| האם קראת לי ממצולות ליבך? האם תשקני מבארות עיניך? התסיר את הלוט מעיני כשאלך בשבי אחריך? התשמע את קולי האילם, כשאענה לך ממעמקים? הארווה צמאוני במימיך כשנגמע מרחקים? יודעת אני שרחוק אתה ושבוי בכבלי החיים. יודעת אני שחש אתה, את סערת היצרים. לו יכולתי לעוף עם הרוח, או להתחבר לעננים, הייתי עליך יורדת כגשם, ומרטיבה לך את הפנים. אז הייתי מתנדפת בשקט, נכנסת בדלת חיי, משאירה לי תקווה אחרונה ונרגשת, שאולי עוד תשובה אלי. ואולי ביום מן הימים, כשתצא לדרך הארוכה, תתקל בתלאות החיים, אך הכל כבר קטן לידך. וכשתגיע לסוף הדרך ותתעה במדבר חיי, גם אם תהיה תשוש ורעב ואדע ששבת אלי. אובילך לנווה מדברי, שם תשבור רעבונך, תתחזק ותקום כארי ותשכח את מר יגונך, אז ידי תאחז בידך, ואחריך אלך בבטחה ונפשי תעלוז כי יודעת אני, שנתת לי את אהבתך. /> |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה