כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    שנייה אחת מהמפחידות בחיים (או: תאונות דרכים)

    19 תגובות   יום שלישי, 10/7/07, 21:38

    אני לא יודעת לכמה מכם יצא להיות בתאונת דרכים, ולכמה יצא להיות בתאונת דרכים רצינית יחסית, כזו שהאוטו ממש מושבת בה ואי אפשר לעשות איתו כלום יותר, כזו שהאוטו מוגדר לאחריה טוטאל-לוסט. אני הייתי בשתיים כאלה, שלשמחתי לא היו קשות מדי וכולם יצאו מהן שלמים (הייתי בעוד אחת קטנה יותר ומפחידה, אבל היא שווה פוסט נפרד). התאונות אלו היו מהמקרים הכי מפחידים שקרו לי בחיים. 

     

    כשהייתי חיילת רכשתי לי פיאט אונו אדומה מכספי, היא שירתה אותי נאמנה כשנה וארבעה חודשים עד שמתה לה בתאונה לא נעימה בכלל בצומת של הבסיס של גלילות. באותו יום, שהיה יום ככל הימים, נסעו איתי באוטו שני חברים מכיוון הרב-מכר של גלילות בחזרה לבסיס, נסענו שמחים וטובי לבב ממש מספר דקות מהכניסה לבסיס. הצומת היתה פנויה וחציתי אותה שמאלה לכיוון הבסיס, כשהיינו בתוך הצומת ממש בלב הצומת טסה מכונית לבנה במהירות שיא לכיווני, היא האיצה והאיצה, לקח לי שנייה להבין מה קורה, ומיד אחרי שהבנתי זה קרה, ו-ב-ו-ם הוא נכנס באוטו שלי בעוצמה. הסתכלתי קדימה המומה, מכסה המנוע נפתח מעצמו לכיוון למעלה מעוצמת החבטה, מים התחילו להשפריץ כלפי מעלה כמו מזרקה, הכל נראה לי בהילוך איטי כזה שאני זוכרת להפליא עד היום, האוטו כמובן נעמד. יצאנו מהאוטו שלושתנו המומים לחלוטין, הסתכלתי על האוטו והתחלתי לבכות, בכי תמרורים, בכיתי על האוטו שלי, רק על האוטו שלי, מה הוא עשה לאוטו שלי?

     

    הזמנתי גרר, הוא היה אמור להגיע תוך שעתיים. בינתיים חבר טוב הגיע כדי לפנות את האוטו שלי שהכיל בערך את כל הבית שלי בבגאז', כי אז חייתי בעיקר בצבא. חזרתי למדור כדי להירגע קצת. כשחזרתי אחרי שעתיים אל האוטו כדי לפגוש את הגרר הסתכלתי שוב על האוטו, לא הבנתי בכלל איך יצאנו מזה חיים, האוטו היה מעוך בצורה בלתי סבירה בעליל, הוא לא נראה דומה במיוחד לפיאט אונו שהיתה פעם שלי, זו שנסעתי בה. פתאום הבנתי שכל הבכי הזה על האוטו היה כל כך טיפשי, כי בעצם זה נס שבכלל שלושתנו יצאנו מזה בלי פגע בכלל. מצחיק על מה אנשים חושבים אחרי תאונה כזו - רק על האוטו, ובכלל לא על החיים שלהם.

     

    התאונה השנייה קרתה עם אוטו ליסינג מהעבודה במרץ 2000. נסענו האקס ואני בדרך הביתה לקיבוץ אייל, הוא נהג. בכביש שבין כפר סבא לאייל ישנה פנייה שמאלה והפונים חוצים את הכביש הראשי. אנחנו נוסעים לנו במהירות בכביש הישר והראשי, מכונית אחת חוצה את הדרך שמאלה, מכונית שנייה עוברת גם היא, מכונית שלישית כבר לא תספיק לעבור, זה ברור. אבל הנהג מהוסס משהו, ואני חושדת שהוא עוד עלול לנסות, אבל לא אומרת דבר. והנהג ההוא מהוסס, מתלבט, מאיץ מעט ועוצר, ולבסוף שוב מאיץ. ולי כבר ברור מה קורה פה, ברור שתוך שניות ואולי פחות ניכנס בו, הלב דופק במהירות שיא, האדרנלין זורם בעורקים מרוב פחד, ורק הושטתי ידיים קדימה כדי לתפוס את המשקפיים שלי שידעתי שבוודאי יעופו. ואי אפשר לתאר את התחושה שאת יודעת שעוד שנייה ניכנס בהם ואין כבר מה לעשות, ובאמת הכל רץ מול העיניים, עוד  רגע אחד, ו-ב-ו-ם, הבום הכל-כך-בלתי-נמנע מגיע. כל כך חזק.

     

    זה עבר. אנחנו חיים,  חצי נשימה לרווחה. ואז החשש, לצאת מהאוטו ולראות מה עלה בגורלם של אלו שנכנסנו בהם, זו שנכנסנו בדיוק בדלת שלה. הפעם האוטו באמת לא חשוב. הם כבר בצד השני של הכביש, האוטו שלהם הסתחרר ונמצא כבר במקום אחר בכלל. מישהו הזמין אמבולנס. והיא שם, בוכה, נפגעה מזכוכיות אבל היא חיה. והחבר שלה, בן 18, שבחוסר אחריות נכנס ככה במקום לחכות עוד שנייה, גם הוא שם, גם הוא חי.

    בבית החולים היא ניגשה אליי וביקשה סליחה, סליחה שנהג כך, סליחה שהיה כזה חסר אחריות. בטח שסלחתי, מה היא אשמה. מזל שהיא חיה, מזל שאנחנו חיים.

     

    הפחד העיקרי בתאונות דרכים הוא שאנחנו יכולים להיות סופר-זהירים והכי בסדר בעולם ולפעמים זה בכל זאת יקרה, כי זה לא תלוי רק בנו, זה תלוי גם באחרים. והשנייה הכי מפחידה, היא זו שיודעים שזה יקרה, שיודעים שזה כבר בלתי נמנע, השנייה שמרגישים דהירה גדולה ועוד רגע יגיע הבום הזה, הנורא מכל. והפחד הענק, כי עוד לא יודעים מה יקרה אחרי השנייה הזו, וזה יכול להיות באמת הנורא מכל.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/11 13:43:
      הלוואי ולא היו בכלל תאונות דרכים. אך הן ישנן, ואם עברתם תאונת דרכים ופגיעת גוף - מאוד חשוב לפנות לעו"ד מומחה בתחום שיעזור לכם ויכוון אתכם גם בטיפולים וגם בתביעה עצמה. מנסיון.. לא כל עו"ד מומחה בתחום.. אך ישנם משרדים שמתמחים ספציפית רק בזה, כמו המשרד עו"ד כפרי קהן-ישעיה
        12/7/07 13:13:

       

      צטט: cg91 2007-07-11 21:51:13

      זה אכן מפחיד , לנהוג כמו שצריך ועדיין לפעמים אין מה לעשות.

      אני עשיתי תאונה לא באשמתי כשאשה עצרה בלילה באמצע כביש מהיר ועד שיכולתי לראות את זה כבר לא הייתי יכולה לעשצור בלי לפגוע בה.

      בדיעבד כנראה שהיא נרדמה אבל בגלל שהייתי בביקור ובהלם טוטאלי ויתרנו על משפט ושילמנו

      הנזק לטווח הרחוק היה הרבה יותר קשה.

      קודם כל הייתי בטראומה מאד קשה, העובדה שזה לא בידיים שלך לפעמים גם אם אתה נהג זהיר.

      חזרתי לארה"ב ודימיינתי שהברקסים לא עובדים. ואח"כ הגיע ההתמוטטות הרישמית , התאונה פשוט שברה אותי. אבל כמו שאנחנו יודעים גם הדברים הרעים קורים מסיבה. כי אחרי כל ירידה יש עליה.

      אבל שורה תחתונה , תהיו זהירים , אל תמהרו החיים כל כך יפים. ואל תשתו ותנהגו!!!!!

      בהחלט טראומה קשה. ושוב מפחיד שחוסר זהירות של אחרים גורם לך לתאונה.

      אחרי התאונה הראשונה הייתי בלי רכב כמה שבועות, הפכתי לחסרת בטחון בנהיגה, גם כשנסעתי עם אחרים חששתי והסתכלתי לכל הכיוונים כל הזמן, ופתאום את רואה כמה חוסר זהירות יש סביבך.

