונה לא אומר כל זה

      אפילו לא "חושב" את "זה"

      לא התקרב למילים האלו ולשום מילים ורעיונות,

      רק ראה, בלי מסך החשיבה ועיוות המילים.

       

      ילד בן שמונה לא אומר כל זה

      אפילו לא "חושב" את "זה"

      לא התקרב למילים האלו ולשום מילים ורעיונות,

      רק ראה, בלי מסך החשיבה ועיוות המילים.

       

      הרגיש  בעוצמה.

      כעבור ארבעים שנה אולי ילביש מה שראה במילים.

      זה לא טוב להלביש במילים

      ממש לא.

       

       

      הילד,

      הילד הכי מרגיש (בעוצמה אפילו)  את ההווה ,רואה אותו,נוגע בו...

      בלי מילים,בלי פרשנות,בלי נברנות בלי...

      בגיל "הבינה" (חה) ,

      ילך לאיבוד בין  מילים , תבניות ותובנות ויפספס ואולי, ישכח את אשר הרגיש אז,בעוצמה.

       

      בא לי נהר

      בלי ימין ושמאל...

       

        27/11/08 21:04:

      (סליחה נמחקה התגובה איכשהו...)

      העבר מכביד, העתיד הוא תקווה

      והווה... כן קיים! כל רגע הוא כאן ועכשיו

      והאומנות של חיינו היא ללמוד להיות בכל רגע בשלמות

        27/11/08 21:01:
       
        27/11/08 16:56:

      צטט: wonders 2008-11-27 16:34:12

      איזה יופי של פוסט

      (עושה חשק לקפוץ למים)

      כל כך נכון שיש דברים שהמילים רק מצמצמות אותם.

      גם החוויה של ההוה הינה הרבה יותר בתחושה מאשר בהגדרתה.

      כמו הילד, ברגע עצרנו להביט ההוה הפך עבר.

      אבל בתחושה אנחנו יודעים כמה טוב זה מרגיש הכאן ועכשיו.

      כל כך בהיר ונכון ונינוח......

      עושה חשק לקפוץ למים :-)

       .

      כוכב לילד שלא ויתר על עצמו.

       

       

      תודה. בעניין קפיצה למים, הם די קרירים שם כל השנה...  

      :)

        27/11/08 16:34:

      איזה יופי של פוסט

      (עושה חשק לקפוץ למים)

      כל כך נכון שיש דברים שהמילים רק מצמצמות אותם.

      גם החוויה של ההוה הינה הרבה יותר בתחושה מאשר בהגדרתה.

      כמו הילד, ברגע עצרנו להביט ההוה הפך עבר.

      אבל בתחושה אנחנו יודעים כמה טוב זה מרגיש הכאן ועכשיו.

      כל כך בהיר ונכון ונינוח......

      עושה חשק לקפוץ למים :-)

       .

      כוכב לילד שלא ויתר על עצמו.

       

       

        27/11/08 16:12:

      צטט: הדב מהיער 2008-11-27 16:02:59

      אולי מישהו יוכל להסביר לי מה זה בדיוק הווה.

      אין לי בעייה עם העבר או אם העתיד,

      אבל מה עובי פרוסת הזמן הנקראת הווה? חמש דקות? עשירית שנייה?

       

       

        זה חמק גם מהילד. הוא ניסה להתחכם ולהשתפר ולזרוק את הענפים כל פעם יותר רחוק ימינה כדי שיהיה לו יותר זמן להתכונן ולהתרכז יותר טוב ברגע המעבר לידו ולראות סוף סוף את ההווה ממש מקרוב. לימטב ידיעתי הוא לא ראה אותו.

      אבל היה קרוב...

        27/11/08 16:02:

      אולי מישהו יוכל להסביר לי מה זה בדיוק הווה.

      אין לי בעייה עם העבר או אם העתיד,

      אבל מה עובי פרוסת הזמן הנקראת הווה? חמש דקות? עשירית שנייה?

       

      פרופיל

      Danniell
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מילים תלויות Palabras colgadas

      מילים תלויות Palabras colgadas