קיארה= נזר, בסווהילית.

ואתמול בבוקר היא נשמה בפעם האחרונה ונדמה.

היא הגיעה אלי ביבוא אישי כמתנת יום הולדת לפני כמעט חמש שנים. די תמוה בהתחשב בעובדה שאני של כלבים עזובים ולחלוטין אין משמעות מבחינתי לתעודות יוחסין וגזע.

קטנה חומה , עיניים מדברות...גדלה לה לצד הילדה הקטנה שלי גורת כלב לצד גורת אדם. בשקט הפכה לסוסונת. כלבה גדולה- בולמסטיף במלוא תפארתה. והעיניים המדברות, המבינות..

העיתוי של ההופעה שלה בחיי לא היה משהו מבחינתה... אחרי 3 ילדים ושנים של קושי עצום בנסיונות להשתחרר ממערכת נישואין כובלת וחונקת מקומה לא ממש היה בראש סדר העדיפויות ולוח הזמנים. והיא....קיבלה הכל באהבה....כמו שרק כלבים יודעים.

והעיניים המדברות. והנוכחות השקטה- הטובה. כלבת ענק לצד 3 ילדים. כולה טוב.

5 ימים סבלה כאב. ואני האמנתי בוטרינר שפישל פה. אחרת הייתי מרדימה אותה. ובתוך כל הכאב כששכבה באפיסת כוחות התאמצה עדיין לכשכש בזנב כשבאתי ודיברתי וחיבקתי וכיסיתי אותה.

היא בלעה את התרופות בשקט שלה.

והביטה בי בעיניים האוהבות , המסורות. היודעות. הסובלות האלו.

בבוקר היא עוד נשמה כשיצאתי לבדוק וכיסיתי בשמיכת היוגי של איתמר שיהיה לה חם. כח לכשכש בקצה הזנב כבר לא היה לה.

שעתיים אחכ כשיצאתי לקחת אותה לוטרינר ראיתי שהיא שרועה בשמש כמו שתמיד אהבה...לרגע שמחתי אבל כשהתקרבתי לא היתה תנועה של בית החזה.

חיבקתי לוודא.

נישקתי.

נכנסתי .

יצאתי לבדוק אולי טעיתי.

והקושי לקלוט , להבין איך מישהו קרוב יקר הופך פתאום למשהו ריק, כבד.  והרצון לוודא שוב ושוב...אולי בכל זאת.

אני מרגישה אותה. איתי. ומתערבבים לי היא ועוד אי אלו מתי מעט שאיבדתי בדרך. אלו שאינם אנשים אך אנושיים יותר מכל בן אנוש בדרכם שלהם. והלבד גדול.

ולפני שכוסתה אדמה בדקתי בפעם האחרונה אולי....

ולא- זה היה רק גוף נטול חיות.

ולא עוד הליווי באור ראשון של שדות. ולא עוד מי שיספוג את הדמעות בלילות של לבד.

ולא עוד לחבק משהו גדול ובטוח שנותן ללא תנאים .

קיארה אהובה שלי

תודה שהיית.