      צטט: netr 2007-07-11 22:08:46

      עברתי כמה וכמה תאונות דרכים מאחת מהן כנראה שנשארה לי מתנה - שני בלטי דיסק בגב התחתון. היום הכאבים יכולים להיות כאבי תופת, אבל בגיל 6 אף אחד לא חושב שיכולים להיות כאלה דברים אז גם לא בדקו. היום אני משלמת את המחיר. היו עוד כמה וכמה תאונות, דווקא הקטנות היו בד"כ יותר מפחידות.

      נשמע כאבים נוראים ממש. ומדהים ששנים אחרי זה רגע אחד שעדיין משפיע על החיים.

      צטט: בתיה בכר 2007-07-12 09:58:31

      מאוד אוהבת לנהוג, אבל מאוד מפחדת מתאונות. לא יודעת מה אפשר לעשות כדי למנוע, מאמינה שאפשר לצמצם, אחד הפחדים הגדולים שלי.
      אני בטוחה שאפשר לצמצם, מקווה שיתחילו לעשות משהו אמיתי בנדון, ויש את "אור ירוק" שהזכירו פה בתגובות. לצערנו זה נפוץ מדי, ומפחיד בצדק.
        12/7/07 09:58:
      מאוד אוהבת לנהוג, אבל מאוד מפחדת מתאונות. לא יודעת מה אפשר לעשות כדי למנוע, מאמינה שאפשר לצמצם, אחד הפחדים הגדולים שלי.
        11/7/07 22:08:
      עברתי כמה וכמה תאונות דרכים מאחת מהן כנראה שנשארה לי מתנה - שני בלטי דיסק בגב התחתון. היום הכאבים יכולים להיות כאבי תופת, אבל בגיל 6 אף אחד לא חושב שיכולים להיות כאלה דברים אז גם לא בדקו. היום אני משלמת את המחיר. היו עוד כמה וכמה תאונות, דווקא הקטנות היו בד"כ יותר מפחידות.
        11/7/07 21:51:

      זה אכן מפחיד , לנהוג כמו שצריך ועדיין לפעמים אין מה לעשות.

      אני עשיתי תאונה לא באשמתי כשאשה עצרה בלילה באמצע כביש מהיר ועד שיכולתי לראות את זה כבר לא הייתי יכולה לעשצור בלי לפגוע בה.

      בדיעבד כנראה שהיא נרדמה אבל בגלל שהייתי בביקור ובהלם טוטאלי ויתרנו על משפט ושילמנו

      הנזק לטווח הרחוק היה הרבה יותר קשה.

      קודם כל הייתי בטראומה מאד קשה, העובדה שזה לא בידיים שלך לפעמים גם אם אתה נהג זהיר.

      חזרתי לארה"ב ודימיינתי שהברקסים לא עובדים. ואח"כ הגיע ההתמוטטות הרישמית , התאונה פשוט שברה אותי. אבל כמו שאנחנו יודעים גם הדברים הרעים קורים מסיבה. כי אחרי כל ירידה יש עליה.

      אבל שורה תחתונה , תהיו זהירים , אל תמהרו החיים כל כך יפים. ואל תשתו ותנהגו!!!!!

        11/7/07 19:57:

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-07-11 01:25:38

      כוכב ומזדהה. אוהבת ותשמרי על עצמך!

      נשמה נפלאה את. מבטיחה לשמור על עצמי ותשמרי לי את על עצמך.

      ותודה על הכוכב.

      צטט: ניצה צמרת 2007-07-11 03:00:21

      כל יום שומעים בחדשות, אבל  זה לא עלינו, זה על מישהו אחר. עד שחלילה זה על מישהו שאתה מכיר או שזה קורה לך. אני שמחה שיצאתם מהתאונות האלה בשלום, אולי מה שכתבת כאן לא מרתיע מספיק אבל בהחלט מעורר מחשבה ומעודד זהירות. תודה מתוקה.

      לשמחתי זה לא מרתיע מספיק, אבל ברגע שאתה בתוך האוטו ועוד שנייה תקרה ההתנגשות זה הכי מפחיד בעולם וזה כבר בלתי נמנע. כולנו צריכים להיות זהירים כמה שנוכל, כי בסופו של דבר תאונות בדרך כלל קשורות באנשים בלתי זהירים.

