0
במפרקי שתיקותיך אתה נושם במילים את שדרות הרוח בהרים את רהב ערפילי השמים.
לוחמי חרות על מראות הדעת חורכים בעצב צלקות של כאב לחזור על טקסי האשליה של צירי הילדות הנשכחת.
נעלים כבדות בצבע החלודה השרופה אוחזות בכבלי הרעד הנושמים המיתרים האלה רושפים בשמים עמודי אש ארוכים לחישה.
לנשום עמוק ולא לעצור עד אשר האוויר חודר ללהבות השמים וחורך בכול תבניות הסדר החלל נמס אל געש המים. |