מטפטפת עצבות עכורה נמסה אל אפסות הכוחות מזקינה שעותיי עדי שעת הבחירה בכל רגע נוכחת פחות.
בין בדד ולבד יש רק אחד שגם הוא חסר כל חבר וגד.
מילים בוערות מתכלות לאפר שאין בו ניצוץ או גבורה רק אפרוריות נדיפה חסרת פשר ריקנות מלאה ביומרה.
ואי שם, אופק בוקע מגולם הנשמה חורץ אור בין ענני סערה מסואבי כאב פורץ מדרך רגל בחומת החוחים היתומה מגיף תריס על ברקת דמעת הדואב ולפתע, שער נפתח, לאוהב. |