      תודה לך יקירה.

      צטט: יאיר אולמרט 2007-07-11 04:26:50

      ליזה

       

      10 מכות מצריים קטנות עלייך.... 

       

      :) - העיקר שאת בריאה ושלמה וכותבת ומהנה אותנו ! 

      יאיר - אתה מקסים אמיתי. ותתחדש על התמונה. תודה.

      צטט: manobela 2007-07-11 12:22:11

      הכל נראה לי בהילוך איטי כזה שאני זוכרת להפליא עד היום

      ברגע הזה, עם כל ההיסטריה שבו, הראש בהיר ונקי

      המחשבות נעלמות לשניה, הקונפליקט הפנימי, בעד ונגד

      המציאות נתפסת כפי שהיא, כל עשירית של שניה היא משמעותית

       

      הכביש הוא מקום מסוכן, לנהוג זו פעולה מסוכנת

      עדיין רוב האנשים על הכביש לא ממש מפנימים את זה

      ויסלחו לי נהגי המכוניות, אצלכם זו ממש תופעה

      אתם עושים הכל הכל על הכביש, חוץ מלהסתכל עליו ולהתרכז בנהיגה

      (טלפון, שיחה עם הנוסע, להתאפר, לקרוא עיתון וכו')

      רשלנות פושעת...

      באמת הכל נעלם מהראש, ואתה פשוט חי את הרגע המפחיד הזה, לאט, מדהים כמה שזה איטי, וכולו רק רגע אחד קצרצר.

      אמנם אתה מאשים את כל נהגי המכוניות באשר הם, למרות שלא כולם כאלה, אבל אין ספק שהרבה מאיתנו נהגי המכוניות לא עסוקים רק בנהיגה, אני מקווה שמה שפחות מתאפרים (כנראה יותר נכון מתאפרות) ו/או קוראים עיתון במהלך הנסיעה. ברגע אחד אפשר להרוג מישהו.

      צטט: איירבוס-max 2007-07-11 19:28:30

      קשה להיות אופטימי כאן, ליזהליזה,

      וזה בכלל לא נכון

      ש"אין חכם כבעל נסיון".

      אתה יכול להיות הכי זהיר

      והכי שומר חוק

      עד ש:

       

      קנינו פיאט חדשה

      (לא אונו ולא אדומה).

      נהנינו במשך 6 שבועות.

       

      באור אדום ברמזור,

      ביום חורף יבש לחלוטין,

      הגיע ערס מפוצץ דציבלים

      מאחור.

      בתוך שנייה וחצי

      התקצר לנו הפיאט,

      בעוד שנינו

      מוטחים כמעט עד לשמשה.

       

      קוראים לפגיעה הזו

      "צליפת שוט"

      בצואר.

       

      ננעלנו בפנים,

      ורק חובשי מד"א

      הוציאו אותנו דרך

      החלונות.

       

      בית חולים,

      צילומים,

      צוארון,

      ו"לכו תגידו ברכת הגומל בשבת".

       

      בתור לרנטגן חיכינו יחד עם הפוגע,

      שהוריו טפטפו לו בקול

      רם

      כדי שגם אנחנו נשמע:

      "אין מה לעשות כשההגה "ננעל".

      לא הגבנו, אבל רצינו

      לומר:

      ינעל אחותך!

       

      התקצר בחצי הפיאט,

      ועדיין חברת הביטוח

      רצתה

      לתקן!

      עד שסוכננו הנאמן

      השיג לנו

      "עיסקת טעון":

      לא יוכרז טוטאל לוס,

      אבל כסף נקבל

      כאילו כן.

       

      לעזאזל הכסף!

      הטראומה של המכה

      הבלתי צפויה מאחור,

      ואובדן הרכב החדש,

      כשעוד לא נשחקו כל

      הניילונים.

       

      אבל מה אני מתלונן?

      תודה שנשארנו בחיים!

       

      (למי תודה?

        למי ברכה?)

       ואו, חנוך. איזה סיפור. אני שמחה שנשארת כאן כדי לספר לנו אותו. ובאמת, המכונית לא שווה כלום לעומת החיים. מקווה שזו התאונה האחרונה שתהיה מעורב בה.

      (התאונה הקטנה האחרונה שהייתי בה היתה כזו של צליפת שוט, אבל היא למרות שהיתה קטנטנה היתה המפחידה מכולן).

        11/7/07 19:28:

      קשה להיות אופטימי כאן, ליזהליזה,

      וזה בכלל לא נכון

      ש"אין חכם כבעל נסיון".

      אתה יכול להיות הכי זהיר

      והכי שומר חוק

      עד ש:

       

      קנינו פיאט חדשה

      (לא אונו ולא אדומה).

      נהנינו במשך 6 שבועות.

       

      באור אדום ברמזור,

      ביום חורף יבש לחלוטין,

      הגיע ערס מפוצץ דציבלים

      מאחור.

      בתוך שנייה וחצי

      התקצר לנו הפיאט,

      בעוד שנינו

      מוטחים כמעט עד לשמשה.

       

      קוראים לפגיעה הזו

      "צליפת שוט"

      בצואר.

       

      ננעלנו בפנים,

      ורק חובשי מד"א

      הוציאו אותנו דרך

      החלונות.

       

      בית חולים,

      צילומים,

      צוארון,

      ו"לכו תגידו ברכת הגומל בשבת".

       

      בתור לרנטגן חיכינו יחד עם הפוגע,

      שהוריו טפטפו לו בקול

      רם

      כדי שגם אנחנו נשמע:

      "אין מה לעשות כשההגה "ננעל".

      לא הגבנו, אבל רצינו

      לומר:

      ינעל אחותך!

       

      התקצר בחצי הפיאט,

      ועדיין חברת הביטוח

      רצתה

      לתקן!

      עד שסוכננו הנאמן

      השיג לנו

      "עיסקת טעון":

      לא יוכרז טוטאל לוס,

      אבל כסף נקבל

      כאילו כן.

       

      לעזאזל הכסף!

      הטראומה של המכה

      הבלתי צפויה מאחור,

      ואובדן הרכב החדש,

      כשעוד לא נשחקו כל

      הניילונים.

       

      אבל מה אני מתלונן?

      תודה שנשארנו בחיים!

       

      (למי תודה?

        למי ברכה?)

        11/7/07 12:22:

      הכל נראה לי בהילוך איטי כזה שאני זוכרת להפליא עד היום

      ברגע הזה, עם כל ההיסטריה שבו, הראש בהיר ונקי

      המחשבות נעלמות לשניה, הקונפליקט הפנימי, בעד ונגד

      המציאות נתפסת כפי שהיא, כל עשירית של שניה היא משמעותית

       

      הכביש הוא מקום מסוכן, לנהוג זו פעולה מסוכנת

      עדיין רוב האנשים על הכביש לא ממש מפנימים את זה

      ויסלחו לי נהגי המכוניות, אצלכם זו ממש תופעה

      אתם עושים הכל הכל על הכביש, חוץ מלהסתכל עליו ולהתרכז בנהיגה

      (טלפון, שיחה עם הנוסע, להתאפר, לקרוא עיתון וכו')

      רשלנות פושעת...

        11/7/07 07:11:

       

      צטט: levana feldman 2007-07-10 22:06:59

      ליזה,

      זה מפחיד. טוב שנגמר ככה.

      תאונות דרכים הן אירוע טראומטי.

      גם אותי, נהגת ממושמעת וזהירה, תמיד מפחיד הצד השני....

      זה היה מפחיד נורא. הצד השני - כל כך הרבה תלוי בו, באמת מפחיד.

      צטט: אביב מצא 2007-07-10 22:46:59

      תאונות דרכים הן עניין מפחיד. שלא נדע. אני בדרך כלל חרד לשלומם של היקרים לי ופחות לעצמי.

       

      בכל מה שנוגע לאוטו - עניין משני בהחלט, בוודאי כשיש ביטוח, ואם כבר לעשות תאונה באשמתך - עדיף שתהיה בין שני רכבי ליסינג :)

      פעם עשיתי את זה בטעות, "דפקתי" באשמתי רכב שעצר בהפתעה. יצא נהג מגודל, רץ לראות מה הנזק שנגרם וצעק עלי : "למה לא התנגשת יותר חזק ? רציתי שיחליפו לי את האוטו".

