גרמניה אחרת או לא אחרת? קטונתי. ברלין זה לא גרמניה כמו שתל אביב  זה לא ישראל, המזרח זה לא המערב וכו'. מה שכן, למי שלוקחים את השואה עם קורטוב של הומור, זו ארץ בדיחות-השואה-הבלתי-מוגבלות, ומזדמנות בה סיטואציות פרודיות של ממש שדורשות אותן, כי הן לא ממש עצובות ולכן מצחיקות. לכל הפחות הן משקפות חוסר טקט גרמני.

שתי דוגמאות, קחו אותי לפוליגרף אם אתם לא מאמינים:

פרלמן לכל עת

פס הקול של הסרט "רשימת שינדלר" שמור אצלנו ליום השואה. אצל הגרמנים נדמה שהוא יותר על תקן של דיסק צ'יל-אאוט, או משהו בסגנון ארבע אחר הצהריים בגל"צ. מילא הצמרמורת שקיבלתי כשירדתי לראשונה לתחנת הרכבת התחתית, שם חיכה לי כנר שניגן דוקא את הנעימה המרכזית מתוך הסרט. וזה לא היה יצחק פרלמן בצילומים לרשימת שינדלר 2.

אבל מה לעזאזל חשבו המפיקים של ההופעה של טרייסי צ'פמן באולם ה"טמפודרום" לפני עשרה ימים כשבחרו לנגן את הפסקול הזה, מכל הסרטים שבעולם, בשעה שלפני ההופעה (שדוקא היתה אופטימית מאוד ברוח הניצחון של ברק אובמה).

בתום לב מוחלט, אבל ברגע של נקמה, ממש בשניות אלה בוהים בי לפחות חמישה מיושבי בית הקפה כאן בתדהמה, כי אני מקשיב לנעימה ביוטיוב, כדי לצרף לינק בעבור מי מכם שלא מזמזמם את המנגינה עכשיו. בחור אמריקאי שיושב מולי שאל אותי אם אני מלחין. עניתי שאני מעריץ של שפילברג והעברתי לסרטון שבקצה הרשימה, מתוך הפסקול של אינדיאנה ג'ונס.

אם גם אתם יושבים עכשיו בבית קפה בגרמניה, לחצו ונקמו:

http://www.youtube.com/watch?v=4vEKNTsowd8&feature=related

קח מספר

אחת החוויות המעיקות בכניסה למסיבות כאן היא הצורך להשיל את כל שכבות הביגוד ולהפקיד אותן תמורת יורו שלם. אם לא מספיקה ההשתרכות בתור הארוך בדרך לגרדרובה, מצאו להם הגרמנים, 60 שנה אחרי, פתרון למצוקת הטבעות עם מספר שמקבלים המפקידים. באחד המקומות, אחרי שנגמרו המספרים בעקבות ריבוי משתתפים, פשוט ביקשו ממני להושיט יד ובלי היסוס חרטו עליה מספר במרקר שחור עבה. דו ספרתי וכזה שיורד לאחר סיבון עיקש במקלחת, אבל נו באמת, קצת רגישות.  

נתקלתם בעוד מקרים? שלחו לנו מייל ל"קו הצהוב". חג הודיה שמח.