אני ממש, אבל ממש לא אדום. לא צהוב אבל בטח לא אדום. עוד פחות אני אוהב אוהדים פנאטיים, מחללי קברים, נוהמי גזענות, מוזילי שואה ואינפנטיליים. עם זאת, אני מוריד את הכובע למול המאבק של אוהדי הפועל כי אסור לתת לחולדאי להרוס את אוסישקין.
חולדאיכס, כהרגלו, לא מבין את גבולות הקניין והשליחות הציבורית. קבוצת ספורט לא שייכת לאיש העשיר שקנה אותה אלא לאוהדיה. נקודה. לכן את אוסישקין אי אפשר היה לקנות משאול אייזנברג (שערוריה בפני עצמה) לצורך הריסה. בדיוק כמו שאי אפשר למכור את הים או את כל מקומות החנייה בעיר. מדובר בנכסים ציבוריים שהופקדו למשמורת ניהולית בלבד אצל שליח הציבור הקרוי ראש עיר.
אוסישקין לא ראוי לארח משחקים בליגת העל בכדורסל. האולם מצחין, חם ומזוהם. גם השכנים ברחות אוסישקין ודניאל לא ראויים למבול אוהדים צווחים ומשתינים בחדרי המדרגות שלהם. אבל מכאן ועד הריסה גסה של האולם החשוב הזה הדרך ארוכה. ניתן היה לשקם את האולם ולשמר מסורת ספורט כל כך חשובה בעיר. האם לא ניתן היה, לדוגמא, להשתמש באולם למשחקי ליגת הילדים והנוער, למשל? או ליגת הנשים? או בתי הספר התיכוניים? ולטורנירים עירוניים? לו היה חולדאי קצת פחות טיפש (על מאד חכם מזמן ויתרנו), היה משאיר את המגרש על כנו ומסייע לקבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב למצוא הנהלה ראוייה ומגרש חלופי כבר מזמן. מישהו מעלה על הדעת את ג'וליאני נותן ליאנקיס להתפרק?
עלי לומר שוב, האקטים האלימים של אוהדי הפועל מעוררים בי בחילה, אבל לזכות יתר אוהדי הפועל ייאמר שהם לא מוכנים יותר שישתינו עליהם ושיגידו להם שזה גשם. הם תובעים מראש העיר להגן עליהם, הם לא מוותרים לו ובכך הם יוצאי דופן ולטובה. אסור לאיים על חייו של חולדאי, אבל עד שיבין את מקומו חובה, פשוט חובה, למרר אותם כדבעי. |