זה מאחורינו.

סבוב ראשון 11.11- שהוביל לסבוב שני 25.11-והגונג  הגואל.

אף אחד לא נפל לקרשים, המנצח נשאר מחזיק בחגורה של המנצחים ולמפסידים נשארה התקווה שיהיה יותר טוב, הברכות על הקמפיין הברכות על ההשייג (כמעט...עוד 199 קולות ...לא האמנו שיהיה כל כך צמוד....וואו ...באמת מגיע לנו יותר...).

ושבוע כבר עבר!

למרות שהייתי בכל רגע נתון של ספירת הקולות, למרות שידעתי עם הגעת התוצאות של הקלפי האחרונה , שלא יהיה שינוי הפעם, למרות ששמעתי את קולות השמחה של מחנה ראש המועצה ששוב זכה בקדנציה נוספת....רק למחרת בבוקר הבנתי שבאמת הפסדנו.

שלא כמו בסבוב הראשון, הטלפון דמם, כאילו נותן לי עוד שעה של חסד לישון, אבל לא, הוא המשיך לדמום גם שעה לאחר שכבר התעוררתי, הוא החל להתחמם בשעה שלאחריה ולא פסק עד לשעות הלילה המאוחרות.

עברנו קמפיין ארוך ומייגע, מלא עליות ומורדות, קמפיין שהחל בהרצה של מועמד כמעט אנונימי והבאתו עד לבאר...ואז כמו בסרט מצוייר כאילו איש רשע הזיז לנו את הבאר .

למדתי ששינוי אפשרי, צריך רק להאמין, צריך לעבוד קשה על מנת שהשינוי יתרחש, צריך להשתדל לעשות מינימום טעויות ושכל טעות קטנה ככל שתהיה מזיזה אותך מהמיקוד, מזיזה אותך מהמטרה. למדתי שבפוליטיקה הצהרות שלפני לא שוות את המילים והאוויר ביום שלאחרי...

למדתי להכיר אנשים מופלאים, שבאים בזמנם הלא חופשי, לאחר יום עבודה! לעשות בהתנדבות כל שצריך על מנת לבצע שינוי בישוב בו הם חיים. איש מהם לא ביקש משרה, איש לא ביקש מאומה, רק תפילה בלב לעתיד טוב יותר!

ולמרות ההפסד ולמרות הצער, ביום שלאחר ההפסד, כולם התיצבו מלאי גאווה, שמחים על חצי הכוס המלאה, מאושרים מהישג מדהים שאיש לא חלם! שמעטים האמינו.

חלום של קבוצה קטנה שהעזה לחלום!

איזה כיף להיות חלק מהחולמים!!!

המון תודה,

שלכם,

שביט מס

חבר המועצה שלכם.

קדימה-צורן