רכותך ודמותך ענן לבן האדמה רגלייך השזופות גשם שוטף שערך גולש מפל צווארך עד תותי שפתייך משקה את צימאונך
במקום ליבך ציירתי את השמש וקישתתי ראשך בקשת בענן את אהבתך אליי צירתי כסירת מיפרש באופק שטה בין גלי דמותך סוערת ולפעמים כמו השקט שאחרי
ציירתי אותך ברחוב וכל מי שעבר ראה דמותך ואמר אותך אני אוהב
ואני בבוקר שאחרי שטפתי את מיכחולי געגועיי הצצתי על הכר שלצידי ראיתי את פנייך הציור מחמיא לך אך לצידי את יפה יותר
כל הזכויות שמורות מרקוזין דב |