רהב המאכלת בעברו השני של היום המוזיקה מלהיטה במילים הנכונות את רחש השקט הגדול אני נישא על פני ענני השמים.
הכאב הפך בחילה הפך לרעד שבשבת הרוח בהרים מניעה את ערפילי הדעת הינה אני מאבד שוב הכרה.
רשתות של דייגים פרושות על מפתני הכאב אני מביט בהשתקפויות הצל על פרגוד החדר הסגור.
ארבעת גלגלי הגורל עולים ויורדים על מסכי התכלת ציר השמים רוחש אדוותיו הקשיבי לצלילי הנצח. |