קראתי הבוקר מאמר מעניין של דן מרגלית בעיתון "ישראל היום".

דן מרגלית מגיב לכתבה שכותרתה "משלמים על המחדל - שר הפנים ההודי והיועץ לביטחון לאומי התפטרו בעקבות אירועי הטרור שזיעזעו את העולם".

וכך הוא כותב:

"איך מבטאים בשפה ההינדית את צירוף המילים "הדוקטור אליהו וינוגרד וחברי ועדתו"? ומדוע לא נמצאה בחבל קשמיר שום דורית ביניש? וכיצד אירע, ששום סיקי אינו מיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי? אולי יש כאלה, אבל הם אינם דרושים להתרחשות הטרגית.

אישים ישראלים מסוגם, טרודים בבדיקת מחדלי מדיניות הביטחון של ישראל בשנתיים וחצי האחרונות - החל ממלחמת לבנון וכלה בירי הקסאמים על שדרות. אך הם אינם דרושים להתנהלותה של הענק ההודי המונה 1.3 מיליארד תושבים.

שר הפנים והעומד בראש המועצה לבטחון לאומי בניו דלהי,לא ביקשו חקירה ולא שימוע ולא הטילו את האשם להצלחת הטרור הפקיסטני במומבאי על כתפי מישהו אחר. הם לא התמקחו באמצעות פרקליטיהם אם היו צריכים לדעת על המתקפה הממשמשת ובאה, אם לאו, ומתי יחקרו.

לא הרוויחו זמן. לא ביקשו לברר את נסיבות הפעלתו של הקומנדו ההודי. לא שאלו את עצמם במה אחראי הסמל והש"ג. לא חיפשו את האשם במי שקדם להם, ולא הכפישו את מי שעתיד לרשתם ובעיקר לא עסקו בסחבת, ברווח זמן - הכלים אשר מונעים מכל מנהל ראוי לתקן את שגיאותיו.

גם לא טענו כי התכניות היו טובות והמבצעים עצלים. הם פשוט קמו והודיעו כי בעיניהם אין צורך כלל באחריות פלילית. מספיק שיש להם אחריות מוסרית, כלשונם, והלכו הביתה.

איש מהם לא נסע לביקור פרידה בארץ זרה. איש לא ביזבז מיליארדים מעל לראשם של אנשי האוצר בניו דלהי הממונים על הקופה. אף אחד לא התבכיין שהתקציב לא הספיק. הם גם נמנעו מלומר כי לנוכח המתיחות המחריפה בין הודו לבין פקיסטן, אסור להחליף עכשיו את הסוסים, ותנו להם להמשיך ולמשול.

הם פשוט קמו והסתלקו בשקט. ראויה לקינאה, הודו."