הסדר לוחש בתבנית את כול מיתרי הדעת תאמין ברצף המילים הנכונות לגעת כי יש כאן הבל אשליות ערפל כבד על פני החדר הסגור.
איש לא יודע איך זה הסתיים אני קופץ אל תוך הזרם המים קרים למגע העור אני מתעורר לתוך תכלת הנהר.
האט בצעדיך כי הדרך קשה לרגליים הכאב הזה צורם בהכרה שובלים של מוות על פני השמים מסכים בשחור ולבן.
לוחות השעונים חורגים מצירם רסק התבנית בעיניי המתבונן עננים כבדים על פני השמים הסדר ניסדק בגלגליו. |