אני שונא שאת מסתכלת עלי במבט מבוניין,
שנינו יודעים שאת הרחמים שלך בנו בפל-קל,
והאף כמעט מרגיש את הצריבה של המשתנות,
בחדרים הכמוסים של הנפש שלך,
בם מספרי טלפון מעטרים את הקירות.

עמודי מוסר שדופים,
לא פלא שיש לך נטייה להתמוטט.
זה לא מספר המשתינים,
אלא האם הם יודעים לכוון,
ובכמה זהירות יש לדרוך על הרצפה.
 
את רוצה לאכלס אותי,
מציגה מבואות מהודרות בקשתות פרבוליות,
באריחים צבעוניים,
פשע אחד פנימה,
אל מסדרונות צרים וקירות קמורים,
וחומציות שמקלפת את הסיד.