היאוש הזה הוא כמו נחש.

אם הוא לא בשטח הוא פשוט במחילה שלו, מחכה לחושך, לתנאים שנוחים לו.

הוא יודע בדיוק מתי לצאת, לא ממהר.

אני מכיר אותו טוב, עוד מהילדות כשאמרו לי לא להרים אבנים ולא לדחוף את היידיים לסדקים ולא ללכת יחף בשדה.

אני חושב שזה התחבר גם ליום שאמרו לי שאבא לא יחזור. אז היאוש פשוט קיבל אישור חוקי להישאר.

ולא משנה כמה שמחה יש באויר, כמה הילדים מצחיקים אותי, כמה הקפה טעים וכמה הבוקר צלול.

הוא מחכה.