צטט: ברונלו 2008-12-03 08:34:32

יקירה , זכרי תמיד .

.

העינים שלה נשואות אליך .

.

שדרי לה  !! [ גם שזה קשה וקצת מלאכותי ]  תקווה ואופטימיות .

צייני שיהיו קשיים...אבל אח"כ יהיה  הרבה יותר כייף ונעים .

וזה אמור להיות ,תקופת מעבר קצרה .

.

אני מאמין בך, ובטוח שתצליחי.

היא לא מודעת לשניה

על כל מה שעובר עליי.

היא מעבירה לי שהכל בסדר

אבל אני רואה איך ההתנהגות שלה מאוד השתנתה

וכל השינויים שמסביבה.

תודה.

יקירה , זכרי תמיד .

.

העינים שלה נשואות אליך .

.

שדרי לה  !! [ גם שזה קשה וקצת מלאכותי ]  תקווה ואופטימיות .

צייני שיהיו קשיים...אבל אח"כ יהיה  הרבה יותר כייף ונעים .

וזה אמור להיות ,תקופת מעבר קצרה .

.

אני מאמין בך, ובטוח שתצליחי.

גם אני בוכה. עכשיו.

ומזדהה עם כל משפט ומשפט כאן. אבל ממש.

ואת רואה. היית על קצות אצבעות. זה עזר? :((((

וכאילו אמרת את כאביי שלי

אין כאב גדול יותר כשזה נוגע להם

תמהיל של תסכול וחוסר אונים שנדמה שאין להם סוף

אך גם לומדת אט אט שצריך להאמין בהם, בקטנים שגדלים לנו ככה ביעף

ולסמוך על היכולת שלהם, לעבור את המכשול, צעד צעד

לבוז למערכת של יודעת סבלנות ומזניקה אותם אל המרוץ של החיים עוד בטרם יבש החלב מהשפתיים

ולהאיר להם כל יום ויום, את ההכרה שיש להם גב ענק להישען עליו, כתף וחיבוק לכסות על כל החשכה ובית

עוטף שמביא עימו מזור.

וכמו שיודעת את ליבך העצום שבך, היא זכתה באמא שיש בה את החוזק, התבונה, הסבלנות והאומץ, פשוט להיות.

צטט: dalinka 2008-12-02 19:26:13

יפתי...

ירידה לצורך עליה!

מותר לנו לפעמים...

את הרי כל-כך חזקה (גם כשמתפרקת :)

וכל-כך נחושה

וזה יקרה

ותחייכי

ותהיי מאושרת

זה ברור

TIMING

 

ומחר יש לנו שעתיים של חושך יחדיו, תניחי ראשך, אעשה לך נעים :)))

 

}{ אופתותך you know

זקוקה למחר הזה,

כמו אויר לנשימה.

}{

יפתי...

ירידה לצורך עליה!

מותר לנו לפעמים...

את הרי כל-כך חזקה (גם כשמתפרקת :)

וכל-כך נחושה

וזה יקרה

ותחייכי

ותהיי מאושרת

זה ברור

TIMING

ומחר יש לנו שעתיים של חושך יחדיו, תניחי ראשך, אעשה לך נעים :)))

}{ אופתותך you know

שוב תודה לכם.

מדובר בסך הכל בלקום,

לחפש דירה חדשה

במקום אחר

וקצת להתרחק מהסביבה שאני לא ממש שייכת לה.

גם אם המחיר זה קצת להתרחק מאבא שלה.

ואז,

להעביר אותה בית ספר

בחזרה לחברים שהיא גדלה איתם בשלוש השנים האחרונות

שבגלל בעיות ביורוקרטיות של העירייה המזדיינת הזאת

התעקשו להפריד אותה מהם.

יהיה בסדר.

אני יודעת שיהיה בסדר.

ולגבי חופשה, ברונלו יקירי,

מאז כבר יצאנו לעוד חופשה

וזה הכייף שלנו

אבל הפעם...אני ממש לא זקוקה לזה.

סך הכל זקוקה לבית בסביבה שארגיש בה כייף,

שקט,

ורחוקה מזכרונות העבר שספוגות כאן בכל קיר.

תודה לכולכם

ראי גם....את הדרך והשיפורים שעשית בשנתיים האחרונות .

.

כשחזרתם מאמסטרדם , הייתן מאוד מאושרות.

.

אולי זה הזמן, לחופשה נוספת .

.

.

בחנוכה אנחנו יורדים כמה משפחות [ וגם גרושים ] לסיני .

יודעת היטב על מה כתבת ואני מניחה שקשה שבעתיים כשיש מישהו שנסמך עלייך/ אלייך ועכשיו את צריכה ורוצה לא רק בשבילך, אלא גם בשבילה. לפזר עצבות ולהעלים כאבים. לספוג הכל במקומה (אין לי ילדים - אבל אני מרגישה ככה כלפיי האחים הקטנים שלי..:)).

אבל את יודעת - שגם המקומות שלה - הם שלב בשבילה והם יעצימו אותה בדיוק כמו אותך.

ואת - מחר יבוא חיוך. או מחרתיים. מבטיחה :)

כתבת נהדר.

נשיקה מרחוק, אתי.

אני לא כל כך מבינה מה קורה,

אבל דעי,

שאמא כמוך, זה לא מובן מאליו.

רגישות כשלך, היא המון.

בתך זכתה.

צטט: dav42 2008-12-02 10:09:53

ברור שיש לך את הכוחות לשינוי...אחרת, למי יש?

זה קטן עלייך ואת יודעת שאני צודק

 

אוווף דודיייייי

נמאס לי להסתכל על הילדה

ולראות עיניים כבויות.

הספקת קצת להכיר אותה,

ולהבין שלא מגיע לה לסבול.

ילדה שעד לפני כלום זמן היתה כל כך חייכנית ומלאת חיים

מוקפת חברים וצחוקים

פתאום, בגלל מערת וביורוקרטיה דפוקה, ומתחת לעיניים שלי - הפכה לילדה בודדה,

שלא מוצאת לעצמה אפילו חברה אחת

לצחוק יחד על הדברים הקטנים של החיים....

ברור שיש לך את הכוחות לשינוי...אחרת, למי יש?

זה קטן עלייך ואת יודעת שאני צודק

נרדמתי ב-4 וקצת,

על הספה

מול הטלויזיה.

קמתי ב-6 בבהלה,

כשהשעון ליד המיטה צעק: "קוקוריקוווו אמא!"

(גאונות מייד אין איקאה, שאפשר להקליט צלצול עם קולך!)

אתמול היא גילתה את הפטנט

והשאירה הודעה.

לחצתי על הכפתור בשעון

והפעם

עם חיוך.

תודה על המילים החמות

יודעת שיש לי את הכוחות לעשות את השינוי

 כאן ועכשיו.

כשניכנסים למערבולת, מוטב לא להתנגד (כדי לא לאבד כוחות), שוקעים, מחכים שהסערה תעבור

וצפים בחזרה למעלה.

זה בסדר לחוות את הרע כדי לחזור לטוב

ובגלל שאת מודעת לכל תהליך שאת עוברת אין לי ספק שבזמן הנכון תתחזקי ותעלי למעלה.

וכשזה יקרה הכל הרי ייראה אחרת ותמיד טוב יותר.     

     זה רק להזיז את הזוית של הפה        

בהצלחה                

אני לא יודעת מה קרה, ואם הסיבה לקושי לעצב ולבלבול גלויה לפניך או לא. נגעת ללבי מאד. ואיכשהו הפחד מובן, גם בלי הקשר.

תיארת גם מצב פיזי של חרדה, הדופק המואץ למשל (האם פנית לעזרה בנושא זה? או בכלל?..)

זה לא תמיד אפשרי, פשוט להחליט שהכל יהיה בסדר, ולהתנתק ממה שהיה עד כה. אולי יותר טוב אם היה אפשר להמשיך משם ברצף ומתוך השלמה (לא יודעת איך עושים את זה, אבל ראיתי כאלה שהצליחו).
כיף לילדה שלך, שיש לה אמא רגישה כמוך, שערה לשינויים ולהשפעות, ושחוששת לה. לא צריך להיות "אמא מושלמת" כל הזמן. ילדים גדלים להיות שמחים ומסופקים למרות שהוריהם הם בני-אדם..
מקווה שתצליחי להירדם ושיהיה טוב.