      סיפור מצחיק עם הנהג, ואתה בטח חששת מהמגודל הזה. מי היה מאמין שזה מה שהוא יצעק.

      צטט: rebeka40 2007-07-10 22:54:52

      צממורת...

      אחת מהסיבות העיקריות שאני לא מחזיקה רישיון נהיגה

      רשיון הוא מסוג הדברים שכל כך נוח לחיות איתם כך שאנחנו מתגברים על החששות בדרך כלל. אבל גם לאמא שלי אין רשיון בדיוק בגלל החשש הזה, היא פשוט מפחדת מלנהוג.

      צטט: רייכל 2007-07-10 23:05:59

      אוהבת לנהוג, נהניית מהנהיגה, הכבישים בחלק הצפוני של הארץ (ולא, צפוני זה לא נתניה..) יוצרים חווית נהיגה ואושר עילאי (שילוב של עיקולים חדים ונוף מרהיב), והיה לי חלום להיות בראלי דקר בגיל 42, אבל השותף המתוכנן שלי הבריז ומת.

      ועדיין, בכל פעם שסוגרת אחריי את הדלת של הבייב, אני חשה צורך עז להתפלל אל זו שלמעלה, שאני אוכל  גם לצאת.

       

      התאונות שתארת פה מחרידות, ומחרידות בשכיחותן.. ועדיין, לא נתפס.

      גם אני אוהבת לנהוג, היו תקופות שאהבתי עוד יותר. בעיקר כבישים מהירים עם מוסיקה מתנגנת ברקע. אבל ככל שנוהגים יותר בכבישים כמו כביש החוף, כל עדים ליותר תאונות, לעיתים מחרידות נורא. תאונות הדרכים הן מכה רצינית במדינה הזו.

      צטט: אורון חדי 2007-07-11 00:00:15

       

      אוי, לי היה קטע מצחיק ביותר עם תאונות דרכים... היינו בכיתה י"ב, ונסענו עם האאודי 80 של חבר שלי מכיוון צומת מסובים לכיוון דרום. שמח וטוב לי ישבתי לי במושב האחורי, בולס שאוורמה, ולא יכולתי לדעת שהחבר המטורף שלי יתבלבל ובמקום לפנות לכיוון ירושלים - יבחר להיכנס לחירייה - ותוך כדי ההתבלבלות להיכנס במשאית שבדיוק יצאה משם במהירות של 80 ומשהו קמ"ש לפחות...

       

      יצאנו בריאים ושלמים. הצרה היחידה הייתה שכל השווארמה עפה לי לפנים. אה, וחזרתי הביתה בטרמפ עם...ניחשתם נכון. משאית זבל...!

      סיפור מעולה. ממש מצחיק.

      למרות שלהיכנס במשאית זה לא בדיוק הדבר הכי בטוח שאפשר לעשות, מזל גדול שהיא לא מעכה אתכם.

      צטט: אורית גפני 2007-07-11 00:28:59

      דבר מטורף התאונות האלה!

      חצי שניה של חוסר ריכוז - יכולה בקלות לקחת חיים!

      מקווה שבזה מיצית את חלקך בסטיסטיקת התאונות.

      לא עוד!!!

       

      24/7/2007 - יום ללא תאונות!

      אני גם מקווה שעשיתי את שלי והסטטיסטיקה תניח לי לנפשי.

      הבעייה שהשנייה של חוסר הריכוז יכולה להיות של מישהו אחר ועדיין אנחנו נהיה חלק מתאונה.

      מקווה שיהיו ימים ללא תאונות, ושמתישהו יהיו ימים ללא תאונות גם בלי תאריכים מדוייקים.

      צטט: r_2_d_2 2007-07-11 00:42:45

      זה הזמן להצטרף לעמותת אור ירוק למאבק ב"נגע" - שנקרא "תאונות דרכים".

      בממוצא מתים מתאונות בישראל בין 1.5-2 איש ביום.

       

      ליזה - מזלך (של כולנו) שיצאת בשלום.

       

      להצטרף, לתרום, לחזק:

      http://www.oryarok.co.il/

      כמות האנשים שנפגעים בתאונות הדרכים היא עצומה, הזכרת כמה מתים בכל יום ויש עוד המונים שנפגעים.

      אני איתך - צריך לחזק את מי שעוזר להילחם בזה, כי זו באמת מכת מדינה.

      תודה.

        11/7/07 04:26:

      ליזה

       

      10 מכות מצריים קטנות עלייך.... 

       

      :) - העיקר שאת בריאה ושלמה וכותבת ומהנה אותנו ! 

      כל יום שומעים בחדשות, אבל  זה לא עלינו, זה על מישהו אחר. עד שחלילה זה על מישהו שאתה מכיר או שזה קורה לך. אני שמחה שיצאתם מהתאונות האלה בשלום, אולי מה שכתבת כאן לא מרתיע מספיק אבל בהחלט מעורר מחשבה ומעודד זהירות. תודה מתוקה.

        11/7/07 01:25:
      כוכב ומזדהה. אוהבת ותשמרי על עצמך!
        11/7/07 00:42:

      זה הזמן להצטרף לעמותת אור ירוק למאבק ב"נגע" - שנקרא "תאונות דרכים".

      בממוצא מתים מתאונות בישראל בין 1.5-2 איש ביום.

       

      ליזה - מזלך (של כולנו) שיצאת בשלום.

       

      להצטרף, לתרום, לחזק:

      http://www.oryarok.co.il/

        11/7/07 00:28:

      דבר מטורף התאונות האלה!

      חצי שניה של חוסר ריכוז - יכולה בקלות לקחת חיים!

      מקווה שבזה מיצית את חלקך בסטיסטיקת התאונות.

      לא עוד!!!

       

      24/7/2007 - יום ללא תאונות!

        11/7/07 00:00:

       

      אוי, לי היה קטע מצחיק ביותר עם תאונות דרכים... היינו בכיתה י"ב, ונסענו עם האאודי 80 של חבר שלי מכיוון צומת מסובים לכיוון דרום. שמח וטוב לי ישבתי לי במושב האחורי, בולס שאוורמה, ולא יכולתי לדעת שהחבר המטורף שלי יתבלבל ובמקום לפנות לכיוון ירושלים - יבחר להיכנס לחירייה - ותוך כדי ההתבלבלות להיכנס במשאית שבדיוק יצאה משם במהירות של 80 ומשהו קמ"ש לפחות...

       

      יצאנו בריאים ושלמים. הצרה היחידה הייתה שכל השווארמה עפה לי לפנים. אה, וחזרתי הביתה בטרמפ עם...ניחשתם נכון. משאית זבל...!

        10/7/07 23:05:

      אוהבת לנהוג, נהניית מהנהיגה, הכבישים בחלק הצפוני של הארץ (ולא, צפוני זה לא נתניה..) יוצרים חווית נהיגה ואושר עילאי (שילוב של עיקולים חדים ונוף מרהיב), והיה לי חלום להיות בראלי דקר בגיל 42, אבל השותף המתוכנן שלי הבריז ומת.

      ועדיין, בכל פעם שסוגרת אחריי את הדלת של הבייב, אני חשה צורך עז להתפלל אל זו שלמעלה, שאני אוכל  גם לצאת.

       

      התאונות שתארת פה מחרידות, ומחרידות בשכיחותן.. ועדיין, לא נתפס.

       

        10/7/07 22:54:

      צממורת...

      אחת מהסיבות העיקריות שאני לא מחזיקה רישיון נהיגה

        10/7/07 22:46:

      תאונות דרכים הן עניין מפחיד. שלא נדע. אני בדרך כלל חרד לשלומם של היקרים לי ופחות לעצמי.

       

      בכל מה שנוגע לאוטו - עניין משני בהחלט, בוודאי כשיש ביטוח, ואם כבר לעשות תאונה באשמתך - עדיף שתהיה בין שני רכבי ליסינג :)

      פעם עשיתי את זה בטעות, "דפקתי" באשמתי רכב שעצר בהפתעה. יצא נהג מגודל, רץ לראות מה הנזק שנגרם וצעק עלי : "למה לא התנגשת יותר חזק ? רציתי שיחליפו לי את האוטו".

        10/7/07 22:06:

      ליזה,

      זה מפחיד. טוב שנגמר ככה.

      תאונות דרכים הן אירוע טראומטי.

      גם אותי, נהגת ממושמעת וזהירה, תמיד מפחיד הצד השני....

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין