ניתוח טכני הוא למעשה שיטה המתיימרת לחזות את הכיוון העתידי של נכס כלשהו (מניה, סחורה, מדד מניות) וזאת בהתבסס על המידע ההיסטורי של אותו נכס, בעיקר השינוי במחירו ובמחזור המסחר שלו. בניגוד לניתוח פונדמנטלי שהוא למעשה "נכון מתמטית", בהנחה שאתה צודק כמובן בהנחות היסוד שלך, הדעות לגבי ניתוח טכני חלוקות. מן הסתם מתמטית הניתוח הטכני אינו מדויק ולכל היותר הוא אמור לנבא כיוון עתידי בהסתברות מסוימת, עם זאת, במידה והסתברות זו גבוהה מ- 50% שימוש בניתוח כגון זה, ולו ככלי עזר, עשוי להיות הגיוני.

אני אישית לא מחובבי הניתוח הטכני ואני רואה אותו לכל היותר ככלי עזר לגבי עיתוי כניסה/יציאה ממניות ספציפיות וככלי למסחר תוך יומי. אני שולל, נחרצות, את הרעיון שאפשר בעזרתו לחזות מגמות ארוכות טווח במדדי מניות, למשל. הסיבה להבחנה הנ"ל היא כי לגבי מניות בודדות מידע פנים הוא פקטור חשוב שאינו רלוונטי לגבי מדדים, למעט בטווחי זמן קצרים מאוד שם "דליפה" של נתון מאקרו, כניסה לפוזיציה של גוף ענק או כל דבר דומה יכולה להשתקף בגרף. חשוב לזכור כי בעולם של היום, עולם בו מערכות המסחר המתוחכמות חושפות את מרבית השחקנים בשוק למרבית המידע בתוך זמן קצר, מהר מאוד השוק מגלם את המידע החדש במלואו, מלבד ההערה הקצרה הזאת, אני לא מתכוון להיכנס, במסגרת הפוסט הזה, לוויכוח הישן נושן בתחום (תיאורית ה- Random Walk, השוק היעיל ותיאוריות כלכליות רבות שסותרות את האפשרות לניתוח טכני), אלא אנסה לבסס את הטענה שבתנודתיות של היום שימוש בניתוח טכני לגבי מדדים הוא חסר ערך.

אחד הדברים שהכי מפריעים לי עם מרבית המנתחים הטכניים, זו השטחיות של העבודה שלהם (ואם מישהו נפגע, אני מתנצל מראש). כאשר אני כותב את המילה "שטחיות" אני לא מתכוון לצורת העבודה שלהם, שעשויה להיות מעמיקה, רצינית ומקצועית, אלא מתכוון לצורה "הטכנית" בה מרביתם למדו את אשר הם יודעים כמו גם השימוש שהם עושים באותו הידע. מרביתם זוכרים את הדפוסים ההיסטוריים וזוכרים מה הם אומרים אך רק מעטים מהם, אם בכלל, טרחו ללמוד לעומק את הנחות היסוד שעמדו בבסיס השיטה ואת המשמעויות שלהן. אני אתן דוגמה, אפשר ללמוד את משפט פיתגורס דיי בקלות. כל שצריך זה לשנן את המשפט שאומר שסכום ריבועי הניצבים במשולש ישר זווית שווה לריבוע היתר. למרות שאדם אשר יודע את משפט פיתגורס אך אינו יודע להוכיח אותו גיאומטרית הוא בעלי ידע חלקי בלבד, אפשר לטעון כי: "מה זה משנה" ושלא צריך לדעת איך המנוע פועל בשביל להגיע מת"א לחיפה ואני אפילו נוטה להסכים לטענה הזאת.

אבל, מה שאי אפשר לוותר עליו זו ההבנה של הנחות היסוד שעמדו מאחורי התיאוריה. בדוגמה על הנהג שנוסע מת"א לחיפה, הוא אמנם לא חייב ל את המנגנון המדויק שמפעיל את הבלמים, אך כדאי מאוד שהוא ידע שבכביש רטוב, למשל, הבלמים לא יעבדו כמו שבדרך כלל. בגיאומטריה, שימוש בגיאומטריה לא-אוקלידית עומד בבסיס תורת היחסית של איינשטיין אשר נמצאה כמדויקת יותר מהמכניקה הניוטנית המבוססת על גיאומרטיה אוקלידית. כמובן שהטעות של ניוטון לא הייתה במתמטיקה, אלא בהנחות היסוד שהוא התבסס עליהן.

אותה הבנה של הנחות הבסיס בעזרתן אנחנו עובדים היא קריטית בייחוד לגבי שיטה סטטיסטית. ראשית התפיסה ולפיה הסטטיסטיקה תישאר כמו שהיא אין לה על מה לסמוך והיא כמובן משאלת לב. העולם משתנה. למשל, עצם התרחבות השימוש בניתוח הטכני ונגזריו השונים (כמו הניתוח הכמותי) הופכת את הניתוח הטכני (קרי את הסטטיסטיקה), שמסוגל להשפיע על המסחר (בדומה לסקרים אשר יכולים להשפיע על התוצאות) ומכאן מן הסתם סטטיסטיקה שהייתה טרם התפשטות הניתוח הטכני לא תהיה זהה לסטטיסטיקה שלאחר התפשטות הניתוח הטכני וכן הלאה, אבל כאן אני כבר גולש לביקורת המהותית על הניתוח הטכני כשלעצמו ובאופן כללי.

לאחר ההקדמה, אני אעבור לסקירה קצרה של שלוש הנחות היסוד שעומדות בבסיס שיטת הניתוח הטכני ואני אראה איך אפשר לערער אותן היום דיי בקלות. הנחות היסוד, האקסיומות אם תרצו, העומדות מאחורי השיטה הטכנית הן כדלקמן:

1. "הכל בגרפים" - או בתרגום לעברית, כל המידע הקיים, נמצא בגרף

2. The Trend Is Your Friend - או בתרגום לעברית, השווקים זזים במגמות (עליה, ירידה או דשדוש)

3. "מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש" - או בתרגום לעברית, ההיסטוריה חוזרת על עצמה

הפרה של כל אחת מהנחות היסוד הנ"ל פוגעת בליגיטימיות השימוש (השנויה במחלקות מלכתחילה) בניתוח טכני. אני ראשית רוצה להתמקד בהנחה השלישית דווקא שהיא, אולי, החשובה ביותר מהבחינה הפרקטית של הניתוח הטכני. כל התבניות המפורסמות של הניתוח הטכני (ראש וכתפיים, תחתית כפולה, דגלון, משולשים ומה שלא תרצו) הן תבניות שלכאורה נמצאו מובהקות מבחינה היסטורית, כלומר, לטענת הטכנאים בסבירות גבוהה כל פעם שנוצרה תבנית של "ראש וכתפיים", שבירה של קו הבסיס (ה- NeckLine) מהווה אינדיקציה להמשך התנודה בכיוון השבירה. למה? זאת כבר שאלה טובה שמרבית הטכנאים כלל לא מנסים לחשוב עליה. אם כי אפשר לנסות להסביר את זה בהרבה מילים גבוהות וחסרות בסיס ראייתי על קונים ומוכרים, בשורה התחתונה, הנקודה הקריטית כאן היא הנתונים הסטטיסטיים, קרי הראיה שבעבר ברוב המקרים כאשר התגבשה תבנית כזאת היא עבדה. מכאן, תוך שימוש בהנחה 3, היא תעבוד גם בעתיד. חשוב לציין כי אם למרות כל המילים הגבוהות על הפסיכולוגיה של ההמונים וסיפורים נוספים, בפועל, במידה ואני אראה במחקר סטטיסטי מסודר שב- 50% מהמקרים שבהם קו הבסיס נשבר כלפי מטה, הנכס המשיך לצנוח וב- 50% הוא דווקא חזר לעלות, מן הסתם לא ימצא אף טכנאי עם מעט שכל בקודקודו אשר ימשיך להסתמך על הדפוס הנ"ל. כהערת אגב, כמה לדעתכם מטכנאי ארצנו יודעים לדעתכם להגיד לכם מה הסטטיסטיקה המסודרת והמדויקת (ולא לזרוק באוויר 70% או "אמינות גבוהה") בנושא תבנית "ראש וכתפיים", או מה קורה לאחר שבירה של קו מגמה?

כל מי שהתעסק קצת עם סטטיסטיקה יודע שמחקר אקונומטרי שבנוי היטב אינו פשוט. בין הבעיות שיש ניתן למנות בלבול בין סיבה ותוצאה, הטיית נתונים וכיוצא בזה. אם נניח אני מוצא קשר בין מחיר הנפט למחיר המניות ואני רוצה למצוא צידוקים כלכליים לקשר הנ"ל, אני יכול לטעון שעליה בנפט מגדילה את הוצאות הפירמה, מכבידה על הצרכן ומכאן תפגע ברווחי החברות, גם מצד ההכנסות וגם מצד ההוצאות, ותגרום לירידות בשוק ההון. נתתי הסבר הגיוני וסביר, שאכן לעיתים מתקיים. אלא מה, קיימים גם קשרים נוספים, למשל, קיים קשר ישר בין הציפיות לצמיחה לבין מחיר המניות (קשר חיובי) ובין הציפיות לצמיחה ומחיר הנפט (קשר חיובי), ומכאן נגזר דווקא קשר חיובי בין מחיר הנפט למחיר המניות. מצד שלישי, צריך גם להתחשב במחיר הנפט עצמו אשר ברמות גבוהות יותר משפיע בצורה יותר מהותית על הכלכלה הראלית. למשל, עליה של מחיר הנפט מ- 20 דולר ל- 30 דולר, תגרום להשפעה זעומה על הכלכלה הראלית אך יכולה לשקף ציפיה לצמיחה ומכאן בזמנים כגון אלה ניתן לצפות לקשר חיובי. מצד שני, עליה של מחיר הנפט באותו השיעור באחוזים, אך מ- 100 דולר ל- 150 דולר, תגרום כבר להשפעה כבדה יותר על הכלכלה הראלית וניתן להניח שבמצב זה הקשר יחזור להיות שלילי.

מרוב נתונים וקשרים כבר התבלבלנו לגמרי ואם נרצה לרדת מרמת הסיסמאות והתיאוריות ולנסות להפיק תועלת מהקשר הנ"ל, אנחנו חייבים להבין מה הסיבות שהובילו מלכתחילה לנפט לעלות, האם זה מחסור בהיצע? האם זה פגיעה בביקוש? כל השאלות הנ"ל קריטיות בשביל לבצע איזשהו שימוש בקורלציה שניתן למצוא אותה מפעם לפעם בין נכסים שונים. הסיבה שנתתי את הדוגמה על מחיר הנפט (שהיא נכונה דרך אגב, הקורלציה היום בין מחיר הנפט למדדי המניות היא חיובית חזקה. עד לא מזמן היא הייתה שלילית חזקה) היא להראות ששימוש "עיוור" בסטטיסטיקה יכול להיות מסוכן מאוד. כנ"ל לגבי ניתוח טכני שבסופו של דבר מתיימר להיות תוצאה של מחקר סטטיסטי מסודר וכאמור תמיד חשוב לנסות להבין את הנחות היסוד שעומדות בבסיס ומאחורי הקשרים הסטטיסטים ההיסטוריים.

עכשיו לאחר שהעמקנו בתיאוריה, נחזור לנושא העיקרי, ונבדוק אם בזמנים הנוכחיים, כאשר אי הוודאות נמצאת ברמות שלא היו מעולם, שימוש בניתוח טכני לגבי הכיוון העתידי של המדדים העיקריים הוא בעל ערך כלשהו. ההנחה הראשונה שמופרת, בבירור, היא הנחת העבודה השלישית ובפרט השיטה בה השתמשנו למצוא את המובהקות הסטטיסטית. כפי שכל סטודנדט שלמד קורס או שניים בסטטיסטיקה יודע, ע"מ לקבל מובהקות סטטיסטית אנחנו צרכים מדגם מספיק נרחב עם תצפיות רבות. מה מספר התצפיות שיש לנו בעולם "מטורף" בו מדדים קורסים בתוך דקות בשיעור גבוה יותר מהירידה שלאחר פיגועי ה- 11 בספטמבר? התשובה לזה היא מעט מאוד אם בכלל. בתקופת המשבר של 29 ניתן היה אולי למצוא זמנים דומים, אך גם אם נניח שהיה מקרה אחד בעבר (ורק למען הדיוק ההיסטורי השוק אז לא התנהג בצורה כאוטית כמו היום) מן הסתם ניסיון לבסס משהו על בסיס תצפית בודדת דומה להימור. 

לסיכום הנקודה, ע"מ שההיסטוריה "תחזור על עצמה" אנחנו חייבים שתהיה לנו היסטוריה רלוונטית, דבר שככל הנראה לא קיים היום. אני יכול להיכנס לדיון פונדמנטלי בשביל להראות שהגורמים שעומדים בבסיס המשבר הזה (בועת נדל"ן בהיקף שכזה שהתבססה על מוצרים אקזוטיים חדשים שאפשרו להעביר את הסיכון מהגופים המנפיקים לשוק) לא עמדו בבסיס משברים קודמים, להראות את השונות בכלכלה הגלובלית היום לעומת הכלכלה הגלובלית בעבר, את השוני בשחקנים הגדולים (קרנות גידור הן יחסית יצורים חדשים והיקף הכספים המנוהל בהן קפץ בצורה דרסטית בשנים האחרונות), במכשירים (שוק ה- CDS למשל) במידע הזמין וכיוצא בזה, אבל נראה לי שמדובר בנקודות ברורות וידועות ואין צורך לחזור עליהן.

ההנחה השניה בעייתית אף היא בזמנים הנוכחים, לשון המעטה. האמת אני מוכרח להודות שההנחה השניה תמיד מעט שעשעה אותי. מה היא למעשה אומרת? שהשווקים יכולים לעלות, לרדת, או להישאר במקום וגם זה נכון רק באחוז מסוים מהמקרים. מה אני אגיד, מאוד עוזר לנו לקבל החלטות. מן הסתם בדיעבד אפשר לצייר יפה יפה, השאלה היא אם בזמן אמת אפשר להשתמש בזה. אבל, אני כאמור לא נכנס כאן לוויכוח הישן נושן ואני לא מתכוון לערער על הטענה הזאת באופן כללי. השאלה שלי היא פשוטה. האם היום יש לנו איזושהי "מגמה" שאפשר להסתמך עליה. לכאורה אפשר לטעון שבוודאי שיש היום מגמה ברורה - מגמה יורדת. אולם, מי שמסתכל טוב על הגרפים לא באמת רואה כאן "מגמה". מה שרואים (הגרף השני שצירפתי) זה סוג של דשדוש מנקודת התחתית של ינואר (אז השוק סיים לתמחר מיתון רגיל) ואז לאחר תשעה חודשים קריסה חדה שנדיר למצוא כמוה בעבר. מאז, אנחנו שוב רואים סוג של דשדוש "פסיכי" במיוחד בו אפשר לקבל תשואות של שנה בתוך יום.

אם נסתכל על הדאו-ג'ונס למשל (הגרף הראשון שצירפתי), נראה כי מתחילת אוקטובר, השוק החליף כיוון 8 פעמים (ומאז שכתבתי את הפוסט ועד הפרסום עוד פעם אחת...), מעליות חדות לירידות חדות, כאשר כל תנודה נותנת או מוחקת תשואה של שנה שלמה. לא שפלים ושיאים יורדים, לא דשדוש קלאסי. שום דבר. פשוט תנודה כאוטית לחלוטין. לבוא ולטעון שהיום השוק זז באיזושהי מגמה, זה בעייתי לדעתי. נכון, אנחנו יודעים שבסה"כ המדדים יורדים, הרי כולנו קוראים עיתונים, אבל זה רק לכאורה. בפועל מה שראינו היה "קריסה שבועית" (שהייתה, דרך אגב, בניגוד לכל כללי הניתוח הטכני, המדדים היו במשך שבוע! מחוץ לרצועות בולינג'ר. אני לא חושב שאי פעם היה מצב כזה) של כ- 20% ומאז, התנהגות פסיכית לחלוטין שלא נצפתה מעולם. בקריסה של 29, למי שתוהה, היו 4 מהלכים חזקים בלבד (הגרף הרביעי). קריסה של כ- 35%, תיקון של כ- 20%, קריסה נוספת של כ- 30%, תיקון נוסף של כ- 25% ואז השוק חזר לעלות במשך כמעט שנה ורק לאחר מכן החל להתדרדר בעקביות. לסיכום, לא רק שבחודשיים האחרונים אין לנו באמת "מגמה" גם קיבלנו ראיה, על הדרך,  שאין לנו היסטוריה שיכולה לחזור על עצמה.

אוקי, בינתיים ראינו שהנחה 3 בבירור לא מתקיימת וגם הנחה 2 מוטלת בספק רב. נשארנו עם ההנחה הראשונה, האם הכל בגרפים? האם היא תושיע אותנו? למרות שלמעשה מספיק לי להראות שטענה אחת לא מתקיימת כדי להוכיח את הנקודה המרכזית, לא נתעצל ונבדוק האם ההנחה הראשונה מתקיימת. כשם ששתי ההנחות הקודמות נפלו שדודות, גם דינה של הנחה זו ליפול בזמנים הנוכחיים. כאשר מניות כמו של JP Morgan (אחד הבנקים הגדולים בארה"ב וכיום בעל שווי השוק הגבוה ביותר) קופצות ונופלות בשיעורים דו ספרתייים כעניין של שגרה (תסתכלו בגרף השלישי, ומה שכתוב בצד ימין זה "כאוס מוחלט"), כל מי שינסה לטעון שמשהו מגולם במחיר עושה מעצמו בדיחה. שום דבר לא מגולם במחיר כי פשוט לאף אחד אין מושג קלוש מה רמות המחירים האמיתיות, כולנו מנחשים באפלה והדבר נכון לא רק לגבי JP Morgan אלא גם לגבי מניות אחרות וכאלו שאינן מהתחום הפיננסי.

מה כן מגולם בגרפים? מצד אחד חששות שהולכים למהדורה חוזרת של 29, גורמות לדיסקאונט עמוק במיוחד תוך המאופיין בפאניקה גבוהה. מצד שני התקווה שבסה"כ יהיה כאן "עוד מיתון" גורמת למשקיעים ארוכי טווח לנצל את רמות השפל בשביל להיכנס להשקעות. בין לבין תעשיית קרנות הגידור נאלצת לממש נכסים כנגד רצונה (כל תהליך הקטנת המינופים היה מהגורמים העיקריים לקריסה שראינו) ובוודאי לא פועלת כפי שפעלה בעבר על פי פרמטרים כלכליים, נוסיף לזה פאניקה כללית בציבור, התערבות ממשלתית חוזרת ונשנית, מחירי סחורות קורסים בדרסטיות וקיבלנו כאוס מושלם. הדבר היחיד שהגרפים יכולים לגלם היום זה את מדד הויקס (מדד התנודתיות) ברמה אסטרונומית שנעה בין 50-90, כלומר אי וודאות וחוסר ידיעה.

אם נסכם, לדעתי כל שלושת הנחות היסוד העומדות בבסיס הניתוח הטכני אינן מתקיימות בזמנים הנוכחיים ומכאן, כל שימוש בניתוח טכני, היום, במטרה לחזות את הכיוון העתידי של מדד זה או אחר דומה להימור נטו על גלגל הרולטה. בצורה דומה, לנסות לנתח טכנית מנייה כגון JPM, זה ניסיון שנדון לכישלון מראש. אז למה אנשים ממשיכים לנסות לצייר קווים סביב המדדים ונסות לחזות את הכיוון העתידי שלהם בהתבסס על תיאורה שהנחות היסוד שלה בנקודת הזמן הנוכחית שלה ככל הנראה אינן מתקיימות? את השאלה הזאת אני מציע שתשאלו אותם, אני מניח שהתשובה היא שהם מעולם לא טרחו בכלל לחשוב על מה מתבססת כל השיטה שהם עובדים בעזרתה, מעולם לא ניסו לשאול את עצמם מתי כן להשתמש בה ומתי לא, וכאן, לצערי, חזרנו לשיטחיות/שרלטנות הישראלית הידועה אשר מלכתחילה העדיפה שימוש נרחב בשיטה יחסית פשוטה ללימוד שאינה מצריכה מאמץ רב מידי ולמרבה הצער גם לא הקדישה את המינימום הנדרש בשביל להשתמש בה בצורה יעילה.

צירפתי מספר גרפים להבהרות הנקודות בפוסט, The-Marker משום מה מתעקש לצרף אותם בראש ההודעה...