אני אף פעם לא כותבת כאן דברים אישיים מדי...שולחת חדשות בריאות, משתפת בחוויות ססגוניות מטיולים, אבל את ענייני הלב שומרת למייל הפרטי עם כמה וכמה מהחברים כאן, וכמובן בלב שלי פנימה...
אבל היום -זהו יום מאוד מוזר עבורי...ואני שוברת את השיגרה בעניין זה...
מחר אהיה בת ...9 אופס...49 , ואפתח את השנה האחרונה בקידומת 4 ... אני ?!?...מה לי ולמספר הזה שאוטוטו מעביר אותי לקידומת 5 !!! מישהו אמר לי "ילדה גדולה"...ואני נזכרתי בילד קטן אחד ששאל אותי באוטובוס, ממש לפני ימים אחדים, אם אני רוצה לשבת, ולא הבנתי אם גלי החום שתקפו אותי היו מהיסטריה של צחוק, של הפתעה או של הגיל ... ( חה חה חה) ... או מזה שלמרות שהקמטים עדיין לא הגיעו אלי, תודה לאל, ואני בטוחה לגמרי שאני עדיין בקידומת 2 וחצי או 3 מקסימום, בכל זאת אני "זוכה" ל"הצעה מגונה" מעין זו ...
פעם, נשים בגיל הזה הלכו עם תסרוקת "בהתאמה" לגיל - שיער קצר עשוי היטב ב"רולים" (אוףףף-סיכות הפלסטיק הדוקרות ...), ומי ראה שיער ארוך כל כך מתבדר לו ברוח ?... התלבשו בצורה "מכובדת" ( אבוי לטישרט'ס ולג'ינסים...) והתנהגו כמו בנות ...ש..ש..ש....כמעט 50 ... ( ומי היתה חושבת על לינת שטח במלון של אלף כוכבים? פאב בשעת לילה מאוחרת, ועוד כמה שטויות ....)
אני מביטה במראה וממש לא מבינה מה הקשר ביני לבין הגיל הכרונולוגי...מודה , במובנים מסויימים אני מרגישה היום הרבה יותר צעירה מאשר פעם ...אבל לעיתים, מאורעות היום יום מחזירים אותי למציאות...
הרגשות שלי נעים בין חיוך שמח עד נבוך משהו, להפתעה, שמחה וגאווה וגם אכזבה, שביעות רצון והחמצה ...עירבוביה אחת גדולה ...
ולמה מוזר ? כי בדרך כלל, בשעות אלה, בשנים קודמות - הייתי עסוקה מאוד בהכנות האחרונות לקראת מסיבת יום הולדת מסורתית, בלי רגע פנוי אחד למחשבה, מקבלת את השנה החדשה ב"תעסוקה מבצעית" כמעט ...
השנה הזו שונה...
בפעם הראשונה, אני מרגישה שאני בגיל "משמעותי". כאשר רבים דיווחו על "משבר גיל ה-40" אני ממש לא הבנתי למה הם מתכוונים...יום הולדתי ה-40 עבר עלי בשמחה כל כך גדולה, בלב ליבה של אהבה, עד כי כלל לא יכולתי להתחבר למושגים של משבר...לקח לי כמעט 10 שנים להבין..
.ובכל זאת אני נעה בין רגעים של חשבון נפש לבין רגעים של משובת ילדות שעדיין נותרה בי לעתים... מה עשיתי , מה לא עשיתי, איפה הצלחתי - פחות או יותר , מה ניסיתי ולא הצלחתי להגיע אל המטרה, מה נשאר איתי ומה כבר נמצא במחוזות אבודים, מה אעשה, על מה אוותר לטובת דברים חדשים נכונים ומתאימים יותר עבורי, ובעיקר - מנסה להבין מה הכי חשוב עכשיו . כן...מה שחשוב עכשיו, ולפני הכל, זה ללמוד לא לקחת הכל ללב
ולדעת לשמור אותו לדברים הנכונים באמת...וכן... כמעט כל יום מחדש נשבעת שלא אקח יותר ללב כל מיני "שטויות" שלי ושל אחרים, וכל יום מבינה שעדיין לא למדתי את ה"פטנט" איך לעשות זאת...
כן, יודעת שהכל "עניין של הרגשה" , שגיל זה עניין של ראש וחשיבה נבונה, אבל לא יעזור - שאלות של "אמצע החיים" מציצות פתאום מן המחבוא בו היו עד כה ... כבר לא מוכנות לקבל את ההתעלמות שלי מהן ...מרימות ראש, מיישירות מבט, ומבקשות תשובות ישירות, חדות וענייניות. בלי תירוצים...
חיוך- מכיוון שאני מביטה במראה ומרגישה עדיין ילדה עם ג'ינס ופוני שמסוגלת לעשות שטויות של ילדים, ולהרגיש בכיף... כי כמה וכמה חברים חדשים מולם אני עובדת בעולם האינטרנט, מאז הקמתי את אתר הבריאות שלי, בני 25 פלוס מינוס, מופתעים מהגיל הכרונולוגי שלי ושולחים מילים חמות במייל, כי אני מעזה לעשות דברים שפעם לא העזתי ( כי "מה יגידו"... כבר יצא מהתפריט שלי...), כי אני ממש לא מבינה מה הקשר בין הגיל להרגשה הפנימית שלי, ליצירתיות, לאדרנלין, לחזון ולחלום ... ובכל זאת נדרשת לעתים לשאלה מה פתטי ומה אסתטי כי אני כבר "בגיל כזה"...
הפתעה - כי הזמן טס בקצב הסילון וזו לא קלישאה אלא נתון שלמרות שאיננו חדש - מפתיע אותי בכל יום מחדש... ופתאום חברות שלי כבר מחבקות נכדים ... ( כן!!!!!) אבל אחרות עדיין מאמצות תינוקות רכים ... כי אני ממשיכה לחשוב שתמיד יש מחר, אבל לעיתים לא מעכלת את המשפט "יום שעובר לא חוזר" , כי הוא נראה לי שייך לקשישים ... אחד מהם שמשמח אותי הוא הקמה של פורטל מידע בתחום הבריאות. זו היתה בעצם הגשמת חלום ישן, לפעילות למען הקהילה, שתביא מידע נגיש וזמין שמטרתו איתור מוקדם ומניעת מחלות וגם - מידע לרגע שאחרי, כאשר פתאום העולם עוצר מלכת וצריך לעמוד מול בשורה, מציאות חדשה וצורך בהתמודדות.
שמי, המופיע בכותרת האתר, מזמין, לעיתים, את הגולש לבקש עזרה אישית, ולא בפורומים המקצועיים. אני גאה למצוא ילדים בני 12 המשתפים בחוויות פצעי הבגרות שלהם וגם קשישים מבתי אבות שעשו מהפך בחייהם והתחברו לעולם הוירטואלי המסייע להם להישאר עם אצבע על הדופק בעולם של צעירים.
אחד הדברים שגורמים לי נחת רוח ביני לבין עצמי הוא ההזדמנות שנקרתה בדרכי לסייע, ב-ד' אמות, למי שאינם מוצאים את הדרך ואינם יודעים למי לפנות בעולם הרפואה. כל פניה שאני מקבלת במייל הפרטי ומצליחה למצוא לה מענה גורמת לי עוד דקה של שמחה פנימית על השותפות בפיתרון. עוד סיבה לישון טוב בלילה ...
שמחה גדולה על שגיליתי בשנים האחרונות עולמות נפלאים בחיק הטבע והפכתי ל"מכורה" אמיתית, שואפת את הירוק של הצפון והצהוב המדברי כמו אוויר לנשימה. שחזרתי, לאחרונה, לאהבת נפש גדולה שלי - לשיר להנאתי ...( ראו את מועדון הזמר...), שגיליתי אנשים נפלאים באמצע החיים, באמצע הדרך, שנכנסו בשקט בשקט למשבצות החיים שלי ומאירים לי את המקומות הנכונים.
וגם כמה וכמה תחושות אכזבה והחמצה מהעולמות בהם לא מיציתי את שרציתי וחלמתי לעשות.
עוד כמה שעות אוכל לשיר לעצמי לה-לה-לה גדלתי בשנה. נכון , הראש צעיר, הלב כבר עמוס חוויות חיים ועדיין חי, נושם ובועט חזק עוד יותר מאשר בשנים עברו, אבל משהו מן התובנות עושה כנראה את האיזון הטבעי של החיים, ללא מילים.
אמצע החיים?...אני ? .... J אומרים שהחיים הנבונים מתחילים בגיל 50 ...אז ..."לא נושמת לא זזה" ...כי הנה זה כבר מגיע ...
מרגישה תחושה של עוצמה פנימית חזקה, התרגשות, אנרגיות טובות, שלווה וגם סערה, הרבה מקום ורצון לעשייה חדשה, וחשוב - חופש אמיתי
 |
