
זה רק עלה בחיים של כמה מאות אלפים.
עכשיו נניח שניה לאמיתות ההיסטורית של פרט קטן זה. כמו שיש לא מעט מחקרים מדעיים שסותרים אחד ת'שני כל שלישי וחמישי הדבר נכון גם לגבי עובדות ומחקרים היסטוריים. זה מעלה דילמה לא קטנה באשר ליחסנו לארה"ב. בעוד אחת מהאנולוגיות הכל כך יפהפיות שפשוט נוזלות ממני לאחרונה- נניח שהיה לי חבר שהיה מציל את החיים שלי הרבה יותר מפעם אחת, אבל היה מתאכזר, אונס ובוזז אנשים אחרים- כיצד הייתי נוהג וחושב.
כבר אין עוררין על כך שארה"ב הפילה במישרין או בעקיפין לא מעט משטרים שהיו הרבה יותר דמוקרטיים וצודקים מאלה שבאו אחריהם ופשוט תאמו את האינטרסים שלה לאותה תקופה קצרה. מה שהביא אחר כך לחתיכת בומרנג רציני כשההתמרמרות נגד המשטרים הללו הביאה לעליית משטרים אפלים הרבה יותר מאלה שהתחלנו בהם או שאותם משטרים שהיא עזרה לעלות לשלטון החליטו פתאום לפעול נגדה במלוא המרץ כשזה התאים לאג'נדה הפרטית שלהם. ודוגמאות לא חסר. פשוט תרפרפו קצת בויקיפדיה על מעורבותה של ארה"ב במדינות בדרום אמריקה, באפגניסטן (חימוש ואימון מי שיהוו אח"כ את שלטון הטאליבן נגד בריה"מ של אז), תמכיתה בסדאם חוסיין - יקירה האהוב במשך מספר שנים לא מבוטל, עזרתה בהעלאת השאח באירן כשראש המדינה האירני דאז העז למחות על גזילת רווחי הנפט של ארצו בידי בריטניה- מה שהוביל בסופו של דבר למשטר מושחת מאין כמוהו ולעליית החומניזם האפל שקיום מחזיק בכמה אטומים ובכמה צנטריפוגות, חוסר הנכונות של וודרו ווילסון להפגש עם הו צ'י מין הצעיר עוד לאחר מלחמת העולם הראשונה ועוד ועוד ועוד (לגבי הו צ'י מין אני לא כל כך סגור על זה - ראיתי את זה בפרק של "אינדיאנה ג'ונס הצעיר") |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ומצב נפש
כן, וזה גם די תלוי באיזה מצב רוח אתה נמצא באותה שניה בתכלס.
כמעט תמיד, התשובה לדילמות מהסוג שהצגת, היא שיש לבחור את דרך המלך: בין הכדאיות לבין העקרונות.
אנלוגיה מצוינת.
ונניח שאתה לא הבחור הכי חזק בסביבה, האינטרס שלך הוא קודם כל לשמור על עצמך. אפחד גם לא מבטיח לך שהחלשים שעזרת להם יחזירו לך טובה כשתזדקק. בני אדם נוטים לפעמים לשנוא יותר מכל דווקא את אלו שעזרו להם יותר מכל. בין אם במיקרו או במקרו. (מדינות אירופה כלפי ארה"ב למשל, ובייחוד צרפת.). לעתים כי זה מזכיר להם תמידית את חולשתם באותו מצב, לעתים בשל קינאה פשוטה ולעתים אלוהים יודע למה. נסיון חיי הקצרים לימד אותי שלפעמים צריך לדעת גם לטובת מי שווה להלחם.
הענין מורכב, לכן גם הצגתי אותו יותר כדילמה מאשר כמשהו שבסופו שורה תחתונה עיקשת.
בכל מקרה, אני מרגיש כעם שעבר ג'נוסייד עלינו להיות הרבה יותר רגישים למצוקות של מיעוטים ואנשים נרדפים.
אחד המוטואים היותר מדהימים שיצא לי להתקל בהם, לא שהוא כל כך בא לידי ישום כיום, היה זה האמריקאי: "תנו לנו את החולים, הזקנים והעניים שלכם".
הייתי רוצה לעזור לבנות עולם שמנחית בשלום לקרקע המציאות עקרונות שמימיים שכאלה.
בוא נלך הלאה עם החשיבה שלך.
קודם כל - זה לא רק ארה"ב. גם למדינתו יש קטעים כאלה. למשל, קיימת טענה מבוססת שאת אידי אמין עזרו להמליך בחורינו הטובים. וברציחתו של אחד המנהיגים של המרד האלג'ירי השתתפו... נחשת נכון.
אבל בוא נתקדם עם האנלוגיה שלך לחבר הפושע שיש לך.
בוא לא נדבר על החבר, אלא עליך (או עליי). אם אתה נמצא במקום בעייתי, למשל - בטירונות, אתה מבחין שהאנשים מסביבך עושים דברים נבזיים זה לזה. ורעים ממש. ואילו אתה מנסה למצוא לך מקום בטוח. ואני מתאר לעצמי, שאתה מתאמץ לשמור על קשר נאות גם עם ה'רעים'. אלא שאם אחד כזה שמתייחס בגועליות למישהו אחר, מתייחס אליך בידידות רבה, אתה נוטה לפרשן את המציאות באור אחר, ואתה מסיק, שהאיש לא כזה מנוול, ואתה לא בדיוק יודע, מה הולך בינו לבין האחר. וככה, לאט, אתה מוצא צידוקים.
ועכשיו תחזור לפוליטיקה הגדולה...