0
צל הרוח בזיכרון עיניים קפואות מבט לוחש את צבע ענני הערב הינה אני נמס אל אד הארץ מתוך חלום עמוק של הכרה.
המסך פורץ בתמונה השתקפויות כבדות של ציר הדעת המאזן מפר ברגש הנכון דמעות זכות של הבנה.
ציורים לבנים ברעד נושקים לאור הכוכבים הזהוב הינה אני יורד אל המים הגשם שוטף את הרחובות.
הלילה עוטר כוכבים לצורה מפיג בערפל זוהר חשמל הסדר נישמר על כנו לאורך גבולות האשליה. |