הילדה שאהבתי איננה חלק 3 ואחרון

TheMarker Cafeteltelסיפורים שכתבתי מגיל 12הילדה שאהבתי איננה חלק 3 ואחרון

סיפורים שכתבתי מגיל 12

הילדה שאהבתי איננה חלק 3 ואחרון

‎0

יחסים

0 תגובות יום שישי , 28/11/08, 11:00

אני עומד מול ביתה. רגלי נוטפות דם נושם נשימה עמוקה מנסה לא לבכות. מנסה לא לצעוק. מנסה להיות רגוע מתקתק בדלת ביתה. אמה עמדה בפתח הדלת מבקש לראות את דנה וששמעתי את מה שאירע. אמה אמרה שהכול בסדר. דנה החלימה ומחר היא תגיע לבית הספר. נכנסתי לחדרה. היא הייתה שרועה במיטתה גופה היה רזה ופניה היו כחיוורות מביטה בי כתמימה ולוחשת לשלומי. אחזתי בידה בוכה כמו תינוק שהיא לוחשת.. אל תבכה הכול בסדר החלמתי ומחר אני מגיעה לבית הספר.רציתי כל כך לנשק אותה. כל כך לחבק אותה אבל היא עצרה את הנעשה ואמרה יהיה בסדר. הגשתי לה מכתב שכתבתי לה וביקשתי שתקרא אותו לאחר שאלך. שמתי לב שעיניה החלו דומעות אט אט ומחייכת לעברי. בערב חזרתי לביתי. אימי הגישה לי את ארוחת הערב שאין ביכולתי לאכול. תאבוני דהה. חוסר הטעם בפי נמס ודמעותיי החלו שוב לדמוע. הבכי הזה החל לצאת ללא הפסק שאימי חיבקה גופי ואמרה אני יודעת מה קרה ואני מצטערת ומקווה שהכול יסתדר. חיבקתי את אימי כאילו הייתי תינוק בן שנה הזקוק לליטוף ולהמון אהבה. כל כך רציתי להיות שוב לידה. לשמור עליה לאהוב אותה. לטפל בה.
בשעות הקטנות של הלילה עמדתי בעדן החלון מביט מעלה ומתפלל שהיא תחלים.. יום למחרת הגעתי לבית הספר עם פחות עצבות כי דנה חוזרת היום לבית הספר. דנה הבריאה והחיים יחזרו לקדמותיו.
קישטנו את הכיתה לבואה של דנה באיחולים לבביים מחברי הכיתה ששמחו שהחלימה ועוד כשעה תהיה נוכחת בכיתה. השיעור היה נראה כנצח. עוד טיפה. עוד טיפה ודנה תעמוד לפנינו השמחה תחזור. והקרירות תחלוף. בהמשך היום נכנסה המנהלת לכיתה צועדת לעבר המורה ולוחשת לה דבר מה. הבטתי בעין בוחנת בעיניה של המורה ושמתי לב שיורדות לה דמעות באיטיות ומנסה לא לבכות. דממה שררה בכיתה מביטים בעיני זה בזה לא מבינים מה קרה. לאחר דקות ספורות יצאה המנהלת מהכיתה והמורה לחשה בכבדות בכי ומנסה לא לבכות. תלמידים. היום לפנות בוקר דנה נפטרה. אבקש לקחת את חפציכם בעוד כשעה תתקיים ההלוויה. כולם יצאו מהכיתה בעודי לבדי צובט את עורי שאדע שזה רק חלום. רק חלום בלהות שעדין אני כלוא בתוכו. הזעקה יצאה מליבי דמי החל רותח מתעטף בייסורים זועק למה.. למה אלוקים למה לקחת את דנה שלי. לאחר מספר דקות הצטרפתי עם חבריי צועדים לעבר ההלוויה שהם אוחזים בכפתי יודעים כמה אהבתי אותה ורציתי בה כל כך. בהלוויה הרבה בכי רעם את המקום
הרגשתי עוד טיפה ואני אתחיל לבכות . אתחיל לצעוק ואמעד על קברה לנסות להחיות אותה ולומר לה דנה אני אוהב אותך. לאחר שעה שקט שרר את המקום שוכב מלטף את הקבר המוטל עליה. מאחורי שמעתי רשרוש קל ואחיזה פתאומית בכתפי. הרכנתי ראשי לאחור.היה זה אביה מביט בי בדמעות חונקות ואומר.. קח. דנה ביקשה שאמסור לך זאת. הוא העביר לידי מעטפה בשם דנה ונעלם בין רגע כאילו ונגוז מהעולם. הבטתי בפעם האחרונה לעבר קברה של דנה לוחש.. אוהב אותך ותמיד אוהב.
שהגעתי לביתי הנחתי את ראשי על הכר מכוסה עם שמיכת הצמר מהקרירות ששררה בחדרי. פתחתי את המעטפה וקראתי את המכתב. במכתב היה רשום. שלום ערן.. קראתי את מכתבך. וידעתי שאהבת אותי.. גם אני אהבתי אותך. אבל התביישתי לומר לך זאת. שתקבל את מכתבי אני כנראה כבר לא אהיה לצידך. אני אהיה רחוקה ממך והלוואי ויכולתי לשנות זאת. תמיד תדע שאשמור עליך מלמעלה. ותמיד אוהב. שלך.. דנה.
ידעתי. ידעתי היא אהבה אותי. אבל עכשיו דנה לא כאן. דנה לא נמצאת דנה עזבה למקום טוב יותר. מקום רחוק ממני. מקום בו שלא אוכל לגעת ולחוש באהבתה.
אבל עכשיו אתם תקשיבו לי. אם אתם אוהבים מישהי תאמרו לה את מה שבליבכם ואל תשחקו באהבה מתמשכת. כי החיים לא תמיד יתנו לנו את ההזדמנויות לאחוז באהבה שאנו רוצים בה. פשוט תלחמו בשבילה

דרג את התוכן: