זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
קולגות - חברי המלומד
כל אחד מאיתנו נתקל מדי פעם בפישולי חבריו. לעתים משעשעים, ולעתים משעשעים יותר. סביר שמדי פעם חבריו ייתקלו גם בפישולים שלו עצמו, אבל ברור שסיפורים אלה אינם משעשעים כלל...
אז הנה מבחר מקרי: יום רביעי בשבוע, מביאים לי בקשה לצו מניעה זמני, מצורף לתביעה, לדיון ביום ששי. ביום ששי איני עובד. גם לא בא לי לעבוד. אני עובר על הבקשה. המבקש מתלונן על שהעיריה/הלקוח שלי, לקחו לו את מגרש החניה בו השתמשו המבקש, ואבות אבותיו לפניו. אני מחפש את נסח הטאבו, האמור להיות מצורף לבקשה כזו – והוא אינו שם. אני מזמין ומקבל נסח בעצמי. נו כן, מן הנסח עולה כי הגוש הוסדר ונרשם לאחרונה בטאבו במסגרת תכנון מחודש של כל האיזור – והחניה היא עתה חלק ממגרש חניה גדול שהוא רכוש הציבור. עבור ה-לא-משפטנים אוסיף כי העובדה שמקרקעין עברו "הסדר", משמעותה לצורך סיפור זה היא, שהודיעו למבקש שהזכויות במקרקעין עומדות להיות מוסדרות, נתנו לו הזדמנות אמיתית להציג את זכויותיו, ואחרי שההסדר נרשם - אין אדם יכול לבוא עוד ולטעון שיש לו זכויות מעבר לכתוב בפנקסי המקרקעין. עוה"ד אינו מוכר לי במיוחד, אבל איני נהנה לנצל העדר מומחיות של אנשים. מה גם שמי שישלם את המחיר יהיה הלקוח שלו. אני מרים אליו טלפון ושואל אותו אם יש נסח בידיו. לא, אין. אני מציע לו בחום להוציא אחד. עדיין יש לו היום ומחר לעשות זאת. איני שומע דבר, יום ששי מגיע. אנו מגיעים לאולם, גם ב"כ המבקש מגיע. אני שואל אותו אם הוציא נסח. לא הוא לא הוציא. אני נותן לו צילום לעיון, ומסביר קצרות ליתר בטחון. הוא מחליף צבע. אני מציע לו להסתלק מן הבקשה ומן התביעה כאחד. בלי צו להוצאות. הוא יתייעץ עם הקליינט. כאשר מגיעה השופטת הוא קם ומבקש לחזור בו מן הבקשה ולמחקה. הוא יחשוב לגבי התביעה העיקרית. השופטת נענית, "אין צו להוצאות". כעבור כשמונה חודשים, אני מקבל הזמנה לדיון. הדיון אמור להיות באותה תביעה שעוה"ד היה אמור לחשוב על מחיקתה. אני מתקשר לעוה"ד – הוא כבר לא מייצג את התובע ואין עוד כל מגע ביניהם. ביום המיועד אני מגיע – ואיש אינו מופיע מולי. אני עומד על דחיית התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. הזלזול מעצבן אותי, ואיני רואה סיבה לוותר. השופטת נותנת החלטה כמבוקש – והענין מועבר לטיפול ההוצל"פ.
אבל שום דבר אינו נגמר טרם שהוא נגמר: כעבור כשנתיים מסתבר שהעיריה חשבה מחדש על הפרוייקט כולו, ועתה היא משנה את התכנית, מבטלת את החניה המקובצת, ומקצה מקומות חניה לכל יחידה. התובע/מבקש ההוא – מקבל על שמו את אותה חניה שהיתה בלאו הכי שלו, עד להסדר. ברור שאפשר היה לעשות כך מלכתחילה, ולא לנגוע בחניה כלל – אבל צאו וחישבו, פרנסתם של כמה אנשים היתה מתקפחת...
פס"ד הצהרתי - בבית משפט השלום. כל העוסק במקרקעין אמור לדעת שבקשה לפסק דין הצהרתי לגבי זכות בעלות או חכירה במקרקעין – מגישים למחוזי. אני מופתע על כן, יום אחד, לקבל הזמנה לדיון בבקשה כזו – המוגשת לשלום דווקא. הבקשה מוגשת על ידי מי שאכן, אין מומחיותה במקרקעין. טוב, קורה. אני משוחח עימה, מסביר לה מה לעשות (להגיש בקשה להעביר את התיק למחוזי, זה הכל...), היא מודה לי נרגשות, ואני מניח הכל בצד עד לקבלת הבקשה להעברת הדיון. עד שבוקר אחד, אני מקבל הזמנה לדיון, בבית משפט השלום...
פס"ד הצהרתי בבית המשפט המחוזי: מוגשת בקשה לבית המשפט להכריז כי הזכויות בנכס מסויים שייכות למי שקנה אותן לפני עשרות שנים, אך הזכויות לא נרשמו על שמו, והמוכרים נפטרו בינתיים. אני מייצג את המדינה. השופטת, שעוד תגיע לעליון ומעלה, לא צריכה עצות ממני. היא שואלת מדוע, אם המבקשים טוענים שהמוכרים נפטרו – אין מצורפות תעודות פטירה, או תמציות ממרשם האוכלוסין שיעידו על פטירה. ב"כ המבקשים מספר שקבלת תעודות אלה היא הליך בירוקראטי ממושך, ומכל מקום יש מספיק ראיות למכר וכו' וכו'. השופטת לא ששה להפוך עצמה לחלק מתהליך בירוקראטי גם כן, ושואלת לעמדתי. אני מסביר לה שאיני רוצה להיות הרשע של העיר, אבל גם לא שוטה הכפר. עיני נחות על הסעיף המתאים בחוזה שצורף לבקשה ואני מסב תשומת ליבה שבחוזה המכר נקבע כי יינתן יפוי כח לעו"ד מסויים. אמנם, אותו עו"ד כבר משרת לקוח נכבד בהרבה, מזה מספר שנים, אבל צאצאיו עדיין מנהלים את המשרד וניתן למצוא שם את יפוי הכח בלי הליך משפטי, ומכל מקום ניתן לקבל שם – מידע החסר כאן. המשך ההליך נדחה על כן עד שב"כ המבקשים יברר את העובדות.
כעבור כמה ימים מתקשר אלי ב"כ המבקשים ובשמחת נצחון מודיע לי כי אמנם יפוי הכח לא נמצא, אך המוכרים חיים וקיימים ועדיין הם לקוחות אותו משרד, והם יחתמו על כל הנדרש. לא העמדתי אותו על כך שהחפיפיות שלו גרמה להגשת בקשה מיותרת לחלוטין לבית המשפט, והאמון המאד לא מוצדק שנתנו בו, עמד להכשיל את כולנו. לא חשבתי שהוא יבין על מה אני מדבר. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כפי שכתבתי ב"מה לומדים בהתמחות", היה לי הכבוד והעונג (ואני מתכוון לכל מלה) ללמוד אצל זילברג, בעל ההומור השופע, וזוסמן, שידע גם הוא פרק או שניים בהומור, בניגוד לתדמיתו כבעל "סדר הדין האזרחי".
היום, כמובן, איני זוכר, לא את בדיחותיהם, ולא את תלמודם, אבל שנים ארוכות עזרה לי הבדיחה להיזכר בלימוד - ולהיפך.
אשר לצניעות, שלט קטן באנגלית ראיתי בזמנו תלוי על דלתו של סטודנט כלשהו: "כאשר אתה כה גדול - קשה להיות צנוע".
לי, לצערי, אין בעיה כזו. את תורת היחסות הגה איינשטיין, את מסלולי הכוכבים חישב קפלר, ואפילו הלכת מקנוטן - נקראת על שם מקנוטן.
התגובה של אבי מזכירה לי את פרופ' מנשה שוואה ז"ל.
הייתה לי הזכות ללמוד אצלו דיני משפחה כאשר למדתי
משפטים באוניברסיטת ת"א. ההרצאות שלו היו מעניינות
ובעיקר מתובלות בהומור כזה שהיה "משכיב" אולם
שלם על הרצפה מרוב צחוק.
ולעניין הפוסט שלך אריאל - הוא מחזק אצלי את האמונה
שעו"ד צריך להיות קודם כל בן אדם ולזכור שהוא מתנהל עם
בני אדם ופועל למען בני אדם. הצניעות הזו תביא את כל השאר
ובעיקר תעשה את העולם שלנו יותר אנושי ונעים.
הצניעות הזו היא דבר שאנחנו קודם כל צריכים לדרוש מעצמנו
כי יש בה איכויות נפלאות "שמדבקות" גם את מי שהצניעות היא
לא התכונה החזקה שלו...
אספתי כמה, בד"כ הם תלויי אווירה ומקום. בדרך כלל הם מצחיקים פחות כשמנסים להעלות אותם על הכתב.
כאשר ההקשר מתאים, אני נזכר, ומפזר מהם בתגובותי.
כשכתבתי סיפורים התכוונתי לסיפורים אמיתיים - אולי הייתי צריך לכתוב מקרים.
לדעתי לפעמים נוצרים מצבים מצחיקים או הזויים בחיים בהם אין "צד נפגע" כי דברים מתרחשים לעיתים
עקב אי הבנה או בלבול תמימים ולא בגלל טפשות או חוסר מקצועיות.
למשל, למדתי באחד הסמסטרים הקודמים קורס עם מרצה חביב מאד וחד כתער, למרות שהוא כבר עבר את גיל ה-80.
איכות ההוראה שלו לא נופלת בדבר ממרצים צעירים ממנו ב-40 ואף 50 שנה רק ששמיעתו מעט כבדה.
הוא תמיד ביקש שאנשים יזדהו בשמם המלא כאשר הצביעו להגיד משהו וזה יצר מצבים מצחיקים של "שיח חרשים" כשהוא והתלמיד המשתתף התורן מחליפים צעקות בכיתה בניסיון לברר מה שם אותו סטודנט. בשיעור אחד הצביע בחור ששם משפחתו וולפסון וכשראו שהמרצה לא עומד על פשר השם ניסו לעזור לו "כמו בית החולים".....אחריו הצביע בחור בשם לניאדו...ושוב אותו סיפור...ואחריו בחור בשם ברזילי (בצירוף מקרים טהור) - המרצה כמובן התקומם בסופו של דבר : "מה פתאום כל הכיתה הזו בתי חולים?"
תודה רבה
אני כותב מזכרונותי. כפי שאני זוכר אותם מאז. כפי שאני מבין אותם היום.
מעולם לא נסיתי להמציא סיפור, או אפילו לבנות סיפור חדש על בסיס זכרון קיים.
בסופו של דבר, ככל שאני מנסה לראות את המצחיק בסיטואציה - הראיה היסודית שלי כבדה למדי. מדובר תמיד בבני אדם, גם כשהם בצד שכנגד, גם כשהם עושים שטויות.
אמנם לא אני אחראי לגורלם, ולא תמיד בידי לעזור להם - אבל כמעט תמיד ביכולתי לגרום נזק.
מי שביקש פוסט מצחיק והזוי - לא מגיעה לו תשובה כבדה כל כך, אבל כך אני. גם מי שהגיע, הוא ועורך דינו, לבית המשפט עם תביעה שתובלה בפטריה חזקה במיוחד - השתדלתי להנחיתם ברכות אל המציאות ולא בחבטה. [חוץ מפעם אחת בה לא התאפקתי וכתבתי סיכומים אנטי פטרייתיים במיוחד. משהו על בית בנהריה - אנסה לכתוב עליו, אם אצליח - גם אפרסם]
פוסט מעולה.
אני לא יודע אם יש מקום לבקשות מהקהל אבל אם תוכל לכתוב פוסט שכולל ספורים מצחיקים או הזויים במיוחד... אז אני אשמח :).
שבת שלום
נכון מסכים איתך, גם בחיפה יש כמה "לא נעימים" בלשון המעטה.
ובתל אביב יש מצויינים וקולגיאליים.
אולי בכלל הכל סטיגמות.
תודה רבה,
את סיפורי האימים על "עורכי הדין התל אביביים" מכירים כנראה כל עוה"ד בחיפה.
לפני שנים רבות הופעתי בבתי משפט בתל אביב, והרגשתי שם, דווקא מן השופט, את היחס המנוכר עד עויין השמור למי שחודר לטריטוריה זרה. אשר לעוה"ד, אני מניח שמדובר גם במזל. עם אלה שפגשתי אני, גם אם הילכו עליהם סיפורים כאלה ואחרים - הסתדרתי גם על פרוצדורות.
וחברים פחות נחמדים (אל תספר לאף אחד) יש גם בחיפה...
תודה על הפוסט המעניין,
ראשית נהניתי מאוד לקרוא על הקולגיאליות שלך בניהול התיקים,
קרי, אי הניצול והנחיתות של אותם עו"ד שעשו טעויות שמלכתחילה אם
היו בודקים לשורשם את התיקים היו נמנעים המקרים לעייל.
אעיד על עצמי כי גם אני "חוטא" בקולגיאליות זו וכשאני מזהה טעות של חברי
גם כשהוא לא מוכר לי אישית אני נוהג להתקשר ולדבר איתו בלשון חברית.
רק אתמול קיבלתי פס"ד נגד בנק כי הם לא התייצבו לדיון הוכחות, ואחרי הצוהרים
מתקשר אלי עו"ד של הבנק ועוד בטרם התחיל בסיפורי מחלות, פקידות שטעו, והריונות
ועוד שכאלה מרשימה קבועה, ביקשתי מימנו שיחסוך מימני כל סיפור ושיגיש בקשה לביטול
פס"ד ויכתוב כי אני משאיר זאת לשיקול דעת בית המשפט.
עו"ד התל אביבי, יצא מגדרו מרוב אושר והוסיף:
איזה עו"ד יש בחיפה, אתם והירושלמים אותו דבר, כאן בתל אביב זאת מדינה אחרת ועוד ועוד...
כן לזה אני מצפה, שעו"ד שרואה כי חברו לא הגיש כתב הגנה או תצהיר עדות ראשית לא ינצל זאת,
אלא ירים טלפון לחברו ויזכיר לו או שיתקן אותו כמו הסיפור של אריאל.