זה אומנם לא המראה הכי מלבב שיש לפרצוף שלי להציע, אבל זה נורא משחרר. סתם ככה לתרגל חיוך רחב כמה שיותר. משחרר גם משהו בפנים. משהו שנורא לחוץ וקפוא כל הזמן. וכנראה שאין איזה משהו שם בתוך הפה שהוא כל כך רקוב ומכוער כמו שאני הרגשתי מאז ומתמיד. (במיוחד אחרי הביקור אצל השיננית אחרי אלף שנות גלות [כן, אני מתחיל לטפל בעצמי ברצינות]). |