פרה פרה. "רק בשר" - ביקורת מסעדה
אזהרה: פוסט זה אינו מיועד לצמחונים. לאלו שמביניכם שמעדיפים את החיות שלהם באחו ולא בפיתה - אני ממליץ בחום לדלג לפוסט אחר, ללכת להכין אורז או לרייר על טופו. מראות קשים (או לקרניבורים: מראות נהדרים) Will follow. ראו הוזהרתם.
***************
לפעמים באמת Timing Is Everything. בשעה 12:30 לערך טילפן אלי חברי הטוב משכבר הימים, נקרא לו "מיסטר בלונד", והודיע שהוא כבר בדרך. עוד עשר דקות הוא אוסף אותי, ואנחנו הולכים לקיים את הלאנץ' שקבענו, אחרי זמן רב, רב מדי, בו לא התראינו. אז יש לי עשר דקות גם להתארגן וגם לחשוב על איזה שולחן נאכל את ארוחת הצהריים שלנו. במקביל למחשבה, המשכתי לדפדף במהדורה הוירטואלית של טיים-אאוט, שהיתה פתוחה אצלי בדפדפן. לגמרי במקרה, בדיוק הייתי שם באיזור מדור האוכל, שעל גלישה אליו אני בדרך כלל מדלג. הפעם דווקא לא דילגתי, וכך נתקלתי במקרה בביקורת על מסעדה חדשה. כבר מהשם ידעתי שזה משהו שהומצא במיוחד עבורי: "רק בשר".
שלום, קוראים לי אסף ואני קרניבור. (We love you, Assaf?). מי שרואה אותי מתקשה לנחש שהבחור הצנום הזה הוא בעצם מטחנה מיומנת, כזו שגלגליה מסתובבים במהירות בעיקר כאשר נזרקים לתוכם נתחי בשר עסיסיים וטעימים. כנראה שזה משהו בגנים. במקרה שלי ושל אבא שלי - באמת שהתפוח נפל רחוק מהעץ בהרבה תחומים. אבל לא בתחום הקולינרי. אבו-אל-ג'רונימו הוא קרניבור גדול אפילו יותר מבנו. פעמים רבות יתאכזב כאשר יגלה שבמסעדה בה הוא יושב אין סטייקים הגדולים מ-200 גרם. לא פעם יפתור את הבעיה פשוט בהזמנת שניים כאלה. גם אני חולק את תאוות הבשרים, זו הגורסת שרק בשר זה באמת אוכל, ושסלט זה יופי, באמת, אבל רק ליד האוכל ולא במקומו. כבר כתבתי כאן כמה קשה היה לטייל בפראג עם שתי צמחוניות ובחור שלא אוכל כמעט כלום, ולחלוף ליד אין ספור Steak House מבלי יכולת להיכנס אליהם.
רפרוף מהיר בביקורת בטיים-אאוט גילה כמה מילות מפתח שנשאו חן בעיני. "בשר", "רק בשר", "אנטריקוט משובח" ו"מחירים זולים". השילוב הזה נראה בהחלט מנצח, וכך כשעליתי כמה דקות אחר כך על רכבו של מיסטר בלונד, הוראתי: "סע לסלמה 19".
אחרי התברברות מה בכבישים ומצוקת מציאת חנייה ("איזור המוסכים של דרום תל-אביב בצהריים, מה הבעיה למצוא מקום לשים את האוטו?" מסתבר שבעיה בהחלט), הגענו אל המקדש. שערי הבית צנועים משהו, כמעט נטמעים בקיר בו הם שוכנים. ספק אם מישהו שסתם עובר לידם מבלי לחפש את המקום, ישים לב שמדובר בכניסה למסעדה. רק שם המסעדה, שכתוב על הקיר באותיות בולטות, מסמל את הלוקיישן.
 הכניסה למערה הסודית
נכנסו לחלל הגדול והמרווח, וגילינו מקום קצת שונה. בחדר העיקרי עמדו השולחנות, ובחלק הכניסה - מעין סוג של בר, עם ויטרינה שקופה ועמוסת בשרים לעייפה. את פנינו קידמה מארחת חיננית, חייכנית וחברותית ביותר. עוד לפני שהספקנו להגיד "ג'ק אנטריקוט רובינסון", היא מזגה לנו שתי כוסות יין אדום, כדי לחגוג את בואנו. "בואו אני אסביר לכם את הקונספט שלנו", היא אמרה בזמן שלגמנו. ואכן, מסתבר שמדובר בקונספט ייחודי למדי. ב"רק בשר" אין תפריטים. רק תפריט שכתוב בגיר על לוח ליד הבר, בו מפורטים שלל הבשרים שמציע המקום (וזה הרבה). התמחור הוא לפי 100 גרם לכל סוג בשר, כאשר בצהריים יש הנחה אסטרונומית למדי (40%, אם אני לא טועה). גם לפני ההנחה המחירים הגיוניים, בהתחשב בסטנדרט הנהוג במסעדות בשר מקצועיות, אבל הם ללא ספק מעל הפופיק של מי שבסך הכל בא לחטוף איזו עסקית צהריים.
אבל לנו היה ברור שלמקום כזה לא מגיעים בשביל לנשנש איזה שיפוד. לא, אנחנו באנו כדי להתחרע על ערימת בשר נכבדה. ועל אנשים עם גישה כמו שלנו בנוי המקום הזה. המארחת העבירה אותנו לידיו המסורות של שף הבשר. גם הוא היה אדיב וחביב לא פחות. מתחתיו, יושבים להם בויטרינת הקירור הבשרים, ומהווים תאווה לעיניים לכל מי שבאמת אוהב בשר. רק לראות את כל הערימות האינסופיות האלה שמסודרות שם, גרם לי לרייר. השף הסביר לנו בסבלנות ובפירוט על סוגי הבשרים השונים במקום ("לזה קוראים 'שייטל' כי לא אוהבים להגיד 'תחת של פרה' "), וייעץ לנו במה לבחור ("אף פעם לא טעמתם שקדים? אתם חייבים. הנה, אני כבר שם לכם 100 גרם על הגריל, שיתחיל להתבשל בינתיים"). הקונספט שהתגבש היה מנה ראשונה עם מגוון בשרים (ביניהם השקדים האמורים, צלעות וצ'וריסוס, בהן חשק מיסטר בלונד, למרות שאני גרסתי ש"עם כזה מבחר, חבל לבזבז מקום בבטן על נקניקיות"), ומנה עיקרית שכללה את מה שאמור להיות החלק המובחר ביותר של בשרי המקום: סטייק פילה (נתח הבשר האהוב עלי ביותר), אנטריקוט ואסאדו. (בהחלט יתכן ששכחתי משהו מהמנה הראשונה או העיקרית. הכמות הרבה והמגוונת שהזמנו לא ממש מאפשרת זכרון מדויק).
 הויטרינה. תאווה לעיניים.
סיימנו את הבחירה, והשף שקל את כלל הבשרים שהזמנו. "אתם באמת קרניבורים אמיתיים", אמר לנו. "ואיך אנחנו יודעים מי קרניבור אמיתי? מי שמזמין יותר מקילו בשר! ולכן הרשו לי...." ואז לקח פעמון שעמד על הדלפק וצלצל בו בחוזקה, למען ידעו הנוכחים שלמקום נכנסו אוהבי בשר אמיתיים, ויתנו את הריספקט הראוי. לאחר סיום תהליך ההזמנה הארוך, כ"כ ארוך שגרם לנו לתהות איך המקום מצליח לתפקד בשיטה כזו בעיתות לחץ, הופנינו להתיישב.
התבייתנו על שולחן בחלל הייחודי למדי של המקום (כפי שנכתב בביקורת עליו ב-NRG: "בניה בקמרונים מעוגלים, שיותר מאשר בניה עותומאנית, מזכירים דווקא בניה ביזנטית. החלל הרמוני, אורגני, זורם. כל מה שמעצבים מתאמצים כל כך להשיג במסעדות מודרניות"). בקושי הספקנו לחמם את הכיסא, וכבר הגיעה המארחת עם כיכר לחם קטנה ושמן זית. "אל תמלאו את עצמכם עם זה, אני יודעת כמה הזמנתם - שמעתי את הפעמון. אני באמת מביאה לכם את זה רק כי חייבים. הנה, רק תטעמו טיפה את השמן זית הזה ותשאירו מקום לשאר". עשינו זאת, ובאותה ההזדמנות בדקנו מה לגבי תוספות. ובכן, מסתבר שב"רק בשר" מתכוונים לעמוד מאחורי השם שלהם. יש אופציה להזמין צלוחיות קטנות (מאזטים), עם סוגים שונים של סלטים - עגבניות שרי וכאלה, וזהו פחות או יותר. מחיר כל מאזט - 8 ש"ח. המבחר לא היה נראה מסעיר במיוחד, ולכן בחרנו רק שניים. סלט ירקות - הסלט החביב עלי לצד האוכל, אין בתפריט.
אחרי זמן לא רב במיוחד, הגיעה המנה הראשונה. על מגש העץ נחו להם הבשרים, נראים עסיסיים ומדיפים ריח נהדר. התנפלנו על המבחר וחיסלנו אותו במהרה. אפשר להגיד שהכל שם היה טעים. השקדים (אלו שאנחנו חייבים לנסות) אכן הוכיחו את עצמם. גם נסיון השייטל היה חיובי והפיסה הזו מישבנה של הפרה הוכתרה כהצלחה. הצלעות היו עסיסיות כמו שצריך (אך עם קצת יותר מדי שומן, לטעמי. מיסטר בלונד, לעומתי, דווקא אוהב שומן בבשר שלו), והצ'יריסוס שבלונד הזמין היו מפולפלות וירדו טוב בגרון.
קשה היה להאמין שאחרי פתיחה מאסיבית כזו, כנראה מנה גדולה יותר מרוב המנות העיקריות שאנחנו אוכלים בימים כתיקונם, עוד נוכל לדחוס לתוכינו ערימת בשרים נוספת, גדולה אפילו עוד יותר. אבל מסתבר שדווקא הסיפתח הזה גירה לנו את הרעב, משהו בסגנון "עם האוכל בא התיאבון".
וכך, כשהגיעה המנה העיקרית, מיהרנו להמשיך במלאכה. גם כאן התוצאות היו חיוביות ברובן, גם אם הפעם יש קצת יותר סייגים. האנטריקוט באמת היה משובח. מיסטר בלונד ואני ליקקנו את האצבעות, והצטערנו שלא הזמנו חתיכה גדולה יותר ממנו. לעומת זאת, גולת הכותרת עליה הכי בניתי - הפילה - היה בינוני. זה לא שהוא היה רע, הוא פשוט לא היה איכותי כמו שפילה צריך להיות. לא רך, עסיסי ונימוח כמתבקש, אלא גס מדי, מאסיבי, ובלי ניואנסים הכרחיים בטעם. מיסטר בלונד התאכזב ממנו מאוד ("אתה יכול לגמור את זה"). גם אני קצת, אבל עדיין מצאתי אותו טעים דיו לאכילה ("טוב, אני אגמור את זה"). האכזבה היותר גדולה שלי היתה מהאסאדו. על העצמות שהוגשו היה בעיקר שומן. כאמור, שומן זה לא הקטע שלי, וכך, לאחר שמשלחת חיפוש הבשר ששלחתי לפאתי הצלע חזרה ללא הישגים משמעותיים - הרמתי ממנו ידיים.
 המנה העיקרית. יאמי
מה שגם לא היה נורא מאוד, שכן אחרי האבסה שכזו, שנינו הרגשנו שנכונה השעה לסגור קצת את הפה. עם בטן מפוצצת והרגשת "אחרי" מספקת במיוחד, המשכנו לשבת שם עוד זמן מה, ולהתעדכן בקורותינו. אז גם סיפר לי מיסטר בלונד שבעוד כשמונה חודשים הוא יהפוך מאב לשתיים לאב לשלוש/ה. הוכאתי בתדהמה (מסתבר שכך קרה גם למיסטר ומיסיס בלונד כשגילו), ולקחתי עוד ביס מהסטייק, כסוג של תחליף להרמת כוסית.
כשהגיע החשבון, ראינו שעם כל הכבוד לתימחור נמוך מהממוצע ול"מחירי צהריים", עדיין לפתוח שולחן במקום כזה לא נמצא באותה הקטגוריה עם עסקית צהריים מן הישוב. אמנם אם היינו עושים הזמנה כזו במקום בשרים אחר, כמו ה-Meat Bar (שמצד אחד מאוד יקר ומצד שני - מאוד קמצני במנותיו) היינו יוצאים כנראה בפי 2, אבל עדיין - יותר מ-100 ש"ח לבן-אדם לצהריים (כולל שתיה) זה לא זול.
ובכל זאת, אני מאמין שאחזור ל"רק בשר", ואני אפילו מקווה שזה יהיה בקרוב. אני גם מקווה שאפשר לייחס את אותן נפילות שצוינו לחבלי לידה ולשפשוף שצריכה לעבור המערכת עד שתתפקד כמו שצריך (המקום פתוח כחודש). בפעם הבאה, יש מצב שאגיע עם הקרניבור האמיתי במשפחה, שבודאי ישמח לגלות מקום בו ההגבלה היחידה לגודלו של הסטייק היא כמות הגרמים אותה אתה פוקד על השף לשים על הגריל. אבא, תתחיל להתכונן.
**************
הפוסט הזה מוקדש למיסטר בלונד. מזל טוב, אחי! הפעם זה באמת חייב להיות בן.  יאמי, כבר אמרתי? |