אין למי להתקשר
| אין למי להתקשר, אין אימא ואין אבא אלה שתמיד מתעניינים, אלה שתמיד בעדי, הם כבר אינם. אין ארוחות משפחתיות ואין יותר טקס של לשתות קפה על המרפסת הישנה שכבר לא הייתה מרפסת אלא חלק מהסלון לפנות ערב כשיש בריזה נעימה מהים אפילו בימים החמים של הקיץ. הדירה הישנה הזו עם שולחן אוכל גדול במרכז הסלון שלא צעק אף פעם כמה שהוא מיוחד כי היה בנוי מזיכרונות ואנו אפילו לא הרגשנו. היה לפעמים מאוד צפוף ורועש לידו בערבי שישי עם שתי חלות צנועות מהמכולת ברחוב הראשי ונרות מספר שמונה שהבהבו ונטפו דמעות חלב כל הערב עם אבא שיושב בראש השולחן כולם מדברים סביב השולחן ברעש ותמיד מחכים לעוד מישהו שתיכף יגיע. אימא ואבא לא ידעו מה זה אינטרנט, הם ישנים כבר שנים מתחת לאבנים שותקות ואדישות. יש טלפון ואין סיבה להרים אותו. בכל מקום יש רק אנשים וירטואלים. אין סיבה לקום מהכסא אין סיבה לצאת מהבית יש מחשב שנורא עסוקים בו. ביום שישי בערב המחשב ואני נשב ביחד אל השולחן אני אדליק נרות והמחשב ישמיע לי קולות רקע מתאימים לצריבה. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאד אהבתי...נגמרו כוכבי להענקה אז קבל מלוא חופניים הערכה--אמיתי וכואב ובעצם גם קצת ממשיך משהו שהזכרתיבפוסט האחרון שלי--למרות שזה מאד מאד שונה כמובן --אבל התחושה של הריק והדממה הזו של העולםשבחוץ למעט הדברות וירטואלית משמימה--טוב....זה דורש יותר מכמה מילים ....