כותרות TheMarker >
    ';

    בריאות

    מאמרי בריאות & רפואה משלימה: פיברומיאלגיה FMS ומערכת העצבים

    1 תגובות   יום שני, 1/12/08, 10:20

    פיברומיאלגיה FMS ומערכת העצבים

    מאת אורי גינסברג

    FM מערבת כאב כרוני הנובע מתפקוד לקוי בתחום המערכת הלוקטו-מוטורית (loctomotoric), שתפקידה
    העיקרי הוא לפקח על התנועה בגוף (42).
    ליקוי במערכת העצבים המרכזית אצל הלוקים בתסמונת FM נחקר שנים וכך גם הטיפול התרופתי העיקרי
    למרכזים מוחיים מוטוריים - עצביים ע"י תרופות נודגדות דיכאון וחרדה מחד. ומאידך טיפול ע"י תרופות משרות שינה, ביחד הם מהוות את החלק העיקרי בטיפול התרופתי בתסמונת.
    בדיקו פרותרובמין {(מ) (סריקות PET CT)} של המוח הראו שצפיפות 5HTTS (מבילי סרוטונין) נמוכה
    באופן משמעותי. אצל רוב הלוקים ב FM קיימות רמות גבוהות של סרוטונין במוח.
    בהדמיה בתהודה מגנטית (מ) (סריקות (MRI נמצאו איזורים קטנים עם חריגות בחומר הלבן שבמוח. מדובר על האיזור שמתחת לקליפת המוח וקשור, ככל הנראה, לדלקת ולדימיאלינציה (פירוק מיאלין). ממצאים אלו נתגלו בעיקר אצל חולי FM שאינם סובלים מדיכאון או הפרעה פסיכיאטרית במקביל לתסמונת
    נצפתה ירידה בנפח קליפת המוח ובזרימת הדם במוח.
    נמצאו חריגות בציר ה-HPA שהוא נתיב נויראנדוקריני הקושר את ההיפותלמוס, בלוטת יותרת המוח ובלוטת יותרת הכליה. מתבטא בעיקר ברמות נמוכות של קורטיזול (מ).
    בנוזל עמוד השדרה (המשקף את המוח טוב יותר מבחינה כימית מאשר הדם) נמצא הרכב חלבונים ספציפי

    ל . FM אצל 30% מהחולים, המהווים ככל הנראה תת קבוצה נפרדת, יש רמות גבוהות מהרגיל של חלבונים ו/או תאי דם לבנים בנוזל זה.
    85%-95% מהחולים מדווחים על קשיים קוגניטיביים - במיוחד עיבוד יעיל של מידע, זיכרון, זמן תגובה ורכישת מידע חדש. בסריקת MRI נמצא כי הלוקים ב FM מסוגלים לעבד מידע מורכב, אך משתמשים לשם כך ביותר רשתות מוחיות ומשקיעים יותר מאמץ בעיבוד מידע שמיעתי.
    נראה כי חומרת התסמינים הקוגניטיביים גבוהה יותר בחולים ללא הפרעה פסיכיאטרית.
    ישנן חריגות של מערכת העצבים האוטונומית השולטת בלחץ הדם, חום הגוף, הנשימה וכו'. בקרב הלוקים ב FM קיים נפח דם נמוך מהנורמה וישנה שכיחות גבוהה של דיסאוטונומיה מסוג: POTS-Postural Orthostatic ,Tachycardia Syndrome) NMH-Neurally Mediated Hypotenstion.













    מבנה מערכת העצבים

    המוח, חוט השדרה והעצבים העוברים בגוף מהווים יחדיו את מערכת העצבים.
    מערכת העצבים ביחד עם המערכת האנדוקרינית אחראיות על שמירת ההומיאוסטאזיס(מ) בגוף.
    מערכת העצבים מגיבה במהירות לגירויים על-ידי העברת אותות חשמליים (פוטנציאליים לפעולה) לאברים השונים, בעוד שהמערכת האנדוקרינית מגיבה באיטיות על-ידי שחרור הורמונים.
    פרט לשמירת ההומיאוסטאזיס, מערכת העצבים אחראית על תחושות, התנהגויות וזיכרונות והיא זו שיוזמת את כל התנועות הרצוניות.
    מערכת העצבים מווסתת את פעילותן של כל מערכות הגוף, וכן יש לה פעילות פנימית הורמונאלית.
    עיקרון הפעולה הכללי של מערכת העצבים דומה לפעולה של מחשב, כלומר קבלת מידע (Input) -> עיבוד מידע (Proccesing) -> הוצאת פקודות (Output).
    מערכת העצבים מכילה 100 מיליארד תאי עצב או יותר העוברים דרך הגוף בצורת פתילים, ומתחברים עם המוח, עם הגוף ולעיתים קרובות זה עם זה.


    תא העצב - Neuron
    רקמת העצב מכילה סוגי תאים שונים אך התא האחראי לביצוע פעולות המערכת הוא הנוירון (Neuron). הנוירון הוא תא בעל מבנה מיוחד במינו הכולל שלוחות המחוברות לגוף התא. נוירונים יוצרים קשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין איברים אחרים בגוף, וקשרים אלו יוצרים את תפקוד מערכת העצבים. אדם נולד עם מספר מקסימאלי של נוירונים (כ-10 ביליון) ובמהלך החיים מספר הנוירונים הולך וקטן. נוירונים הם תאים ללא יכולת חלוקה ונוירון שמת לא יוחלף על-ידי נוירון חדש. אולם למערכת העצבים אפשרות ליצור, בחלק מהמקרים שבהם נפגעים נוירונים, קשרים חדשים בין הנוירונים הנותרים ועל-ידי כך להחזיר בצורה חלקית את התפקוד שנפגע.
    הנוירון הוא תא המתמחה בקליטת גירויים מנוירונים אחרים או מאברוני חישה בגוף, לאחר עיבוד אותם גירויים ובעקבות כך מועבר שינוי מתח חשמלי (דרך סיב ארוך המחובר לגוף התא) לנוירונים אחרים או לאיברים בגוף כשרירים ובלוטות.

    מבנה תא העצב
    במערכת העצבים קיימים מספר סוגים של נוירונים השונים זה מזה בגודלם ובצורתם, אך לכל הנוירונים מספר חלקים משותפים:



    גוף התא - גוף תא הנוירון אינו שונה בצורה מהותית מגופי תא אחרים. ישנם גופים בצורה אליפטית, עגולה או משולשת. גודל התא משתנה בין נוירונים מסוגים שונים.
    אקסון - שלוחה ארוכה המחוברת לגוף התא. ניתוק האקסון מגוף התא גורם למות האקסון. ישנם נוירונים בעלי אקסונים באורך מטר (אלו התאים הארוכים ביותר בגוף) וישנם נוירונים בעלי אקסון באורך חלקי המילימטר וזאת בהתאם לתפקיד הנוירון הספציפי. לאקסון יכולת הולכת שינוי מתח חשמלי המתקדם לאורכו, הנקרא פוטנציאל פעולה (Action Potential).
    דנדריטים - שלוחות קצרות המחוברות לגוף התא. ישנם נוירונים בעלי מספר דנדריטים וישנם נוירונים בעלי דנדריט אחד. בחלק מהנוירונים הדנדריטים מתפצלים ויוצרים מבנה הנקרא העץ-הדנדריטי בו הנוירונים יוצרים קשרים בינם לבין עצמם. הקשר מתבצע בין קצה האקסון של נוירון אחד לבין הדנדריטים בגוף התא של הנוירון השני. נוירון אחד יכול לצור קשרים עם מאות ואף אלפי נוירונים אחרים. מקצה האקסון של נוירון אחד הבא במגע עם גוף תא או דנדריטים של נוירון אחר, מופרש חומר כימי המגרה את הנוירון האחר וגורם להתפתחות שינוי מתח חשמלי באקסון של אותו הנוירון.
    בד"כ, עצבים מעבירים את השדרים שלהם בצורה חשמלית בכיוון אחד-מהאקסון של נוירון אחד לדנדריט של הנוירון הבא. בנקודות המגע בין הנוירונים - סינפסות, האקסון נושא השדרים מפריש כמויות קטנות של כימיקלים הקרויים נוירוטרנסמיטורים(מ). חומרים אלו מעוררים את הקולטנים בדנדריט של הנוירון הבא להפעיל זרם חשמלי חדש. עצבים מסוגים שונים משתמשים בנוירוטרנסמיטורים שונים להעברת שדרים דרך הסינפסות.
    סינפסה - Synapse איזור החיבור בין קצה האקסון של נוירון אחד לבין גוף התא או הדנדריטים של נוירון אחר. האקסון מתפצל בסופו לענפים, שבקצה כל אחד מהם ישנה מעין התרחבות היוצרת את הסינאפסה הנקראת הכפתור הסינאפטי End Bulb.
    בכפתור הסינאפטי קיימות שלפוחיות המכילות חומר כימי הנקרא טרנסמיטר. במערכת העצבים קיימים כמה סוגים של טרנסמיטרים, הנפוצים ביניהם: אצטילכולין ונורואדרנלין (מ).
    הכפתור הסינאפטי צמוד לאזור המכיל קולטנים המסוגלים לקשור את הטרנסמיטר הנקראים רצפטורים.
    הכפתור הסינאפטי שייך לנוירון אחד והרצפטורים שייכים לנוירון אחר וביניהם קיים מרווח זעיר הנקרא המרווח הסינאפטי.
    שינוי המתח החשמלי המתקדם באקסון מגיע לאזור הסינאפסה בקצה האקסון וגורם לשלפוחית בכפתור הסינאפטי להתפוצץ ולהפריש את הטרנסמיטר למרווח הסינאפטי. הטרנסמיטר נודד, מגיע לרצפטורים ונקשר אליהם. קשירת הטרנסמיטר לרצפטור גורמת להתפתחות שינויי מתח חשמליים באקסון של הנוירון השני. כל עוד הטרנסמיטור קשור, מתפתחים בזה אחר זה שינויי מתח חשמליים באקסון. לכן, על מנת להפסיק את השפעת הטרנסמיטר, במרווח הסינאפטי קיים אנזים מיוחד שתפקידו לפרק את הטרנסמיטר ובכך להפסיק את השפעתו {לדוגמא פעולת לפסקת פעילות שריר: כאשר הרצפטור (קולטן) הוא לאצטיל כולין (מ) , האנזים שמפרק אותו ומפסיק את פעולתו נקרא כולין }.
    כל אקסון גדול מוקף במבודד הקרוי מעטפת מיאלין , המתפקד באופן דומה לזה של בידוד סביב תיל חשמלי. כאשר הבידוד מפסיק לפעול או נפגם, העברת השדרים בעצב מואטת או נפסקת.

    המוח והעצבים מהווים מערכת תקשורת מורכבת בצורה יוצאת מגדר הרגיל המסוגלת בד"כ לשדר ולקלוט כמויות נכבדות של מידע בעת ובעונה אחת.


    מבנה ופעילות מערכת העצבים
    למערכת העצבים שלוש פעילויות בסיסיות:
    חישה - Sensory function - רצפטורים תחושתיים חשים בגירויים פנימיים, Internal stimuli, כמו עלייה בחומציות הדם ובגירויים חיצוניים External stimuli כגון טיפה הנופלת על היד.
    תאי העצב המעבירים את המידע למוח ולחוט השדרה הם תאי עצב תחושתיים Afferent או Sensory neuron.אינטגרציה - Integrative function - מערכת העצבים מעבדת את המידע התחושתי על-ידי ניתוחו, אחסנתו, ועל-ידי קבלת החלטות בנוגע לתגובה הולמת.
    תאי העצב שמבצעים פעולות אלו הם תאי העצב המקשרים Interneurons המהווים את רוב-רובם של תאי העצב בגוף.
    תנועה - Motor function - קורית בתגובה להחלטות שהתבצעו בשלב האינטגרציה, תאי העצב שמעבירים הוראות אלו, הם תאי העצב התנועתיים Efferent neurons.
    התאים והאברים שמעוצבבים ע"י תאי העצב התנועתיים, כדוגמת תאי השריר והבלוטות מכונים Effectors.


    מערכת העצבים המרכזית - Central Nervous System
    מערכת העצבים המרכזית (CNS) היא החלק הגדול ביותר של מערכת העצבים, כוללת את המוח וחוט השדרה ומורכבת בעיקר מנוירונים ותאי גליה. מערכת העצבים המרכזית מקבלת אותות חשמליים ממערכת העצבים ההיקפית והיא המכוונת את כל התפקודים העצביים הגבוהים יותר שבתודעה, כלומר תנועה, חשיבה, למידה וכו'.
    תא גליה הינו תא תמיכה לנוירונים שאינו מייצר ואינו מוליך דחף עצבי. לעומת זאת תאי גליה מתרבים לאורך כל חיינו ובמקרה שרקמת עצב נפגעת הם מתרבים ובונים רקמה צלקתית. כמו כן מהווים תאי חיבור בין תאי המיאלין. ישנם הבדלים בין תאי הגליה של המערכת המרכזית להיקפית:


    ? במערכת המרכזית: אסטרוציטים, מיקרו-גליה, אוליגודנדרוציטים.
    ? במערכת ההיקפית: תאי שוואן (Schwann cells) - ראה שירטוט לעיל.
    ז.5 המוח
    כאמור המוח האנושי מורכב משני סוגים של תאים - תאי עצב (נוירונים) ותאי גליה.
    מספרם של תאי העצב (נוירונים) עומד על כ-100 ביליון ולכל נוירון 1,000 סינפסות בממוצע אשר באמצעותן מתקיימת תקשורת בין הנוירונים. מספרם של תאי הגליה עומד על כ-50-100 טריליון.
    מסת המוח של אדם בוגר נע לרוב בין 1,400 ל-1,650 גרם ונפחו הממוצע הוא כ-1,600 סמ"ק. המוח מהווה רק 2 אחוזים ממסת גוף, אך צורך כחמישית מזרם הדם, ומאספקת החמצן (בזמן מנוחה). מוחם של הגברים שוקל כ-100 גרם יותר מזה של הנשים וכמות התאים בו גדולה ב כ-4 אחוז מהכמות אצל הנשים. אין ראיות לכך שהבדלים במשקל המוח משפיעים על מידת האינטליגנציה או על היכולת המנטאלית.
    תפקודי המוח מסתוריים ויוצאי דופן כאחד. מהמוח באות כל המחשבות, הרגשות, האמונות, הזיכרונות, אופני ההתנהגות ומצבי הרוח. המוח הוא מקום החשיבה, מרכז הבקרה של שאר חלקי הגוף ומרכז תחושתי בו מתבצעת אינטגרציה בין התחושות השונות ובין התחושות לזיכרונות. כתוצאה מאינטגרציה זו מתקבלות החלטות ומבוצעות פעולות מתאימות.
    המוח מתאם בין יכולות התנועה, המגע, הריח, השמיעה והראייה. המוח מאפשר לאנשים ליצור מילים, להבין מספרים ולהשתמש בהם, לחבר מוזיקה ולהעריכה, לראות ולהבין צורות הנדסיות וליצור קשר עם אחרים.
    המוח בוחן את כל הגירויים המגיעים אליו מהאיברים הפנימיים, ממעטפת הגוף, מהעיניים, מהאוזניים ומהאף. הוא מגיב לגירויים אלה ע"י תיקון של תנוחת הגוף, תנועת הצלעות וקצב פעולת האיברים הפנימיים.
    הפסקה בזרימת הדם למוח ליותר מ-10 שניות בקירוב עלולה לגרום לאובדן ההכרה .



    חוסר חמצן, רמות סוכר נמוכות באופן אנומלי בדם או חומרים רעילים עלולים לגרום תוך שניות לתפקוד לקוי של המוח, אולם המוח מוגן ע"י מנגנונים המסוגלים בד"כ למנוע תקלות אלו.
    המושג מוח - Brain מתייחס לרקמת העצב שבתוך קופסת הגולגולת, למעשה חוט השדרה המשכי למבנים הנמצאים בתוך הגולגולת והוא חלק מהמוחות הנמצאים במערכת העצבים המרכזית.
    מוחות אלו כוללים את :
    ? המוח הגדול - Cerebrum
    ? ההיפותלמוס - Hypothalamus
    ? תלמוס - Thalamus
    ? המוח הקטן - Cerebellum
    ? גזע המוח - Brain Stem
    ? חוט השדרה - Spinal Cord

    המוח הגדול - Cerebrum
    נמצא מעל מוח הביניים- diencephalons (כמו ראש פטרייה) ותופס את רוב הגולגולת.
    המוח הגדול מהווה את החלק הגדול והמפותח ביותר של המוח. מורכב מגושים צפופים ומפותלים של רקמות המחולקות לשני חצאים הנקראים המיספרות. ההמיספרות מובדלות בחריץ הנקרא "קורפוסקולוסום", זה הוא צרור של סיבי עצב הנקראים גם כפיס המוח.
    בתוך כל המיספרה יש חלל מלא בנוזל הנקרא חדר צידי והוא מתחבר לחדר במוח הביניים (diencephalons). המוח הגדול אחראי לייזום ותיאום של כל הפעולות הרצוניות בגוף ושולט על תפקודי החלקים הנמוכים יותר של מערכת העצבים.
    קליפת המוח היא האחראית לכל התנהגות הקשורה לאינטליגנציה.
    המוח הגדול מתחלק גם לאונות המצח, הקודקוד, העורף ואונות הצדע.
    ? אונות המצח שולטות בהתנהגות התנועתית המיומנת, לרבות דיבור, מצב-רוח, מחשבה ותכנון לעתיד.
    ? אצל מרבית האנשים, השליטה בשפה ממוקמת בעיקר באונת המצח השמאלית.
    ? אונות הקודקוד מפרשות קלט חושים משאר חלקי הגוף ושולטות בתנועות הגוף.
    ? אונות העורף מפרשות ראייה.
    ? אונות הצדע יוצרות זיכרון ורגשות. הן מאפשרות לבני אדם להכיר בני אדם אחרים עצמים, לעבד ולדלות זיכרונות לטווח הארוך ולעורר תקשורת או פעולה.


    בבסיס המוח הגדול מצויים צברי עצבים במבנים הקרויים צברי תאי עצב או גרעיני בסיס או גנגליונים בסיסיים, היפותלמוס ותלמוס.
    ההיפותלמוס מתאמת חלק מהתפקודים האוטומטיים יותר של הגוף, כמו בקרה השינה והערנות, שמירה על טמפרטורת הגוף והסדרת מאזן המים בגוף. תפקודי גוף קריטיים אחרים מוסדרים אוטומטית ע"י גזע המוח.
    התלמוס מארגנת בצורה כללית שדרים של חושים מהרמות הגבוהות של קליפת המוח ואליהן.


    ההיפותלמוס - תת- רמה נמצאת מעל גזע המוח ומשמשת כמרכז המערכת האוטונומית, מרכז בקרת המערכת האנדוקרינית וכמו כן משמשת כמרכז תחושת הרעב, יצר המין והתוקפנות המהווים ביחד את יצר הקיום.

    התלמוס זהו גרעין שנמצא במרכז המוח, בסמוך לחדר השלישי. התלמוס משמש כמעין תחנת ממסר חושית. כל המידע התחושתי עובר דרכה לפני שמגיע לקליפת המוח (למעט המידע מחוש הריח). התלמוס מבצעת עיבוד ראשוני ביותר למידע התחושתי וממיינת אותו אל האונות השונות.
    המוח הקטן - Cerebellum (נקרא גם 'המוחון')
    שוכן מתחת למוח הגדול בדיוק מעל גזע המוח, נמצא בחלק האחורי של קופסת הגולגולת ומורכב משתי אונות, כל אחת קשורה בפעילותה לחצי גוף. המוח הקטן אחראי על "השקט", שיווי משקל, קורדינאצית שרירים, טונוס שרירים ותיאום תנועות הגוף. מידע מעובד על מנח הגפיים ומידת המתח בשרירים הרצוניים, מועבר מהמוח הגדול אל המוחון. המוח הקטן מסייע לגוף בביצוע תנועות חלקות ומדויקות, אך הוא אינו יוזם תנועות ואין לו תפקיד בתפיסה של תחושות מודעות או באינטליגנציה. פגיעה במוח הקטן גורמת לפגיעה בתפקודים הנ"ל.
    גזע המוח - Brain Stem
    גזע המוח המשכי לחוט השדרה ומורכב מ:
    ? oblongata medulla
    ? pons
    ? midbrain
    גזע המוח מסייע לכוונן את תנוחות הגוף, מווסת את הנשימה, הבליעה, פעימות הלב, שולט בקצב שריפת המזונות בגוף ומגביר את הערנות בעת הצורך.
    גזע המוח מכיל גם את ה-reticular formation, שהוא רשת של תאי וסיבי עצב.
    כל המסלולים העצביים בין הגוף לבין המוחות שבקופסת הגולגולת עוברים דרך גזע המוח ולכן כאשר גזע המוח ניזוק באופן רציני, פעולות אוטומטיות אלו נפסקות והאדם מת במהרה.

    Medulla Oblongata
    המדולה המשכית לחלק העליון של חוט השדרה ויוצרת את החלק התחתון של גזע המוח. המדולה מתחילה ב- foramen magnum ונמשכת לאורך של כ- 3 ס"מ עד לגבול התחתון של ה-pons. במדולה עוברים כל המסלולים התחושתיים (עולים) והתנועתיים (יורדים) המקשרים את המוח עם חוט השדרה. בנוסף נמצאים במדולה גרעינים (nuclei) רבים האחראים על בקרת תפקודים חיוניים.
    המדולה מכילה גם גרעינים המקבלים קלט תחושתי או מספקים פלט מוטורי לחמישה מתוך שנים-עשר העצבים הקרניאלים.
    במדולה נמצאים מספר אזורים מבניים ותפקודיים עיקריים. באספקט הקדמי של המדולה מצויות שתי בליטות המכונות פירמידות (pyramids). הפירמידות מורכבות מהמסלולים המוטוריים הגדולים ביותר העוברים מהמוח לחוט השדרה. מעל המפגש בין חוט השדרה למדולה, רוב האקסונים בפירמידה השמאלית חוצים לצד ימין ורוב האקסונים בפירמידה הימנית חוצים לצד שמאל. ההצטלבות מכונה decussation of pyramids כתוצאה מכך, תאי העצב בקליפת המוח השמאלי שולטים בשרירי השלד בצד ימין של הגוף, ותאי עצב בקליפת המוח הימני שולטים בשרירי השלד בצד שמאל של הגוף.
    לטרלית לכל פירמידה מצויה בליטה אובאלית המכונה olive. ה-olive מורכב בעיקר מה-inferior olivary nucleus שבמדולה. תאי העצב בגרעין זה מעבירים אותות מהפרופריוצפטורים (מ) אל המוחון.
    באספקט האחורי של המדולה מצויים גרעינים המעורבים בתחושות סומטיות, כמו: מגע, ויברציה ופרופריוצפטיבית (ראה במילון פרופריוצפטורים) גרעינים אלו מכונים nucleus cuneatus ו-nucleus gracilis. אקסונים תחושתיים רבים העולים מחוט השדרה מבצעים בגרעינים אלו סינפסות ומשם תאים פוסטסינפטיים (תאים משפעלי סינפסות) מעבירים את המידע התחושתי לתלמוס בצד הקדמי.
    המדולה מכילה מס' גרעינים האחראים על תפקודים אוטונומיים. אלו כוללים את המרכז הקרדיווסקולרי, המווסת את קצב ועוצמת התכווצות הלב וקוטר כלי הדם, מרכז הנשימה המווסת את קצב הנשימה הבסיסי ומרכזים אחרים ששולטים ברפלקסי ההקאה, השיעול והעיטוש.
    לבסוף, המדולה מכילה מס' גרעינים של חמישה זוגות עצבים קרניאלים.

    Midbrain
    החלק העליון של גזע המוח. מעורב בתפקודים כמו ראיה, שמיעה, תנועות עיניים ותנועות גוף. צורתו כגוש סיבי עצב. אחראי בעיקר על תנועות רצוניות.

    Pons
    מעורב בשליטה מוטורית ובאנליזה סנסורית (תחושתית). דוגמא: מידע מהאוזן מגיע למוח דרך הפונס. יש לפונס חלקים שחשובים לרמת המודעות ולשינה. ומבנים בתוך הפונס מחוברים לסרבלום (המוח הקטן) כך שהם מעורבים בתנועה וביציבה.


    זרימת הדם המוחית ומחסום הדם-מוח
    זרימת הדם למוח מתבצעת בעיקר בכלי הדם היוצאים מהמעגל ע"ש וויליס (circle of willis) בבסיס המוח טבעת של כלי דם הנוצרת על-ידי חיבור ענפי עורקים המספקים דם למוח.


    במבוגר, המוח מהווה כ-2% ממשקל הגוף בלבד אבל צורך כ- 20% מהחמצן והגלוקוז במנוחה.
    תאי עצב מייצרים ATP (ראה גם פרק ב' תזונה) באופן בלעדי מפירוק גלוקוז בעזרת חמצן. כאשר פעילות אזור מסוים במוח גדלה כך גדלה זרימת הדם לאותו אזור.
    הפסקת זרימת הדם לדקה או שתיים גורמת להפרעה בתפקוד תאי העצב, ואילו הפסקה מוחלטת של אספקת חמצן לארבע דקות גורמת לנזק קבוע כיוון שאין במוח מאגרי גלוקוז, אספקת הגלוקוז חייבת להימשך כל הזמן.
    ירידה באספקת הגלוקוז יכולה לגרום לבלבול, סחרחורת, התקף אפילפטי ואפילו איבוד הכרה.

    מחסום הדם מוח - BBB Blood-Brain Barrier
    מגן על תאי המוח מפני חדירת חומרים מזיקים ופתוגנים מהדם.
    תאי האנדותל הקפילרים קשורים באופן הדוק זה לזה ע"י - tight junction ומוקפים ע"י שכבה רציפה של ממברנת בסיס - basement membrane. בנוסף, נימי הדם במוח מוקפים ע"י שלוחות של אסטרוציטים (אחד מסוגי תאי הגליה במערכת העצבים המרכזית), המונעים מחלק מהחומרים לעבור מהדם למוח. חלק מהחומרים מסיסי מים (כמו הגלוקוז) עוברים את ה - BBB באופן אקטיבי (תנועה של יונים חשמליים או פרודות דרך קרום של תא לאזור של ריכוז גבוה יותר).
    בעוד חומרים אחרים כמו קראטינין, אוריאה ורוב היונים, עוברים את ה - BBB באיטיות רבה. חומרים אחרים כמו חלבונים ורוב התרופות האנטיביוטיות, אינם יכולים לחדור כלל.
    ה - BBB אינו מונע חדירתם של חומרים מסיסי שומן כמו: חמצן, פחמן דו-חמצני, אלכוהול, ורוב חומרי ההרדמה לרקמת המוח.
    טראומה, רעלים מסוימים ודלקת, יכולים לגרום להתמוטטות של 'מחיצת דם-מוח'.

    הפרה של פעילות מחיצת דם-מוח BBB
    פעילות יעילה של 'מחיצת דם-מוח', היא מניעה של מעבר תרופות מסוימות בעלות השפעות תראפיות בעבור סרטן המוח או הפרעות אחרות של מערכת העצבים המרכזית (CNS).

    ז.5.ה חוט השדרה
    חוט השדרה המשכי למוח הגדול ומהווה יחד את מערכת העצבים המרכזית.
    בחוט השדרה מתעוררים רפלקסים ומתבצעת אינטגרציה של פוטנציאלים סינפטים המגיעים מהפריפריה ומהמוח. בנוסף, בחוט השדרה מצויים המסלולים דרכם עוברים המידע התחושתי בדרכו למוח והוראות התנועה בדרכן לעצבי השדרה.
    חוט-השדרה הוא מבנה ארוך ושביר המתחיל בקצה של גזע המוח ונמשך כלפי מטה כמעט עד לתחתית עמוד-השדרה-נושא שדרים דו-כיווניים בין המוח לשאר איברי הגוף. כפי שהמוח מוגן ע"י עצמות הגולגולת, חוט-השדרה מוגן ע"י עצמות הגב-החוליות המהוות יחד את עמוד-השדרה.

    פיסיולוגיה של חוט השדרה
    לחוט השדרה שני תפקידים עיקריים בשמירת ההומיאוסטזיס:
    העברת אותות עצביים (פוטנציאלי פעולה) ועיבוד מידע.
    המסלולים בחומר הלבן מהווים את דרכי המעבר לפוטנציאלי פעולה. במסלולים אלו, אותות תחושתיים עוברים מהפריפריה למוח, בעוד שאותות מוטוריים עוברים מהמוח לפריפריה.
    החומר האפור מקבל ומעבד מידע נכנס ויוצא.

    המוח וחוט השדרה עטופים שניהם ב-3 שכבות של רקמות הקרומים:
    ? הקרום הרך (פיה) הוא השכבה הפנימית ביותר, הנצמדת למוח ולחוט השדרה.
    ? קרום העכביש (ארכנואיד) העדין, הנקרא בשם זה בשל הדמיון בינו ובין רשת של קורי עכביש, הוא השכבה האמצעית המשמשת כערוץ לנוזל המוח והשדרה.
    ? הקרום הקשה (דורה , העורי, הוא השכבה החיצונית והנוקשה ביותר.

    המוח וקרומיו מאוחסנים במבנה מגן עשוי מעצם קשה ומיאלין, הגולגולת.

    נוזל המוח והשדרה (CSF) מהוה אופן הגנה נוסף על תהליך ההומאוסטאזיס, הנוזל הזורם על שטח הפנים של המוח בין הקרומים, ממלא את החללים הפנימיים במוח (חדרים), ומספק למוח ריפוד נגד זעזוע פתאומי או פגיעה קלה.




    מבנה עמוד-השדרה
    עמוד-השדרה מורכב מעמוד של עצמות, הנקראות חוליות.
    החוליות מגוננות על חוט-השדרה - מבנה ארוך ושביר העובר דרך מרכז עמוד-השדרה.
    בין החוליות יש דיסקוסים עשויים סחוס, המסייעים לריפוד עמוד-השדרה. מחוט-השדרה יוצאות שתי אלומות עצבים העוברות בין החוליות והקרויות עצבים שדרתיים.
    אלומות אלו מכילות את הסיבים של עצבי התנועה ושל עצבי החישה כאחד, המאפשרים לחוט- השדרה ולמוח לעמוד בקשר עם שאר חלקי הגוף. למרות שחוט-השדרה מסתיים בערך בשלושת רבעי האורך של עמוד-השדרה , יש עצבים המתמשכים מעבר לחוט השדרה עד לגפיים. צרור עצבים הזה נקרא בשל צורתו, זנב הסוס.

    תקשורת עצבית
    ההתקשורת בין המוח ובין חלק גדול מהגוף מבוצעת באמצעות עצבים הנמשכים לאורך חוט-השדרה בין הפתחים בחוליות.
    דרך כל פתחה כזאת בין-החוליות מסתעף כלפי חוץ אגד עצבים שידרתיים הנושאים שדרים דרך חוט-השדרה לחלקים דיסטאלים בגוף. עצבים בצד הקדמי של חוט-השדרה, הקרויים עצבי תנועה (או עצבים מוטוריים) נושאים מידע מהמוח לשרירים.
    עצבים בחלקו האחורי של חוט-השדרה, הקרויים עצבי חישה (או עצבים סנסוריים), נושאים מידע חושי מחלקים דיסטאלים של הגוף אל המוח וחזרה.
    רשת עצבים זו קרויה 'מערכת העצבים ההיקפית PNS'.
    עצבים היקפיים הם למעשה אלומות של סיבי עצב בודדים. חלקם דקים ביותר, בקוטר של פחות מ-0.4 מ"מ ואחרים עבים יותר בקוטר של יותר מ-6.3 מ"מ.
    מערכת העצבים ההיקפית כוללת גם עצבים המקשרים בין גזע המוח ובין איברי הגוף הפנימיים.
    עצבים אלה, הקרויים מערכת העצבים האוטונומית, מסדירים תהליכים פנימיים בגוף שאינם מצריכים ערנות מודעת, למשל הסדרה של קצב התכווצויות הלב, קצב הנשימה, כמות ההפרשה של חומצת קיבה ומהירות מעבר המזון בדרכי העיכול.


    עצבי תנועה Functional nerves
    עצבי תנועה - עצבים מוטוריים מפעילים את השרירים הרצוניים (שרירים היוצרים תנועה, לדוגמא: שרירי הרגל בעת ההליכה).
    נזק לעצב תנועה עלול לגרום לחולשה או לשיתוק השריר שהעצב משרת אותו.
    היעדר גירוי לעצב היקפי גורם אף הוא לשריר להצטמק או להידלדל (אטרופיה). הרופא בודק אם יש דלדול בשריר ואח"כ בוחן את כוחם של השרירים השונים ע"י כך שהוא מבקש מהנבדק לדחוף או למשוך מאסה מסוימת.






    עצבי חישה Sensory nerves
    עצבי חישה - עצבים סנסוריים מעבירים למוח מידע על תחושות כדוגמת לחץ, כאב, חום, קור, תנודות, מיקום של חלקי גוף וצורה של דברים.
    בדיקות שטח-הפנים של הגוף מיועדות לגלות אובדן תחושה (אם יש כזה).

    מסלולים תחושתיים ומוטוריים
    הדרך הראשונה שבה חוט השדרה שומר על ההומיאוסטזיס היא ע"י העברת אותות עצביים
    לאורך המסלולים. לארוך המסלולים (ראה שרטוט סעיף המערכת הפרה-סימפטטית, תת סעיף "המסלולים הסימפתטים").
    לדוגמא: המסלול הספינותלמי הקדמי - anterior spinothalamic tract ממוקם בעמודה הקדמית של החומר הלבן, מתחיל בחוט השידרה ומסתיים בתלמוס.
    המיקום של הדנדריטים וגופי התאים מופיע ראשון בשם, בעוד שהמיקום של קצות האקסונים מופיע בסוף. מכך ניתן ללמוד על כיוון העברת המידע.
    המסלול הספינותלמי הקדמי, המעביר אותות עצביים מחוט השדרה למוח, הוא לכן מסלול (עולה) תחושתי.
    מידע תחושתי מרצפטורים עולה בחוט השדרה למוח דרך שני מסלולים עיקריים משני צידי חוט השדרה: המסלולים הספינותלמים - spinothalamic והעמודות האחוריות - posterior columns. שתי העמודות הספינותלמיות מעבירות מידע תחושתי של כאב, טמפרטורה, לחץ עמוק ומגע קל. העמודות האחוריות מעבירות אותות תחושתיים כגון :

    1. proprioception- חישת תנועות שרירים, גידים ומפרקים.
    2. discriminative touch - היכולת להרגיש בדיוק באיזה איזור בגוף יש מגע.
    3. two points discrimination- היכולת להבדיל בין שתי נקודות מגע בעור, למרות שהן קרובות.
    4. לחץ
    5. vibration - רעד.


    המערכת התחושתית
    מדווחת למערכת העצבים המרכזית על שינויים בסביבה הפנימית ובסביבה החיצונית. התגובה לשינויים אלו נעשית ע"י המערכת המוטורית, שמאפשרת לנו להתאים את התגובה לסביבה בהתאם לצורך.
    המידע התחושתי מעובד ע"י תאי העצב המקושרים באזורים שונים למערכת העצבים המרכזית, בו זמנית בחוט השדרה ובמוח. כתוצאה מכך, התגובות המוטוריות, הגורמות לשריר להתכווץ או לבלוטה להפריש, יכולות להתעורר במספר רמות.
    רוב הוויסות של הפעילויות הלא רצוניות של השריר החלק, שריר הלב והבלוטות, ע"י המערכת האוטונומית, מתעורר בגזע המוח ובהיפותלמוס הסמוך לו.
    לקליפת המוח - cerebral cortex תפקיד עיקרי בשליטה על פעילות שרירים רצונית ומדויקת.
    אזורים נוספים במוח מספקים עיבוד חשוב לתנועות אוטומטיות, כמו הנעת ידיים בזמן הליכה.
    פלט תנועתי לשרירי השלד יורד בחוט השדרה בשני סוגי מסלולים: ישירים ובלתי ישירים.
    המסלולים הישירים - מעבירים אותות עצביים, שמקורם בקליפת המוח ומיועדים לעורר תנועות מדויקות ורצוניות של שרירי השלד.
    המסלולים הבלתי ישירים - מעבירים אותות עצביים, שמיועדים לתכנת תנועות אוטומטיות,לעזור בתיאום תנועות הגוף עם גירוי ראייתי, לשמור על טונוס ותנוחת השרירים ולשמור על שיווי משקל.

    רפלקסים - Reflexes
    הדרך השנייה שבעזרתה חוט השדרה תורם להומיאוסטזיס ,היא בהיותו מרכז אינטגרטיבי לרפלקסים ספינליים. האינטגרציה של הרפלקסים הללו מתרחשת בחומר האפור במוח.
    רפלקסים הם תגובות אוטומטיות, צפויות ומהירות לשינויים בסביבה.
    הרפלקסים הקרניאלים הם רפלקסים שעוברים בגזע המוח (ולא בחוט השדרה) ומערבים את העצבים הקרניאלים. הרפלקסים הסומטיים גורמים להפעלת שרירי השלד.
    הרפלקסים האוטונומיים (ויסצרלים) הם רפלקסים לא מודעים, הגורמים להפעלת שריר חלק, שריר הלב ובלוטות. פעילויות שונות כמו: קצב הלב, עיכול, השתנה ויציאה, נשלטים על-ידי המערכת האוטונומית בעזרת רפלקסים אוטונומיים.

    קשתות רפלקס - Reflex Arcs
    אותות עצביים הנכנסים, יוצאים או עוברים דרך מערכת העצבים המרכזית, עוברים במסלולים ספציפיים הנקבעים עפ"י סוג המידע, מקורו ויעדו. המסלול אותו עוברים אותות עצביים הגורמים לרפלקס מכונה 'קשת רפלקס'. 'קשת רפלקס' כוללת חמישה מרכיבים פונקציונליים:
    רצפטור תחושתי - הקצה הדיסטלי של תא עצב תחושתי (דנדריט) או מבנה אחר משמש כרצפטור תחושתי. הרצפטור מגיב לגירוי - stimulus ספציפי או שינוי בסביבה החיצונית או הפנימית ע"י פוטנציאל מדורג המכונה פוטנציאל רצפטור - generator or receptor potential, אם פוטנציאל הרצפטור מגיע למתח הסף, הוא יעורר פוטנציאל פעולה אחד או יותר בתא העצב התחושתי.
    תא עצב תחושתי - האותות העצביים עוברים מהרצפטור לאורך האקסון של תא העצב התחושתי עד לקצה האקסון הממוקם בחומר האפור של חוט השדרה או בגזע המוח.
    מרכז אינטגרציה - איזור אחד או יותר במערכת העצבים המרכזית משמשים כמרכז אינטגרציה. ברפלקס הפשוט ביותר, מרכז האינטגרציה הוא סינפסה בודדת בין תא עצב תחושתי ותא עצב מוטורי. רפלקס המערב רק סינפסה אחת במערכת העצבים המרכזית, מכונה רפלקס מונוסינפטי - monosynaptic reflex. בד"כ מרכז האינטגרציה מכיל תא עצב מקשר אחד או יותר, המעבירים את האות לתאים מקשרים אחרים, כמו גם לתא עצב מוטורי. רפלקס פוליסינפטי - polysynaptic reflex מערב יותר משני סוגי תאי עצב ויותר מסינפסה אחת במערכת העצבים המרכזית.
    תא עצב מוטורי - אותות המתעוררים במרכז האינטגרציה מתקדמים מחוץ למערכת העצבים המרכזית דרך תאים מוטוריים לאותו איזור בגוף בו תתרחש התגובה.
    effector - החלק של הגוף המגיב לפעילות התאים המוטוריים, כמו למשל שריר או בלוטה. אם האפקטור הוא שריר שלד, אזי מדובר ברפלקס סומאטי. אם האפקטור הוא שריר חלק, שריר הלב או בלוטה, אזי הרפלקס הוא רפלקס אוטונומי (ויסצרלי).

    הרפלקסים מאפשרים לגוף להגיב במהירות רבה להפרעות בהומיאוסטזיס כיוון שבד"כ הרפלקסים צפויים, הם מספקים מידע חשוב על תקינותה של מערכת העצבים ויכולים לעזור באבחנת מחלות. אם רפלקס פגוע או חסר, הנזק יכול להיות בכל מקום לאורך קשת הרפלקס.
    לדוגמא: חסר של רפלקס הפיקה, יכול להעיד על פגיעה בתאי עצב תחושתיים או מוטוריים, או על פגיעה בחוט השדרה הלומברי. ניתן לעורר רפלקסים סומאטיים בקלות על-ידי הקשה על שטח פני הגוף.
    בניגוד לרפלקסים הסומטיים, בדרך-כלל לא ניתן להשתמש ברפלקסים אוטונומיים לאבחנה, כיוון שקשה לגרות רצפטורים ויסצרליים המצויים בעומק הגוף.
    יוצא דופן הוא רפלקס האישון - light reflex papillary , בו שני האישונים מתכווצים בתגובה לגירוי אור באחת מהעיניים. כיוון שרפלקס זה מערב סינפסות בגזע המוח וב-midbrain , פגיעה ברפלקס האישון יכולה להעיד על פגיעה באזורים אלו.


    חלוקה תפקודית נוספת של מערכת העצבים
    ניתן לחלק את מערכת העצבים בשתי צורות שונות. חלוקה אנטומית וחלוקה תפקודית.
    בחלוקה אנטומית מחלקים את מערכת העצבים לפי מיקומה בגוף האדם ובחלוקה תפקודית מתייחסים לתפקוד של אברי הגוף.
    לפי חלוקה זאת מבחינים במערכת עצבים מרכזית (CNS) ובמערכת עצבים היקפית (PNS).
    מערכת העצבים המרכזית (CNS) כוללת את המוח ואת חוט השדרה. מערכת זו מבצעת אינטגרציה של מידע תחושתי רב, ובנוסף מהווה מקור למחשבות, רגשות וזיכרונות.
    מערכת העצבים ההיקפית (PNS) היא רשת של עצבים המחברת את המוח ואת חוט השדרה לשאר חלקי הגוף, כוללת את כל הרקמות העצביות מחוץ למערכת העצבים המרכזית:
    ? 31 זוגות של עצבים ספינליים (spinal nerves) היוצאים מחוט השדרה.
    ? 12 זוגות של עצבים קרניאליים cranial nerves)) היוצאים מקופסת הגולגולת.
    ? גנגיליונים (ganglia)צברים של גופי תאי העצב.
    ? הרצפטורים התחושתיים sensory) (receptors שנושאים מידע לגבי תחושות גופניות אל מערכת העצבים המרכזית. עצבים תחושתיים שונים מעבירים מידע לגבי כאב, מגע, מידת החום, טעם וכיו"ב.

    העצבים הספינליים - Spinal Nerves
    העצבים הספינלים והעצבים המסתעפים מחוט השדרה, אשר מחברים את מערכת העצבים המרכזית עם רצפטורים, שרירים ובלוטות, הם חלק ממערכת העצבים ההיקפית. 31 זוגות העצבים הספינלים מכונים וממוספרים לפי האזור והגובה בחוט השדרה ממנו הם יוצאים. הזוג הצווארי הראשון יוצא בין האטלס (החוליה הצווארית הראשונה) והעצם האוקסיפטלית, כל שאר העצבים הספינלים יוצאים מעמוד החוליות דרך הנקבים שבין החוליות - intervertebral foramina.
    כאמור, לא כל הסגמנטים הספינלים נמצאים באותו גובה של החוליות המתאימות. חוט השדרה מסתיים בגובה הגבול העליון של החוליה הלומברית השנייה, כך ששורשי העצבים הספינלים הלומברים התחתונים, הסקרלים והקוקסיגאלים, פונים בזווית כלפי מטה, אל עבר פתחי היציאה שלהם, במבנה המכונה - cauda equina.
    כפי שכבר תואר, לכל עצב ספינלי שני שורשים המחברים אותו לחוט השדרה - שורש קדמי ושורש אחורי. השורש הקדמי והאחורי מתאחדים ליצור את העצב הספינלי בנקב הבין חולייתי.
    השורש האחורי כולל גנגליון ובו גופי תאי עצב תחושתיים וסיבי עצב תחושתיים, בעוד שהשורש הקדמי כולל סיבי עצב מוטוריים.
    חלוקה אנאטומית
    מערכת עצבים סומאטית SNS somatic) nerves system)
    מערכת עצבים אוטונומית ANS (autonomic nerves system)
    מערכת העצבים האנטרית ENS (enteric naves system)
    ? SNS - מערכת העצבים הסומאטית היא האחראית על העצבוב הרצוני של מע' השלד והשרירים המשורטטים בגופנו (שרירים שמחוברים לשלד ואחראים על תנועת העצמות להבדיל משריר חלק שלא מחובר לעצם אלא לאבר) ובתחושות שבאות מהעור, המידע נצרב במודעות שלנו וממופה בקליפת המוח.
    ? ANS - מורכבת מתאי עצב תחושתיים המעבירים מידע מרצפטורים הנמצאים בעיקר באברי הגוף ובתאים מוטוריים המפעילים שרירים חלקים: קיבה, מעי, שלפוחית וכלי דם. החלק המוטורי של ה ANS מורכב משני זרועות: המערכת הסימפתטית (sympathetic division) והמערכת הפרה סימפתטית ((par-sympathetic division, בד"כ קיים עצבוב משותף בעל אפקט מנוגד של שתי המערכות, הסימפאטית והפרה-סימפתטית, לדוגמא המערכת הסימפתטית מעלה את קצב הלב ובעוד שהמערכת הפרה-סימפתטית מורידה אותו (ראה מטה).
    ? ENS - מערכת לא רצונית. ה ENS מורכבת מכ- 10 מליון תאי עצב הנמצאים לכל אורך דרכי העיכול, מקושרת ל CNS ול ANS אך היא בעלת פעילות עצמאית.
    תאים תחושתיים של ה ENS מנטרים שינויים כימיים בתהליך העיכול ובמתיחות הדופן. תאים מוטוריים של ה ENS אחראיים על תנועתיות דרכי העיכול והפרשות התאים. גם אם תנותק מערכת העיכול מגוף היא תמשיך לפעול באופן עצמאי אודות למערכת האנטרית.

    מערכת העצבים האוטונומית
    מערכת זו מווסתת את פעילות האיברים הפנימיים בגוף. למרות שקיימים קשרים ברורים בין התפקודים הגבוהים של מערכת העצבים (מחשבה, רגש וכו') לבין המערכת האוטונומית, חלק מפעילותה של המערכת האוטונומית אינה מודעת. לדוגמא, אין אנו יודעים מתי כיס המרה מתכווץ או מתי עובר גל פריסטלטיקה במעי הגס הרוחבי .
    למרות זאת, ידוע כי למצב נפשי קשר הדוק לפעילות האיברים הפנימיים.
    למערכת האוטונומית מסלולים נכנסים - המעבירים מידע מהגוף למוח. מסלולים תחושתיים - המעבירים מידע מהאיברים הפנימיים, ומסלולים יוצאים -מהמוח לגוף המעבירים אותות עצביים המווסתים את פעילות האיברים הפנימיים.
    המסלולים היוצאים מתחלקים למסלולים סימפתטים ולמסלולים פרה-סימפתטים.
    שני סוגי המסלולים מגיעים במקביל לאיברים הפנימיים בגוף.
    המסלול הסימפתטי מפעיל את האיברים הפנימיים בזמן לחץ -Stress.
    המסלול הפראסימפאטתי מפעיל את האיברים הפנימיים בזמן רגיעה.

    זמן רגיעה הוא מצב בו הגוף רגוע ועסוק בעיקר במנוחה, באכילה ובעיכול מזון.
    במצב כזה, קצב הלב איטי ותפוקת הלב נמוכה, קצב הנשימה איטי, קוטר דרכי הנשימה קטן וזרימת הדם לשרירים קטנה. לעומת זאת, בלוטות הרוק מפרישות רוק, הקיבה מתכווצת ומפרישה מיצי קיבה, התריסריון ומערכת המרה מפרישים מיצים והמעי פעיל. זרימת הדם למערכת העיכול כולה גדלה.

    זמן לחץ הוא מצב שבו יש סכנה לקיום הגוף ומערכות הגוף צריכות להיות מוכנות למצב של מלחמה, פציעה או מנוסה. בזמן זה מופעלת המערכת הסימפתטית:
    קצב הלב ותפוקת הלב עולים, קצב הנשימה ונפח כל נשימה עולים, קוטר דרכי הנשימה עולה, זרימת הדם לשרירים עולה והעור מתכסה זיעה.
    לעומת זאת, הפרשת הרוק נפסקת, פעילות איברי העיכול יורדת וזרימת הדם למערכת העיכול יורדת.
    שינויים אלו מאפשרים לגוף לעבור בבת-אחת ממצב מנוחה ועיכול מזון למצב מנוסה הדורש הפעלה חזקה של השרירים. אקסונים משני המסלולים מגיעים במקביל לאיברים הפנימיים. כאשר המסלול הסימפתטי מופעל, האיבר יפעל בצורה המתאימה לזמן לחץ, וכאשר המסלול הפרהסימפתטי יופעל, האיבר יפעל בצורה המתאימה לזמן רגיעה.







    המסלולים הפרה-סימפתטים
    המסלולים הפרהסימפתטים עוברים דרך עצבים קרניאלים (היוצאים דרך חורים שבגולגולת)
    ודרך עצבים ספניאלים היוצאים באיזור ה-Sacrum. עצב ה- Vagus הוא עצב קרינאלי היוצא מהנקב הגדול שבגולגולת ומכיל בתוכו סיבים פרהסימפתטים המגיעים לכל האיברים הפנימיים מלבד איברי מערכת המין והשתן והחלק הסופי של צינור העיכול (אלו מקבלים עצבוב פרהסימפתטי מעצבים היוצאים מעצם ה-Sacrum).
    במסלול הפרהסימפתטי ישנם גנגליונים שהם גופי תאי עצב הנמצאים מחוץ למערכת העצבים המרכזית. גנגליונים אלו ממוקמים בקרבת איברים.
    גוף התא של הנוירון הראשון במסלול נמצא במוח או בחוט השדרה. האקסון של גוף התא הראשון יוצא מחוט השדרה, נכנס לעצב פריפרי ומגיע עימו עד לקרבת האיבר אותו הוא מעצבב. בקרבת האיבר יוצר האקסון הנ"ל סינאפסה עם גוף התא של הנויורון השני במסלול הנמצא בתוך הגנגליון. האקסון של הנאורון השני במסלול יוצא מהגנגליון, מגיע לאיבר ויוצר עימו סינאפסה.

    המסלולים הסימפתטים
    המסלולים הסימפתטים עוברים דרך עצבים ספינאלים מסוימים. גם מערכת זו מכילה גנגליונים הנמצאים ליד עמוד השדרה שם הם יוצרים מעין שרשרת גנגליונים הנקראת Sympathetic Chain. גוף התא של הנוירון הראשון במסלול נמצא בחוט השדרה. האקסון שלו יוצא דרך עצב ספינאלי ובקרבת עמוד השדרה הוא יוצא מהעצב הספינאלי ונכנס לגנגליון. בגנגליון האקסון יוצר סינאפסה עם גוף התא של הנוירון השני במסלול. האקסון של הנוירון השני במסלול יוצא מהגנגליון, חוזר לעצב הספינאלי ומגיע דרכו לאיבר המטרה שם הוא יוצר סינאפסה עם איבר המטרה. הפעלת המסלול הסימפתטי גורמת להפרשת טרנסמיטור מקצה האקסון הנ"ל אל איבר המטרה וכתוצאה מכך לשינוי פעילותו.

    אנומליה במערכת העצבים האוטונומית (הלא-רצונית) עשויה לגרום לבעיות כמו ירידת לחץ הדם בעמידה, אי-הזעה או בעיות מיניות כמו קושי ביצירת זקפה או בשמירה עליה.


    ה

    בכבוד רב, N.D אורי גינסברג נטרופת מתמחה בפיברומיאלגיה ו CFS תסמונת התשישות הכרונית ברפואה משלימה http://www.origin.co.il

    מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים.

    קישורים שלי לאתרי כושר בריאות ופעילות גופנית 

     בריאות היא לא דבר מובן מאליו

     כושר גופני לקוי גורם לבריאות לא תקינה.

    חובה לבצע פעילות גופנית!!! פעילות גופנית עוזרת לשפר את המצב הבריאותי.

    צריך להקפיד על תזונה נכונה ודיאטה מתאימה.

    עודף משקל הוא גורם סיכון למחלות רבות. בדקו עצמכם במחשבון משקל, על מנת לראות מהו טווח המשקל הרצוי עבורכם

    תפריט דיאטה  מתאים מכיל את כל אבות המזון.

    איש מקצוע, דיאטן הוא הכתובת לבנייה ולתיכנון תפריט דיאטה מתאים.

    בצעו יוגה & מדיטציה  מחקרים מראים שיוגה & מדיטציה יכולים לסייע בהורדת לחץ דם 

    דיאטה זה לא דבר קל לביצוע, אבל אם תשקיעו היום בבריאות ההשקעה תחזיר את עצמה כפליים בעתיד.

     מאמן כושר אישי מבצע אימון  אישי להצלחה. התחילו עוד היום לבצע פעילות גופנית, אם קשה לכם אז מאמן כושר אישי הוא פתרון בכדי להניע את התהליך. מאמן כושר אישי הוא שותף מלא לדרך הכושר שלכם. אז איחולי  כושר בריאות ואושר ...


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/12/08 02:50:


      כתבה עיונית מקיפה

      עם הרבה קישורים לכיווני טיפול מגוונים.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      בריאות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין