שלום,
רציתי להיפתח קצת ולספר על עצמי.
בתור נער אני בחור יחסית סגור, זה לא שהאופי שלי כזה, כי בחופש אני פתוח ואני בתכל'ס ממש אוהב את החופש וחופש הפעולה וחברים ומשפחה וכו' ואולי אני הבחור שעושה את הדברים הכי לא שיגרתיים שיש, אבל זה משהוא אחר, הלימודים,
הלימודים ממש העיקו עליי, אני ממש לא אוהב מקצועות הומניים ומצד שני אני ממש אוהב מתמטיקה ופיסיקה ומחשבים, זה לא שאני לא אוהב סיפרות, אני לא אוהב אבל ספרות כל כך, לנתח משפטים וכו', זה לא שאני לא אוהב היסטוריה אני פשוט לא אוהב לשנן נק' שהופכים את המקצוע לחסר ערך, ללמוד לבגרות ולשכוח אחר כך מרוב המועקה שבדבר, להתבודד בחדר ולזכור מאורעות שהיו יכולים להיכתב בצורה מאוד מעניינת כולל זכירת כל הנק' ובמקום זה, סיכומים ועליהם סיכומים על סיכומים רק כדיי לזכור נקודות, אז עושים את זה וזהו.. אבל זה בדיוק מה שהעיק עליי.
שעמום מתמשך יום יומי ללא עניין, אז יום אחד אתה רואה סרט, יוצא החוצה קצת, ו... מה הלאה?.. החיים רצים בצורה מטורפת , אני זוכר את היום הראשון של הפגישה של העולים לכיתה א', זה היה ישיבה בצורה ח' ואני זוכר חברים שישבו שם ובכו, שניים אני ממש זוכר, אני זוכר שהתבוננתי בכל אחד מהמתכנסים. אחד למשל שמעתי שנהיה מכור לכושר, אחר נמצא פה אחר שם, אבל לעניין, עכשיו אני כבר עולה לי\"ב, שנה אחרונה- ויש שאלה אחת שעולה כל הזמן והיא לאן אנחנו רצים כל הזמן, למה לעשות כל דבר אם אין טעם הרי בסופו של דבר זה כישלון מובטח כולנו רצים למוות, אז מה הטעם לחיות? זה השאלה של ההתחלה בהיכרות עם שוק ההון (לא, אבל היא לא הסיבה לכניסה לשוק ההון) (המשך בבלוג הבא)