כותרות TheMarker >
    ';
    0

    שחור משחור

    50 תגובות   יום שבת, 29/11/08, 09:24

    יעל הייתה נערה "רגילה".כלומר, היא גדלה בבית נורמאלי,

    כמותו יש הרבה,שנות ילדותה עברו בנעימים.

    היו לה חברות, הן הסתודדו,

    שיחקו במשחקים שהיו נהוגים באותה תקופה,

    חבל, קלאס, סקטים, מחבואים ומשחקי קופסא.

    בגיל 16 היה לה חבר מהתיכון,

    איתו בילתה יחד כשנתיים.

    היא שירתה בצבא בחיל הים, רחוק מהבית,

    רצתה לחוות את העצמאות.

    ===

    היא הכירה בחור מקסים ובגיל 23 נישאה.

    היא למדה ועבדה, החיים היו לה חוויה נעימה.

    יעל לא הייתה מוכנה למה שאירע לה לפתע פתאום,

    ללא כל התראה.

    ===

    זה החל בתחושת עייפות בלתי מוסברת.

    היא חשה כאילו מסך הונח לפניה,

    מערפל את חושיה.האנרגיות, שמחת החיים, הכוחות,

    כולם התפוגגו באיטיות.היא חשה כנשאבת למעמקים,

    למערבולת ללא מוצא.

    ===  

    היה לה קשה לקום בבוקר מהמיטה.

    היא חשה מועקה בלתי מוסברת באזור הבטן העליונה.

    בתחילה, הכריחה את עצמה לקום ולתפקד.

    היא עשתה את הדברים בצורה אוטומטית, כי צריך.

    אולם, העננה הכבדה החלה לעטוף אותה ביתר שאת.

    היא אמרה לעצמה, אני חייבת לצאת מזה,להיות חזקה, להתגבר.

    אין שום סיבה לתחושות הללו.

    ===

    אבל התחושות הפיזיות גברו על מחשבותיה.

    התחושות השתלטו על כל כולה.

    היה זה כאילו איזשהו איזון במוח הופר.

    איזשהו חומר חסר.

    ===

    כל פעולה, הפעוטה ביותר הפכה ל"משימה מסובכת".

    למלא דלק, לקנות בסופר, כל אותן פעולות שגרתיות, יומיומיות,

    נהפכו למטלות בלתי אפשריות.

    היא לא הצליחה ליהנות משום דבר.

    תחושת הרעב נמוגה.

    היא החלה לרדת במשקל במהירות.

    זה היתרון היחידי במצב, חשבה לעצמה מחויכת חיוך,

    זה היה החיוך היחיד שלה באותה עת.

    היא שקעה מטה, הייתה מבלה ימים שלמים במיטה,

    המפלט היחיד מהתחושה הקשה היה השינה.

    יעל הרגישה עצמה כמו בובה מסמורטטת,

    חסרת תוחלת, ללא שמץ של הנאה מדבר.

    היא פיללה לנס שיוציא אותה מהבור אליו נפלה.

    היא לא הבינה למה זה קרה לה,

    ואיך תוכל לחזור למה שהייתה.  

    ===

     

    להמשך האופטימי – לחצו כאן

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/6/16 15:26:

      שמעון - אתה צודק.
      דניאל ורחלי - יש המשך אופטימי לסיפור....חיוך
      אם יתחשק לכם תקראו. יש קישור בסוף הפוסט הזה.

        8/6/16 09:04:
      עצוב.... מחכה לפוסטים חדשים... :)) המשך שבוע טוב וחג שמח...
        7/6/16 23:37:
      מקרה עצוב
        7/6/16 21:44:

      יש  לזה  שם...קוראים למחלה  "דיכאון"   והיא  מחלה שיכולה  להיות  גם מבעיה כימית.

      כלומר  הטיפול  של  תרופות כימיות הוא  למקרים הקשים  (פסיכיאטר)

      למקרים היותר  פשוטים ,זה יכול להיות  פגישות ,תרגול, עם פסיכולוג.

      קראתי לפני כמה  שנים ספר המתאר את כל הדרגות במחלה, והטיפול..

      כלומר זה  בברור בעיה שאפשר לגלוש  אליה, וכפי  שתיארת מוציאה את אוח החיים

      מהאדם,שלא רואה סיבה לקום בבוקר..

      אז  יש  כנראה לא מעט  אנשים בשלבים כאלו של בעיה, ובוודאי רצוי לתפוס את אובדן המוטיבציה

      כבר  כשהוא קטן

      שמעון

       

      בתמונה...זה לא מזל...ויש  פתרונות

      http://cafe.themarker.com/image/2365474/

        8/1/13 12:07:

      צטט: נירית.. 2013-01-08 09:21:19

      לפני התגובה קראתי גם פוסט זה וגם את האופטימי.
      אנחנו אשמים.החברה אשמה.
      ברגע שההתייחסות למקרי נפש ,גם אם הם לא קשים,תהיה כמו לנפגעי גוף ,בני האדם יעזו לפנות לטיפול.כשאני אומרת התייחסות איני מתכוונת למראית עין אלא בדיוק כפי שאנו מתייחסים לחולי סכרת,לב ועוד. חולים בנפשם אינם משוגעים.בעזרת תרופות הם בדיוק כמוך, כמוני וכמו רבים מאיתנו. עובדים,מתפקדים ולעיתים אף מעבר לכך. אסור לתת לאנשים אלה ליפול יותר.גם כך הסבל שלהם גדול מנשוא. 

       נכון נירית,

      את צודקת לגמרי. סטיגמה חברתית לא עוזרת,

      רק פוגעת.

        8/1/13 09:21:

      לפני התגובה קראתי גם פוסט זה וגם את האופטימי.
      אנחנו אשמים.החברה אשמה.
      ברגע שההתייחסות למקרי נפש ,גם אם הם לא קשים,תהיה כמו לנפגעי גוף ,בני האדם יעזו לפנות לטיפול.כשאני אומרת התייחסות איני מתכוונת למראית עין אלא בדיוק כפי שאנו מתייחסים לחולי סכרת,לב ועוד. חולים בנפשם אינם משוגעים.בעזרת תרופות הם בדיוק כמוך, כמוני וכמו רבים מאיתנו. עובדים,מתפקדים ולעיתים אף מעבר לכך. אסור לתת לאנשים אלה ליפול יותר.גם כך הסבל שלהם גדול מנשוא. 

        8/1/13 08:09:

      צטט: מאיה113 2013-01-08 04:27:21

      *יום קסם יקרה:)))))))) ~~~~ ♥ בורוד, לא בשחור . . .חיוך

       

        8/1/13 04:27:
      *יום קסם יקרה:))))))))
        31/5/12 06:00:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-30 21:14:45

      קראתי גם את הסוף. שרי זה פוסט חשוב מאוד היות ואנשים נבהלים רק מאזכור השם פסכיאטר ומעדיפים לסבול. חשוב מאוד שהבאת רותו לאה

      תודה רבה לאה!! ♥ 

        30/5/12 21:14:
      קראתי גם את הסוף. שרי זה פוסט חשוב מאוד היות ואנשים נבהלים רק מאזכור השם פסכיאטר ומעדיפים לסבול. חשוב מאוד שהבאת רותו לאה
        30/5/12 20:27:

      צטט: מאיה113 2012-05-30 18:43:16

      ממשיכה לקרוא

      כן . . . ההמשך הרבה יותר חיובי ואופטימי . . . 

        30/5/12 18:43:
      ממשיכה לקרוא
        6/11/10 14:39:

      צטט: מירי G 2010-11-06 14:38:11

      אני באמת מחכה להמשך האופטימי...
      את כותבת כאילו יעל זו החברה הטובה ביותר שלך, ואת מביאה את סיפורה.
      אני אוהבת את הסיפורים בהמשכים שלך, יש לך יכולת לבנות מתח כזה שרוצים ללחוץ ולעבור לחלק הבא.
      טוב, מה אני מקשקשת, אני הולכת לקרוא הלאה.

      צוחק תודה מירי, נעים לשמוע.

      יעל באמת חברה טובה.

      בהזדמנות אספר לך נשיקה 

        6/11/10 14:38:
      אני באמת מחכה להמשך האופטימי...
      את כותבת כאילו יעל זו החברה הטובה ביותר שלך, ואת מביאה את סיפורה.
      אני אוהבת את הסיפורים בהמשכים שלך, יש לך יכולת לבנות מתח כזה שרוצים ללחוץ ולעבור לחלק הבא.
      טוב, מה אני מקשקשת, אני הולכת לקרוא הלאה.
        21/4/09 08:56:

      צטט: d.double you 2009-04-21 00:07:05

      אז מה יהיה? לא יכול להיות שהיא לא תבריא? האם הפרק הבא ישפר את מצבה או שהיא תמשיך לרדתבמשקל? אז מתי הפרק הב? שלא ייגמר פה!י

      דניאלה, תודה , ויש פרק הבא . . .

      לא שמת לב כנראה לשורה האחרונה . . .

      שלחתי לך בפרטי.

       

        21/4/09 00:07:
      אז מה יהיה? לא יכול להיות שהיא לא תבריא? האם הפרק הבא ישפר את מצבה או שהיא תמשיך לרדתבמשקל? אז מתי הפרק הב? שלא ייגמר פה!י
        20/4/09 23:03:


      היי חומד,

      אקרא עכשיו הלאה...

      תודה

      ולילה טוב : )

       

        20/4/09 19:44:

      צטט: שמש חדשה 2009-04-20 19:01:55

      איך אפשר להגיד נפלא...

      על חור גדול שנפער בנשמה...

      ובכל זאת כתבת ניפלא...

      ולי יש פריווילגיה...

      ישר מפה להמשך.... 

      נכון, איזה כיף . . . נכון. תיכף אראה מה חשבת על ההמשך . . .

       

        20/4/09 19:01:

      איך אפשר להגיד נפלא...

      על חור גדול שנפער בנשמה...

      ובכל זאת כתבת ניפלא...

      ולי יש פריווילגיה...

      ישר מפה להמשך.... 

        15/1/09 18:55:

      נכון, את צודקת.

      וזה בחלק השני של הסיפור.

        15/1/09 18:52:

      1.פיברומיאלגיה ויש לזה טיפול......

      2.אחרי החושך הכי גדול , יש ניצוץ של אור שמכריח לצמוח.

        15/1/09 17:05:


      נה נה נה עברו 24 שעות ובא לי לתת לך עוד כוכב

      מחכה לקשקש איתך יקרתי אז ערב נפלא

       

        14/1/09 18:59:

      צטט: הלנה מטרויה... 2009-01-14 18:51:59

      עצוב שרי אבל אהבתי לקרוא כרגיל מכורה לפוסטים של כמה פה

      את בינהן

      מתי הולכות לחוג כתיבה?

      יאללה תרמיל על הגב ונכתוב ספר שכל המדינה תקרא

      החברה ממרקפה יקבלו הנחה

      חח

      צוחקתודה. תעברי לחלק השני, כוכבים בפעם אחרת,

      העיקר שאת נהנת.

       

       

        14/1/09 18:53:


      איפ לא נותן לדרג את אותו משתמש פעמיים בתוך 24 שעות

      איפ

      מחרררררררררר

       

        14/1/09 18:52:

      הנה כוכבבבבבבבבבבבבבבבב}{
        14/1/09 18:51:

      עצוב שרי אבל אהבתי לקרוא כרגיל מכורה לפוסטים של כמה פה

      את בינהן

      מתי הולכות לחוג כתיבה?

      יאללה תרמיל על הגב ונכתוב ספר שכל המדינה תקרא

      החברה ממרקפה יקבלו הנחה

      חח

       

        3/1/09 21:25:

      צטט: smartblond 2009-01-03 17:57:13


      דיכאון פרופר

      מדוייק. גם זו חוויה בחיים.

       

       

        3/1/09 17:57:

      דיכאון פרופר
        5/12/08 14:21:

      רציתם המשך - אז הנה,

      בדיוק הכנסתי המשך, אופטימי וגם מציאותי חיוך

        5/12/08 13:30:
      זהו ? מה הלאה ? *
        5/12/08 10:38:

      ממש נוגע

      מקווה שכן יצאה מזה והצליחה במחשבה חיובית 

      כתבת יפה 

       

        2/12/08 19:43:
      תודה איריס.
        2/12/08 19:32:

      מוכר

      שולחת תמיכה ואהבה ליעל

        2/12/08 09:29:

      תודה לכן על ההתייחסות.

      ההמשך לא יהיה דרמטי מידיי חיוך

        1/12/08 20:15:

      אני אישית לא מכירה תקופה שכזו לשימחתי,

      אבל חייבת לשאול איפה הבעל בתמונה? משפחה?

      לא רואים? לא דואגים? אולי ה"ילדה" חולה?

      רק תעשי טובה, אל תקחי רעיון להמשך של סוף דרמתי שכזה:)

      ואיך בלי כוכב? למלכת הכתיבה? נשיקה

       

       

        1/12/08 19:42:


      כתבת ספור יפה ותארת יפה את ההרגשה

      בתקופת דיכאון

      אהבתי

      תודה

        1/12/08 15:17:

      צטט: מרסיק 2008-11-30 23:17:01

      נשמע רע מאד.

      בחיים לא הכל ורוד . . . חיוךזה גם חלק מהיופי שבהם.

      לא נראה לי שיש פה הפי אנד.

      דווקא יהיה קריצה

       

       

        30/11/08 23:17:

      נשמע רע מאד.

      לא נראה לי שיש פה הפי אנד.


      שתדע רק בריאות!
        30/11/08 01:12:

      לחזור  למה  שהייתה

       

      נשיקהרגוע

        30/11/08 01:06:

      אומרים ש :

      האפלה הגדולה ביותר ביקום

      היא רגע לפני שהשמש זורחת.

      ככה אומרים.

        29/11/08 20:40:

      למה? חיוך

      למה אתם חושבים שצריך להיות המשך?

      זה לא יכול להסתיים כאן?

      כלומר, להסתיים במובן של תיאור תמצית הכאב?

      מוכרחים שיהיה איזשהו המשך? חיוך

        29/11/08 16:08:


      וואו מפחיד! נשמע ממש לא טוב. מחלה קשה שמתפתחת???

      אני מתארת לעצמי שיש המשך *

        29/11/08 12:06:

      שרי יקרה!

       

      מספרת הסיפורים בהמשכים... תמיד עוצרת בחלק הכי מותח...

      מצפה להמשך שיש בו תקווה ושמחה.

       

      ברייקי

      אסתר שמיר 

        29/11/08 10:51:

      בר יקר,

      אתה כזה חמוד חיוך

      התגובה שלך מעלה בי צוחק

      אם זה כל כך "זועק בדמך" - לדעת המשך?

      מבטיחה לחשוב על ההמשך האופטימי (איך לא?)

      מתישהו בהמשך, ואיידע אותך חיוך

        29/11/08 10:40:

      היתכן .. ?אני רוצה לכתוב תגובה ואוחזת בי אותה תחושה , עיפות וחוסר רצון לזוז ולעשות .עירפול של חושים. שאיבת האנרגיות שבי, שמחת החיים חונה בחניה מתחת לבית, הכוחות עוזבים , כולם כאילו התפוגגו באיטיות.היא חש ...לא, לא אתן לזה לשלוט בי .לא אתן, אני חייב להגיב ורוצה וצועק ולא יודע מה קורה איתה אני בטח לא אשן הלילה עד שלא אדע מה קורה איתה.פוסט שדוחף לדעת ורוצה את ההמשך.

      בבקשה  אני חייב לדעת

      אני דורש בתוקף זכותי כחבר .. ת'ביא ת'המשך :-)

        29/11/08 10:26:

      לשבת ברוכה

       

        29/11/08 10:24:

      תודה עופר.

      אתה באמת צודק! חיוך

        29/11/08 10:20:

      ***********************

      ואו זכורה לי תקופה כזו חויתי אותה על בשרי,צריך את כל הכוחות שבעולם ולחשוב חיובי להתעלות על עצמנו 

      דברים מסתדרים בסוף

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sari10
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין