כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני ואחי התהום...

    Intimacy - In To Me You See

    פוסטים אחרונים

    0

    מישהוא יודע? מישהיא שמעה? האם ראיתם?

    5 תגובות   יום שבת, 29/11/08, 08:03
    דווקא משהחלתי להבין, יותר, כך הפך מפח הנפש שלי, לגדול ומטיל מורא. כך נודע לי שאיני מבין ולו את הדבר הכי פשוט. בעצם.   אז לשם מה, זה, כל זה? יש אדם, אי-שם, עם תשובה?   מה אנו אמורים לעשות (ולעסות) עם רסיסי החיים הללו, שאנו מצבירים אל תוככי האנו שלנו, עם הימים, החגים שנחוגים, האנשים שבאים, והולכים, עם פיסות החיים ההן, שחשבנו כך, והרגשנו ממש אחרת, והסתיימו במקרה הטוב, אולי בעוד שלט להשכרה שתלוי מיותם, על החלון, מקדים ימים עם תמימות חדשה, שתתבלה מהר יותר מהשלט הבא. עם כל פרידה שהיא מוות קטן, עם כל נסיעה שאומרת שלום ומשליכה עוד מילוי לבבי בשדה התעופה, או כאשר נעלמים לאי-שם, ומותירים צלקת, ולא רק למוכרת בחנות הסיגריות והבשמים שקיבלה טיפ נדיב ומבולבל.   מה עושים, עם כל המוות הזה, הקטנים, וביחד עם כל שברי הזכרונות, שאם מביטים טיפה קדימה, ולשם שינוי גם מסירים את המכסים מין העינית, כמקובל למי שבאמת רוצה להתבונן נכוחה, רואים ששנייה לפני עצמית העיניים ההיא, שמקובל לחשוב שבכלל ניתנת לנו, אך לא כך, מה אז?  להיכן מתנקזות כל הפרידות האיומות ההן, וכל ההתחברויות האחרות, שמוטב לו לאדם, שיהיו מרובות מאלו הראשונות, אם הלה רוצה לעצום עינו בחברה ולא בבדידות. ומה אם לא? מה אז?  מה אם גם לא בדד הולכים ההולכים, האם זה באמת לא פשוט ב ו ד ד  באופן מקפיא, כה כזה, שכולנו מעדיפים לסגור את הפוסט הזה למשל, ולהשליך אותו אל תנור ממש חם, ונעים, ומנקה ומשכיח.  ואולי נשליך לשם גם את היכולת הזו, לאסוף זכרונות. ולחבר פרידות.    מה עושים עם כל הרצונות שהפשטנו והרגנו והולדנו בכל מאמץ אפשרי. אולי באשרם, אולי בתאונת דרכים משנה חיים, אולי בסיוע הקאוצ'ר האזורי או בעזרת הברמנית השכונתית, או אולי הפסיכיארית המחוזית. מה קורה עם כל הריק הזה, שהרווחנו בעת מילוי חובתינו הרוחנית, ומה באשר לאי-הנוחות הלא שמימית שבחוסר? האם הוא, אמור להסיע אותנו ממקום למקום, או לפחות להכין קפה? כלומר, הרוח, זאת אומרת, האם היא אמורה לסייע בעיניינים שכאלה?   ובליטוף הזה, שאינו יודע את הדרך אלייך, הרי את מקודשת לי. יקירתי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/08 15:56:


      בשבילי אפילו המילה פרידה מעוררת כאב כל כך גדול, גם המילה געגוע.

       

      לא נראה לי שיש תשובה, לא לזה ולא לשום דבר אחר בעולם המוזר הזה.

       

       

        9/12/08 20:27:

      טוב, העיוורת קראה את הגיגיך....

      פילוסופיית חיים שלמה כתבה פה בבלוג אחד קטן.

      הרבה שאלות שלרובן גם יש תשובות.

      אולי יום אחד עוד תגלה אותן...

      בהצלחה

      ואל תפסיק לחשוב

        30/11/08 10:36:


      אתה היית הבעלים של מומנט האגדי בירושלים גם כשהיה ברח' עזה וגם יותר מאוחר שעבר לצומת ואנשים חיו ומתו שם בצורה הכי חזקה שיש. הפיגוע שהיה אחד הקשים.. סגר את מומנט וכנראה גם את ירושלים כפי שהייתה לפחות לעת עתה.

      אני לא טועה נכון?  

        29/11/08 14:11:

      "הכל אהבה נקרא ולמען אהבה קיים הכל."

      ספר הזוהר

      זו התשובה, שאני מצאתי ...

        29/11/08 11:49:

      יפהפה.

       

      שברי הזכרונות, יש להם נטייה להינעץ עמוק, ולחתוך בבשר החי.

      והליטוף שאינו יודע את הדרך, הוא היצור התועה ביותר עלי אדמות.

      והיד המושטת

      והחום המיותר

      ועודפי החיים

      ושאריות האהבה

      וכל המוות הזה.

       

      התרגשתי. הרגשתי.

      נפערו בתוכי חללים

      שפינו מקום לכל אותן מילים.

      *