כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    עד שהמוות יפריד ביניהם

    77 תגובות   יום שלישי, 2/12/08, 12:20

    ראיתי ברחוב זוג מבוגר, אוחז ידיים. 

     

    אל הגינה הציבורית מתחת לבית שלי היה מגיע מדי יום זוג קשישים דוברי רוסית. הוא גבוה, זקוף וטוב מראה, מוקפד בלבושו. היא נמוכה ממנו בראש, כבדת גוף, ארשת נעימה, עיוורת. 

    הוא היה אוחז בידה, ומוליך אותה בין שבילי הגן, בצעדים איטיים. מסדר בעדינות את השל קרושה שעל כתפיה. סבלנות אין קץ היתה לו אליה. אם צפיתי בו צועד לבד התפלאתי עד כמה רגליו קלות, והערצתי עוד יותר את הקצב שכפה על עצמו למענה.  

    כאשר הוא ראה, והיא הרגישה בחושים האחרים ילד מתקרב, חיוך היה עולה על פני השניים. הוא היה מתכופף מלוא קומתו, ואומר לילד מילות חיבה ברוסית. ככה לפחות זה נשמע לי. 

    "זו אשתו השניה. אהבה מאוחרת" מישהו גילה את אוזני. אף אחד לא ידע לומר מה קרה לאשתו הראשונה. אם לה היה בעל קודם. יש או אין ילדים. לא היה להם עבר. רק הווה, מלא רוך ואהבה. ומעט עתיד. 

    חברה שלי ואני היינו יושבות על הדשא, מבטינו נודדים בין הילדים המתאבדים על המגלשות לבין הזוג המקסים הזה, ומתקנאות לנו בו.

    החברה שלי, ציירת,  לא יכלה להוריד עיניה מהזקן. "האף שלו מרתק אותי", היא היתה אומרת לי בכל פעם שחלפו לידינו בסיבוב נוסף, "אני רוצה לצייר אותו ומנסה לתפוס את קו האף". אותי תמיד הצחיקה ההתעקשות הזו שלה.

    היינו מריצות תסריטים על חייהם העלומים. הסקרנות לא הרפתה. חיבה ומסירות כזו כבר לא רואים. 

    יום אחד הופיעה האשה בגינה, שעונה על זרועה של מטפלת פיליפינית. אחרי כמה שבועות גם האשה נעלמה.

    "נמאס לו", סיפרה לי שכנתם לספסל "הוא ברח לבת שלו באמריקה".           

    "והיא"?

    "אותה, אין לה משפחה, הכניסו לבית אבות".

     

    מוקדש לאיריס חברתי האהובה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/12/08 02:52:

      צטט: עוגית 2008-12-26 18:38:17


      כמה פעמים אנו רואים משהו ומכניסים לתוכו את מה שאנו רוצים ואין בעצם קשר למציאות

      חושבים כמה טוב ואיזו מסירות ובסוף מסתבר שאין שם כלום. ולפעמים לא רואים כלום

      ויש גם יש. חלק ממסתורים החיים האלה.

      מסכימה איתך. ולפעמים יש ורואים ונגמר.

       

        26/12/08 18:38:


      כמה פעמים אנו רואים משהו ומכניסים לתוכו את מה שאנו רוצים ואין בעצם קשר למציאות

      חושבים כמה טוב ואיזו מסירות ובסוף מסתבר שאין שם כלום. ולפעמים לא רואים כלום

      ויש גם יש. חלק ממסתורים החיים האלה.

        20/12/08 18:37:

      צטט: אישה1 2008-12-20 18:27:03


      אירה היקרה.

      סיפורך כאן מוכיח שוב ש"דברים (וגם גברים...לשון בחוץ) שרואים משם-לא רואים מכאן..."

      כתיבתך מרתקת, זורמת, קולחת.

      תודה על ההפנייה והמשך חברות מוצלח.

      נראה לי שזו תחילתה של ידידות מופלאה...

      דינה

      נ.ב- את חושבת שהרישום לבית האבות (עצם אולי כדאי לקרוא לו בית האמהות?) של מיא עוד פתוח?קריצה

      תודה דינה.

      לגבי בית האמהות - שווה בירור. ואם סגור, נפתח לנו אחד משלנו.

       

        20/12/08 18:27:


      אירה היקרה.

      סיפורך כאן מוכיח שוב ש"דברים (וגם גברים...לשון בחוץ) שרואים משם-לא רואים מכאן..."

      כתיבתך מרתקת, זורמת, קולחת.

      תודה על ההפנייה והמשך חברות מוצלח.

      נראה לי שזו תחילתה של ידידות מופלאה...

      דינה

      נ.ב- את חושבת שהרישום לבית האבות (עצם אולי כדאי לקרוא לו בית האמהות?) של מיא עוד פתוח?קריצה

        5/12/08 02:59:

      צטט: דניאלה לונ 2008-12-04 23:46:08

      אירה'לה, זה כתוב מקסים.

      והזיקנה נשמעת מה זה מפתה...

      תודה מותק.

      וכדברי מיא, בשביל זה יש חברות.

       

        4/12/08 23:46:

      אירה'לה, זה כתוב מקסים.

      והזיקנה נשמעת מה זה מפתה...

        4/12/08 20:14:

      צטט: אירה ג 2008-12-04 20:10:59

      צטט: ransom stark 2008-12-04 18:22:08

      צטט: אירה ג 2008-12-04 18:13:12

      צטט: אירה ג 2008-12-03 21:59:38

      שי, לא הבנתי את כוונת המשורר.

      בקיצור, מנסה להתגנב לבית הזקנות מהדלת האחורית.

       

       

       אירה, עכשיו זו העת לפנטזיות?

      פנטזיה גריאטרית עתידנית.

       

       

      שקשורה לדלת אחורית? (סורי, סורי, יש היום מכבי ויש כזה תרגיל בכדורסל...)

       

        4/12/08 20:10:

      צטט: ransom stark 2008-12-04 18:22:08

      צטט: אירה ג 2008-12-04 18:13:12

      צטט: אירה ג 2008-12-03 21:59:38

      שי, לא הבנתי את כוונת המשורר.

      בקיצור, מנסה להתגנב לבית הזקנות מהדלת האחורית.

       

       

       אירה, עכשיו זו העת לפנטזיות?

      פנטזיה גריאטרית עתידנית.

       

        4/12/08 18:22:

      צטט: אירה ג 2008-12-04 18:13:12

      צטט: אירה ג 2008-12-03 21:59:38

      שי, לא הבנתי את כוונת המשורר.

      בקיצור, מנסה להתגנב לבית הזקנות מהדלת האחורית.

       

       

       אירה, עכשיו זו העת לפנטזיות?

        4/12/08 18:13:

      צטט: אירה ג 2008-12-03 21:59:38

      שי, לא הבנתי את כוונת המשורר.

      בקיצור, מנסה להתגנב לבית הזקנות מהדלת האחורית.

       

        4/12/08 15:20:

      צטט: שאינה יודעת לשאול 2008-12-04 09:53:34


      צריך לדבר לעיתים על אפים של אנשים זקנים.

       

      והסיפור, נוגע ללב, ומה?

      לעתים. באותה תקופה זה היה סוג של אובססיה.

       


      צריך לדבר לעיתים על אפים של אנשים זקנים.

       

      והסיפור, נוגע ללב, ומה?

        3/12/08 22:00:

      צטט: אירה ג 2008-12-03 21:59:38

      שי, לא הבנתי את כוונת המשורר.

       

      מחזרתי את המשפט מפוסט קודם שלך - היות שדיברת על נשים וחתולים, אז חשבתי... מה שכתבתי.

        3/12/08 21:59:
      שי, לא הבנתי את כוונת המשורר.
        3/12/08 21:56:

      צטט: אירה ג 2008-12-03 21:55:16

      צטט: קנולר 2008-12-03 21:43:44

      איזה סוף עצוב. ושאלה פרקית בקשר לבתי האבות, למי יש כסף כדי להתקבל אליהם?

      למי שאין, תמיד אפשר ללכת על התכנית של מיא - בית זקנות לנשים וחתולים (פירוט בתגובתה לעיל).

       

       

       ואל תשכחי, אירה - גם אנשים שמבינים במלאכת גרימת הגרגור (כל הזמן אומרים לי שצריך למחזר אז אני ממחזר חומר).

        3/12/08 21:55:

      צטט: קנולר 2008-12-03 21:43:44

      איזה סוף עצוב. ושאלה פרקית בקשר לבתי האבות, למי יש כסף כדי להתקבל אליהם?

      למי שאין, תמיד אפשר ללכת על התכנית של מיא - בית זקנות לנשים וחתולים (פירוט בתגובתה לעיל).

       

        3/12/08 21:43:
      איזה סוף עצוב. ושאלה פרקית בקשר לבתי האבות, למי יש כסף כדי להתקבל אליהם?
        3/12/08 08:33:

      צטט: החדווה שבלב 2008-12-03 05:53:57

      שבתי וכיכבתי

      ולך התודה ששיתפת

      שוב תודה

       

        3/12/08 05:53:

      שבתי וכיכבתי

      ולך התודה ששיתפת

        3/12/08 01:30:

      צטט: החדווה שבלב 2008-12-03 01:21:11

       

      אכן סיפור עצוב ומרגש..

      ואם תרצו סיפור נוסף ,יפה ומרגש אף הוא

      עם סוף המשאיר אותנו עם המון תקווה בלב

      תוכלו לקרוא את הספר מפרי עטו של שלמה קאלו
      " עד שהמוות יחבר ביניהם"

      מומלץ בחום

      תודה

       

        3/12/08 01:27:

      צטט: *עדינה* 2008-12-02 22:44:23

       

      עצוב ...

       

      היה עצוב לי על האשה הנטושה, על החלל שנוצר בגינה, ועל סופה של פנטזיה.

       

        3/12/08 01:21:

       

      אכן סיפור עצוב ומרגש..

      ואם תרצו סיפור נוסף ,יפה ומרגש אף הוא

      עם סוף המשאיר אותנו עם המון תקווה בלב

      תוכלו לקרוא את הספר מפרי עטו של שלמה קאלו
      " עד שהמוות יחבר ביניהם"

      מומלץ בחום

        3/12/08 00:30:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-03 00:20:27


      עצוב.

      לא פעם אני חושבת על הקטגוריה הזו שהמציאו כאן - יחסים.

      זו הקטגוריה הכי זמינה לשינויים.

       

      ניצה

       

      חשבתי משהו דומה על - משפחה וילדים.

       


      עצוב.

      לא פעם אני חושבת על הקטגוריה הזו שהמציאו כאן - יחסים.

      זו הקטגוריה הכי זמינה לשינויים.

       

      ניצה

       

        2/12/08 22:54:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 22:50:45

      צטט: מיא 2008-12-02 22:47:11

      רבותיי - שיעור בעברית: פולניה ורוסיה אלה המדינות. פולנייה ורוסייה  בשני י' - הבחורות.

      מה? מניה הלכה?

       

       

      נפלה בבורסה - לא שמעת?

        2/12/08 22:50:

      צטט: מיא 2008-12-02 22:47:11

      רבותיי - שיעור בעברית: פולניה ורוסיה אלה המדינות. פולנייה ורוסייה  בשני י' - הבחורות.

      מה? מניה הלכה?

       

        2/12/08 22:47:
      רבותיי - שיעור בעברית: פולניה ורוסיה אלה המדינות. פולנייה ורוסייה  בשני י' - הבחורות.
        2/12/08 22:46:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 22:39:03

      שוב היא טעתה בדלת. מחמש אני מחכה לה עם כוס תה ועוגיה.

       אבוד לך. עד שהגיעה אליי, אני לא משחררת אותה כל כך בקלות.

       

        2/12/08 22:44:

       

      עצוב ...

       

        2/12/08 22:43:
      פולניה. ברור. אירה זו רוסיה. אירנה.
        2/12/08 22:42:
      מניה זה רוסיה או פולניה?
        2/12/08 22:39:
      שוב היא טעתה בדלת. מחמש אני מחכה לה עם כוס תה ועוגיה.
        2/12/08 22:36:
      סבתא מניה קפצה לביקור!
        2/12/08 22:35:

      צטט: מיא 2008-12-02 22:29:41

      אין כל רע בבית אבות. אנחנו רוצות פשוט להישאר בסביבה שלנו עם הבתי קפה שלנו והים והשוק והחנויות האהובות וכל הנססיטיז, אבל נראה.

      את אופטימית!

       

        2/12/08 22:29:
      אין כל רע בבית אבות. אנחנו רוצות פשוט להישאר בסביבה שלנו עם הבתי קפה שלנו והים והשוק והחנויות האהובות וכל הנססיטיז, אבל נראה.
        2/12/08 21:20:

      בתקופת טרום הטלפון האלחוטי היה בתל אביב בניין של נשים (עדיין בגיל הפוריות). מדי ערב הבנות היו מתכנסות באחת הדירות, כל אחת והטלפון עם החוט המאריך שלה (כי טלפון לא משאירים לבד בבית). חדר המדרגות נראה כמו ביתה של האלמנה השחורה. תרתי. לפחות התמונה הקשה הזו תיחסך מכן.

      ואני לא מבינה מה רע בבית אבות. שירות חדרים, שירה בציבור בלובי, ריקודי שנות השישים, הופעות של רבקה מיכאלי ויפה ירקוני. יש לי ידיד שמתחנן שאני אבוא איתו. הוא אפילו מוכן לישון במיטה בצד בלי החלון. 

        2/12/08 20:58:
      אבל למה בית אבות? אנחנו חושבות פשוט למכור את דירותינו ולקנות כמה דירות באותו בניין בלב תל אביב, או וילה גדולה, או דירה ענקית ולחיות כשותפות - ומקסימום להחזיק כמה פיליפינים חטובים. יש לנו כל מיני תכנונים כאלה. אנחנו כבר רבות עכשיו אם יהיה מותר לעשן  (אני נגד) ולשמוע מוסיקה בין שתיים לארבע (ענת נגד)... ואם לי יהיה מותר לשים להיטי סן רמו בפול ווליום כשאני קופצת על הטרמפולינה (כולן חוץ ממני נגד)... ואם יהיה מותר להשאיר כלים בכיור (אני לא מוכנה שתישאר שם אפילו כפית), ואם יהיה מותר שגברים יישארו לישון (כולנו בעד) ואז אם מותר לשאר הנשים להסתובב על ידם עירומות (אני בעד) ואם ילדים יכולים להישאר לישון (דפנה לא מתלהבת כי אין לה ילדים), וכמה חיות מותר לכל אחת להחזיק... ובקיצור, כפי שאת שמה לב, יש לנו עניין בחיים! 
        2/12/08 20:44:

      צטט: מיא 2008-12-02 20:32:59

      צטט: אירה ג 2008-12-02 18:08:49

      צטט: מיא 2008-12-02 16:23:31

      פחחחחחח. לכי תסמכי על גברים.... לשון בחוץ

      בבית אבות ישימו אותך...

       

       

       לי ולענת ולדפנה יש תכנון של בית זקנות. אנחנו והחתולים. המון נשים כבר רוצות להצטרף אלינו אבל יש לנו תנאי קבלה נוקשים. האמת, אותי הן לא כל כך רוצות לצרף כי הן יודעות שאני אעשה להן טרור סדר וניקיון, אבל לא נעים להן בגלל הפז"ם שלנו יחד. בכל מקרה, שכחת אירה? הגברים מתים ברובם קודם ואני מציעה לכולן להיערך לאופציה החביבה של מגורים משותפים עם חברותיהן הזקנות המטורללות, כדי שאחת תזכיר לרעותה איפה שמה את המשקפיים והיכן שכחה את הוויברטור.

      את הפרט הביולוגי על תוחלת החיים שכחתי, אבל תוכניות מגירה לחברותי ולי יש גם יש.

      כששיחה נקטעת על ידי ילד טורדני, אנחנו מבטיחות להשלים את המשפט בבית אבות. בארגז ערימת ספרים, דיסקים, סרטים שטרם הספיקונו, חברה מהעבר הרחוק , שתזכיר לי כמה הייתי יפה, וזריקת מעבר לעולם שכולו טוב. את הוויברטור אוסיף כשהסבלים יהיו למטה.

       

        2/12/08 20:38:
      ותפסיקו מיד עם המוֹד המלנכולי הזה. כדאי מאוד, ובעיקר לנשים, שיהיו להן חברות ולא גברים שיתמכו בהן. כולכם יודעים היטב שהמצב השכיח הוא, ולא רק לעת זקנה, שהאשה מטפלת בגבר ולא ההיפך. גבר סועד אשה בזקנתה רק לעתים רחוקות. אני לא אומרת שזה לא קיים, אבל לא זאת הנורמה. אז די עם הצקצוקים ועם היללות. בכלל, אני בהתקף קליל קל מאניה, ולא מתאים לי מה שהולך בפוסט הזה. אם נשים היו מסתמכים על גברים שיתמכו בהן לעת זקנה העולם הזה היה קורס.
        2/12/08 20:32:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 18:08:49

      צטט: מיא 2008-12-02 16:23:31

      פחחחחחח. לכי תסמכי על גברים.... לשון בחוץ

      בבית אבות ישימו אותך...

       

       

       לי ולענת ולדפנה יש תכנון של בית זקנות. אנחנו והחתולים. המון נשים כבר רוצות להצטרף אלינו אבל יש לנו תנאי קבלה נוקשים. האמת, אותי הן לא כל כך רוצות לצרף כי הן יודעות שאני אעשה להן טרור סדר וניקיון, אבל לא נעים להן בגלל הפז"ם שלנו יחד. בכל מקרה, שכחת אירה? הגברים מתים ברובם קודם ואני מציעה לכולן להיערך לאופציה החביבה של מגורים משותפים עם חברותיהן הזקנות המטורללות, כדי שאחת תזכיר לרעותה איפה שמה את המשקפיים והיכן שכחה את הוויברטור.

        2/12/08 20:13:

      צטט: ורד א. 2008-12-02 20:01:05


      עצוב...

      אך לא נדע מה באמת קרה. הכל שמועות ואי אפשר להיות בטוחים שזה מה שאירע.

      לצערי גם אהבה יכולה להתפוגג...

      אוהבת את כתיבתך!.

       

      תודה ורד.

       

        2/12/08 20:01:


      עצוב...

      אך לא נדע מה באמת קרה. הכל שמועות ואי אפשר להיות בטוחים שזה מה שאירע.

      לצערי גם אהבה יכולה להתפוגג...

      אוהבת את כתיבתך!.

       

        2/12/08 19:19:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 18:26:35

      צטט: הדקדוק הפנימי 2008-12-02 18:19:48

      צטט: אירה ג 2008-12-02 12:50:48

      צטט: מיכל* 2008-12-02 12:46:13

      לא מזמן ראיתי זוג זקנים, פה בחיפה, היא בצמות שיבה והוא עם סוודר פסים, והם הלכו יד ביד, בנחת.

      גם אני המשכתי ללכת עם נחת בלב

      את מזכירה לי מנחה שהיתה לי, בת שבעים פלוס עם צמות שיבה ארוכות. כשדיברה על בעלה כינתה אותו "אהובי". 

       

      אירה, את מדברת על נחמה במקרה? :-)

       

      בדיוק.

      מאיפה את מכירה?

       

      נחמה היתה גם מנחה שלי :-) אי אפשר היה לפספס את התיאור שלך...

       

        2/12/08 19:13:

      צטט: michael-ballak 2008-12-02 18:59:36

      צטט: אירה ג 2008-12-02 18:50:14

      צטט: michael-ballak 2008-12-02 18:42:05


      אירה, הסיפור מבוסס על שמועות זה לא טוב.

       

      לפעמים אני רואה זוג זקנים יד ביד ולאחר בירור קצר מסתבר שנפגשו שלשום.

       

      הדודה שלי נשואה לעומת זאת כמעט שישים שנה, כששאלתי אותה איך זה אפשרי

      להיות עם גבר אחד, שלושה ילדים, כל כך הרבה שנים יחד היא השיבה שעשרים השנים

      הראשונות היו קשות...  

      יש לנו דודה משותפת, מסתבר.

      ולא ניתן לעובדות להפריע לנו.

       

      גם שלך פולניה? אחות שלי!!!

      בזה הרגע הפסקתי לסרוג, בשל חשש לגילוי עריות.

        2/12/08 18:59:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 18:50:14

      צטט: michael-ballak 2008-12-02 18:42:05


      אירה, הסיפור מבוסס על שמועות זה לא טוב.

       

      לפעמים אני רואה זוג זקנים יד ביד ולאחר בירור קצר מסתבר שנפגשו שלשום.

       

      הדודה שלי נשואה לעומת זאת כמעט שישים שנה, כששאלתי אותה איך זה אפשרי

      להיות עם גבר אחד, שלושה ילדים, כל כך הרבה שנים יחד היא השיבה שעשרים השנים

      הראשונות היו קשות...  

      יש לנו דודה משותפת, מסתבר.

      ולא ניתן לעובדות להפריע לנו.

       

       

       

      גם שלך פולניה? אחות שלי!!!

        2/12/08 18:50:

      צטט: michael-ballak 2008-12-02 18:42:05


      אירה, הסיפור מבוסס על שמועות זה לא טוב.

       

      לפעמים אני רואה זוג זקנים יד ביד ולאחר בירור קצר מסתבר שנפגשו שלשום.

       

      הדודה שלי נשואה לעומת זאת כמעט שישים שנה, כששאלתי אותה איך זה אפשרי

      להיות עם גבר אחד, שלושה ילדים, כל כך הרבה שנים יחד היא השיבה שעשרים השנים

      הראשונות היו קשות...  

      יש לנו דודה משותפת, מסתבר.

      ולא ניתן לעובדות להפריע לנו.

       

       

        2/12/08 18:42:


      אירה, הסיפור מבוסס על שמועות זה לא טוב.

       

      לפעמים אני רואה זוג זקנים יד ביד ולאחר בירור קצר מסתבר שנפגשו שלשום.

       

      הדודה שלי נשואה לעומת זאת כמעט שישים שנה, כששאלתי אותה איך זה אפשרי

      להיות עם גבר אחד, שלושה ילדים, כל כך הרבה שנים יחד היא השיבה שעשרים השנים

      הראשונות היו קשות...  

        2/12/08 18:27:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2008-12-02 18:20:41

      נוגה ויפה ועצוב גם יחד, כמו החיים בדיוק *

      תודה.

       

        2/12/08 18:26:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2008-12-02 18:19:48

      צטט: אירה ג 2008-12-02 12:50:48

      צטט: מיכל* 2008-12-02 12:46:13

      לא מזמן ראיתי זוג זקנים, פה בחיפה, היא בצמות שיבה והוא עם סוודר פסים, והם הלכו יד ביד, בנחת.

      גם אני המשכתי ללכת עם נחת בלב

      את מזכירה לי מנחה שהיתה לי, בת שבעים פלוס עם צמות שיבה ארוכות. כשדיברה על בעלה כינתה אותו "אהובי". 

       

      אירה, את מדברת על נחמה במקרה? :-)

       

      בדיוק.

      מאיפה את מכירה?

       

        2/12/08 18:20:
      נוגה ויפה ועצוב גם יחד, כמו החיים בדיוק *
        2/12/08 18:19:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 12:50:48

      צטט: מיכל* 2008-12-02 12:46:13

      לא מזמן ראיתי זוג זקנים, פה בחיפה, היא בצמות שיבה והוא עם סוודר פסים, והם הלכו יד ביד, בנחת.

      גם אני המשכתי ללכת עם נחת בלב

      את מזכירה לי מנחה שהיתה לי, בת שבעים פלוס עם צמות שיבה ארוכות. כשדיברה על בעלה כינתה אותו "אהובי". 

       

      אירה, את מדברת על נחמה במקרה? :-)

       

        2/12/08 18:10:

      צטט: פ. השקד 2008-12-02 17:14:15

      כמה השלכות אנחנו עושים על אנשים בגן.

       

      עצוב אירה, וכמה מתאים לך לשבת ולהתבונן.

      בגן, בבית קפה, בתור בקופ"ח....

      תודה. איזו מחמאה יפה.

        2/12/08 18:08:

      צטט: מיא 2008-12-02 16:23:31

      פחחחחחח. לכי תסמכי על גברים.... לשון בחוץ

      בבית אבות ישימו אותך...

       

        2/12/08 18:08:

      צטט: איריסנ 2008-12-02 17:09:16

      אירלה על אף שסוף הסיפור לא מעודד במיוחד אותי שימחת עם זכרונות חמים.   כמה ריחמנו על אותה אישה שנשארה לבד.    גם אותנו הוא השאיר כך בגינה .  ללא הסוכריות שחילק לילדים, בחום הכבד בקיץ כאשר הוא בטן גב במיאמי ואנו נוטפות זיעה נודדות בין ספסלי הגינה לבין הנדנדות והבמבות, בגללו היא נשלחה לבית אבות ונותרנו ללא עניין.    הוא   לא    בסדר    נקודה.   (חוץ מזה שבמקום לצייר את האף הקלאסי שלו מחוסר ברירה ציירתי את זה של הפיליפינית) 

      זכרונות חמים של קיץ תל-אביבי. את הסוכריות לא זכרתי.

      ציירת אותו עם האף של הפיליפינית?

       

       

        2/12/08 17:14:

      כמה השלכות אנחנו עושים על אנשים בגן.

       

      עצוב אירה, וכמה מתאים לך לשבת ולהתבונן.

        2/12/08 17:09:

      אירלה על אף שסוף הסיפור לא מעודד במיוחד אותי שימחת עם זכרונות חמים.   כמה ריחמנו על אותה אישה שנשארה לבד.    גם אותנו הוא השאיר כך בגינה .  ללא הסוכריות שחילק לילדים, בחום הכבד בקיץ כאשר הוא בטן גב במיאמי ואנו נוטפות זיעה נודדות בין ספסלי הגינה לבין הנדנדות והבמבות, בגללו היא נשלחה לבית אבות ונותרנו ללא עניין.    הוא   לא    בסדר    נקודה.   (חוץ מזה שבמקום לצייר את האף הקלאסי שלו מחוסר ברירה ציירתי את זה של הפיליפינית) 

        2/12/08 16:23:
      פחחחחחח. לכי תסמכי על גברים.... לשון בחוץ
        2/12/08 15:01:

      צטט: yochi2323 2008-12-02 14:35:06

      אופטימית רומנטית שכמותי

      כל כך חיכיתי לסוף שמח....

      ובכל זאת הם ידעו גם ימים יפים...

      שמרי טוב טוב על האופטימיות הרומנטית שבך.

       

        2/12/08 14:35:

      אופטימית רומנטית שכמותי

      כל כך חיכיתי לסוף שמח....

        2/12/08 13:57:

      צטט: ענת** 2008-12-02 13:26:08


      שום דבר לא משתנה. גם כשהאנשים מתבגרים ומזדקנים יש להם אותם רצונות וחשקים. מבחוץ קשה לראות.

      לא מאשימה אף אחד למרות שהייתי שמחה לסוף שמח. מצטערת. הפעם אין לי שמח.

       

        2/12/08 13:26:


      שום דבר לא משתנה. גם כשהאנשים מתבגרים ומזדקנים יש להם אותם רצונות וחשקים.

      לא מאשימה אף אחד למרות שהייתי שמחה לסוף שמח.

        2/12/08 12:56:

      צטט: ~s~ 2008-12-02 12:53:58

      צטט: אירה ג 2008-12-02 12:52:05

      צטט: ~s~ 2008-12-02 12:46:33

      איך נמאס פתאום?

      הוא לא ידע שהוא גיבור הסיפורים שלכן?

      והמודל של חברה שלי לציור שלא צוייר עד עצם היום הזה.

      גם

      (לא רציתי להיות קטנונית)

      אבל בעצם, אם הוא קם והלך ככה, אולי הוא לא מודל כל כך מוצלח...

      קשה לי לשפוט. אבל הפי-אנד אין כאן.

       

        2/12/08 12:53:

      צטט: אירה ג 2008-12-02 12:52:05

      צטט: ~s~ 2008-12-02 12:46:33

      איך נמאס פתאום?

      הוא לא ידע שהוא גיבור הסיפורים שלכן?

      והמודל של חברה שלי לציור שלא צוייר עד עצם היום הזה.

      גם

      (לא רציתי להיות קטנונית)

      אבל בעצם, אם הוא קם והלך ככה, אולי הוא לא מודל כל כך מוצלח...

        2/12/08 12:52:

      צטט: ~s~ 2008-12-02 12:46:33

      איך נמאס פתאום?

      הוא לא ידע שהוא גיבור הסיפורים שלכן?

      והמודל של חברה שלי לציור שלא צוייר עד עצם היום הזה.

       

        2/12/08 12:50:

      צטט: מיכל* 2008-12-02 12:46:13

      לא מזמן ראיתי זוג זקנים, פה בחיפה, היא בצמות שיבה והוא עם סוודר פסים, והם הלכו יד ביד, בנחת.

      גם אני המשכתי ללכת עם נחת בלב

      את מזכירה לי מנחה שהיתה לי, בת שבעים פלוס עם צמות שיבה ארוכות. כשדיברה על בעלה כינתה אותו "אהובי". 

       

        2/12/08 12:46:

      איך נמאס פתאום?

      הוא לא ידע שהוא גיבור הסיפורים שלכן?

        2/12/08 12:46:

      לא מזמן ראיתי זוג זקנים, פה בחיפה, היא בצמות שיבה והוא עם סוודר פסים, והם הלכו יד ביד, בנחת.

      גם אני המשכתי ללכת עם נחת בלב

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג