כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיגים וגעגועים.

    על כל מיני דברים, בעיקר לא חשובים.

    תגובות (11)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      25/2/09 22:06:

    והנה השיר המושלם בשבילך. כבר עשרים שנה שאני מכיר אותו, ועדיין חורך לי את הלב.

     

     

      28/1/09 06:17:


    אנשים הולכים איתנו יד ביד

    שנים ואז מתפצלים  עוברים לשלב הבא

    ויד אחרת מושתת

    להיזכר בנו דרכם זה מה שנשאר

      25/12/08 13:53:


    בהצלחה לך בחיפושים...

    יש משהו מרתק ומסקרן בחיפוש אחרי אותה אחת/אחד מהעבר שלנו,

     

    גם אם בסופו של דבר מגלים שאין יותר שום דבר במשותף.

    גם אני מתגעגעת לחברה טובה מהצבא, שהקשר איתה התנתק.

    אני מחפשת בכל מיני ערוצים ועוד לא מצאתי.

     

    כן, אני יודעת, יכול להיות שכבר אין שם שום דבר בינינו, אבל הגעגוע כל כך חזק והזכרונות כל כך טובים שכדאי לנסות.

     

    תודה על השיתוף.

     

      7/12/08 17:17:
    תודה
      7/12/08 11:40:

    המעט שאני יכול להציע לך : עיניים כחולות
      29/11/08 22:17:


    מיסטר פ., תודה על הפרגון.

    מאחלת לך הצלחה בפגישה עם החבר...שתמצאו נושאים משותפים ותשמרו על קשר מעתה והלאה...

      29/11/08 21:54:

    שלום נטעלי, בסרט הפנטסטי "סינמה פרדיסו", מקרין הסרטים המבוגר[השחקן פיליפ נוארה] אומר לטוטו הנער המתבגר שמאוהב בבחורה שאלו עם העיניים הכחולות הן הכי קשות להשגה. גם לי יש כמה תחנות בזמן דומות לזו שעליה כתבת בכישרון,והאחרונה היא המשמחת מכולן ובה חבר ילדות יצר קשר מארה"ב אחרי למעלה מ20 שנה שלא התראינו והוא אמור לבקר בארץ בחודש הבא ושנינו מקוים להפגש ולהשלים פערים. תמשיכי לכתוב-רק היום גליתי את הכרטיס והכישרון שלך. פיני
      29/11/08 16:59:


    אכן..מניחה שלכל אחד יש תחנה בזמן בדמות חבר זה או אחר

    שאחר כך אין יותר קשר איתו.

    טבעי...

      29/11/08 16:03:

    כן, מאד מזדהה. זה קרה לי עם חבר מהצבא, שנפגשנו בכנס יחידה אחרי

    8 שנים, וחוץ מכמה חיוכים וקשקושים אחרים, כבר לא היה אותו דבק.

    אומרים שחברויות זה עניין של טיימינג. ואולי... לכי תדעי מה שינה אותה שם.

      29/11/08 00:01:


    גם לי יש כזאת. עם ירוקות  (:

    0

    עיניים כחולות

    11 תגובות   יום שישי , 28/11/08, 23:23

     

    היינו חברות טובות ביסודי. מהסוג הבלתי נפרד לחלוטין.

    כמה אהבתי אותה.

    גרנו מרחק של בניין זו מזו.

    שמונה שנים ביחד-ביחד.


    הערצנו את אותן הלהקות , ריכלנו על חברות ונהנינו מכל רגע ביחד.

    עד היום אני זוכרת את שני החתולים הפרסיים המדהימים שלה. לבן ואפור.

    ואת המערכת שלה, שם היינו שומעות בקולי קולות מוזיקה.

    בעיקר תיסלם.


    היא הייתה בת להורים גרושים ונורא סבלה.

    זה עוד היה בזמן שגירושים לא היו משהו מקובל.


    אחר כך למדנו גם בתיכון יחד. ארבע שנים של נסיעות משותפות באוטובוס לבית הספר המרוחק. אלפי נסיעות משותפות.


    במהלך השנים האלה אבא שלה עזב לארצות הברית. התחתן עם אמריקאית. והיא כל כך התגעגעה אליו. המון עצב. והייתי שם בשבילה.


    סיימנו תיכון. ואז איכשהו הקשר ניתק.
    כל אחת התגייסה. אפילו לא היה לי מושג איפה היא שרתה.


    והשנים עברו. חלפו להן מהר באכזריות...

    למדתי, עבדתי, נולדו לי ילדים. אני מודה ששכחתי ממנה לגמרי.


    כשעלה לאוויר האתר חבר'ה אינטואיטיבית חיפשתי אותה שם.
    ומצאתי
    .
    קראתי בשקיקה כל פירור מידע שכתבה על עצמה.


    מסתבר שנסעה לארה"ב מיד לאחר השחרור והיא מתגוררת שם עד היום. עוסקת בעיצוב אתרי אינטרנט. מתאים לה כל כך.


    נזכרתי בעיניים הכחולות והיפות שלה.

    בזמנים הטובים שהיו לנו ביחד. בכל הצחוקים, החוויות...

    נו, נוסטלגיית ילדות מתקתקה...


    התחלנו להתכתב.
    כשהיא קפצה לארץ, כפי שנהגה מדי פעם, נפגשנו.


    והעיניים שלה...

    נשארו יפות וכחולות... רזה. האמת, לא השתנתה הרבה מאז התיכון...
    פטפטנו כשעתיים על קפה הפוך. השלמנו פערים.


    אבל, מוזר.

    כבר לא היה שום דבק ביננו. כנראה נמס עם השנים... הכול היה מבוסס רק על העבר.

    איכשהו שוב גווע הקשר.


    אבל לפחות עכשיו אני יודעת היכן למצוא את העיניים הכחולות האלה בעולם הגדול.

    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      nettali
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין