0
עיניים ירוקות בוהות אלי באהבה רבה כגעש מים רבים לחישת האור כאד ענני הרוח הכבדים בקצף הקסם הלוחש אותותיו.
כוכבי השמים מצמצו אל תוך ים ההכרה אחזתי בעיניי בהד החושך הגדול רקיעים שלמים של סופות קור מרבדים פרושים של אריגי דעת.
מן הערפל עולה הדמות בזוהר בראשית כנפיה מלטפות את חלל חושיי ברהב הנפש החפצה לרום כבוהק השלג בפסגות ההרים.
האם אוחזת בתינוקה על הרקע הלבן התמונה נמסה לחלל החדר צירים כבדים של אפלה עוטפים את כול מה שניסתר היה. |