סודות מהמיטה
חוויות מחורף הולך ומתקרר ברובע Mitte בברלין, של תושב זמני וסקרן במיוחד. אנשים, מקומות, אירועים וקצת שואה
פוסטים אחרונים
- בברלין מסוכן יותר מיבנה 2/1/09
- רוזה, רוזה, רוזה רוזה 26/12/08
- מיכאל שלי 16/12/08
- אור לגויים, ושהגרמנים יקפצו 10/12/08
- בטמן לא רצוי בשמי ברלין 2/12/08
- רשימת שינדלר - גירסת הצ'יל אאוט 28/11/08
ארכיון
בטמן לא רצוי בשמי ברלין
בברלין הפגנות הן דבר שבשגרה. לא משמרות מחאה דלילות - כאלה לא ראיתי כאן - אלא הפגנות של ממש, בנושאים מגוונים, בכל שבוע, לפעמים כמה פעמים בשבוע. בעבר כתבתי על התלהבותי מהיציאה לרחובות בעקבות סדרת אירועים אלימים נגד הומואים ולסביות ברכבת התחתית. אחרי חודש הבנתי שזו רק דוגמה אחת מתוך רבות ועכשיו אני נלהב עוד יותר.
מתלבטים מה לעשות היום? אפשר ללכת למסעדה, לתערוכה, למסיבה או להפגנה. או גם וגם. אימייל ברוח זו שלח לי בשישי מכר חדש בעיר בשם תומר. "בא לך לצאת להפגנה מחר?" אם כן אז יש שתי אופציות – אחת משעממת יותר, משהו על הסכסוך שלנו במזרח התיכון, אבל אחת מעניינית ושנראתה לו גם חשובה יותר, נגד העלייה המתמדת במחירי הדיור בשכונה שלו, קרויצברג.
זה היה אירוע מרשים, בכותרת "hopp hopp hopp mieten stop", בתרגום חופשי משהו כמו "האח הידד - לעצור את מחירי השכירות מיד". בשלב הראשון היו שם יותר ניידות ושוטרים ממפגינים – היערכות שלא היתה מביישת את ההתנתקות מעזה. מחלקות שלמות של שוטרים, ממוספרים במדבקות זוהרות על גבם; משהו כמו 50 ניידות מסוגים שונים, כולל ניידת טלוויזיה שריכזה צילומי וידאו של שוטרים שפוזרו עם מצלמות בין הקהל; אנשי משמר אזרחי, גם הם מחולקים לצוותים עם שמות כמו ה-"anti-konflict team". לזכותה של המשטרה ייאמר שהיא איפשרה צעדה ארוכה מאוד שעברה דרך רחובות ראשיים. לא נרשמו תקריות אלימות. מניסיוני בכמה הפגנות אחרות, אם המפגינים היו חורגים לסנטימטר מההנחיות של המשטרה, זה היה נגמר באלימות שבישראל היתה עלולה להביא להדחת מפכ"ל המשטרה, ובטח גם לגינויים מסביב לגלובוס.
הקטליזטור להפגנה היה בנייתו של בית car lofts בשכונה, כלומר לופטים עם חנייה פרטית למכוניות. לא נשמע לכם מיוחד? גם לי לקח זמן להבין. אלה לופטים עם חנייה צמודה ממש – לא למטה בחניון, אלא מחוץ לדירה בקומה החמישית או השישית. טרנד חדש בברלין. יוצאים מהמטבח לחנייה, יורדים במעלית מיוחדת, והופ הופ הופ אתם בדרך לעבודה. (ראו כתבה על הטרנד בטיימס, עם תצלום להמחשה: http://property.timesonline.co.uk/tol/life_and_style/property/new_homes/article4526068.ece)
אבל "בטמנים" כאלה לא רצויים בשמי ברלין. הגענו עד מרחק מאה מטרים מהבית, כי זה מה שהמשטרה הסכימה לו. מבחוץ הוא לא היה נראה מרשים במיוחד, וגם אי אפשר היה להבחין במעליות המיוחדות האלה. למפגינים הוא מסמל על רגל אחת את כל הרע שקורה בשכונה – העשירים נכנסים, המחירים עולים, הצעירים והטורקים שגרים בה קורסים תחת הנטל, ונדחקים עוד יותר דרומה, עד שגם לשם תגיע האוכלוסייה החזקה יותר כלכלית. היה אחד שהניף שלט שבפשטות קרא קודם כל לדאוג ל"bike-lofts" לכולם.
לאורך הדרך נשמעו נאומים של נציגים מהשכונה ומשכונות אחרות, הכל בשתי שפות - גרמנית וטורקית, כי כולם באותה סירה. צעדנו כמעט שעה וחצי, וכל הזמן הצטרפו עוד ועוד אנשים. תושבים הריעו מהמרפסות והניפו שלטים, ילדים יצאו לחלונות. מאחד החלונות הציצו בסקרנות כמה זאטוטים שקטעו מסיבת יומולדת. מאחוריהם עמדה האמא של בעל השמחה. אני מניח שהם שאלו אותה מה קורה שם בחוץ, ושהיא הסבירה להם. אני מניח גם שילד שמבין מוקדם מאוד שכשמשהו מציק לך אתה יוצא לרחובות, ייצא לרחובות כשיגדל ומשהו יפריע לו.
אולי הוא יעשה יותר מזה. למשל יצטרף לאחת מההתארגנויות הרבות שעוסקות גם מחוץ להפגנות בלחימה בשינוי אופי השכונה ואופיין של שכונות אחרות. לכולן היו נציגים שם. והיו כבר כאלה שחילקו פליירים להפגנות הבאות. אבל גם אם רק יירד להפגנה, ובערב ייצא למסיבה או לבית קפה, כמוני, זה יהיה יותר מכלום, אפילו הרבה יותר מכלום. יכול להיות שהוא יקבל כמה מבטי בוז בגלל מעיל הצמר העבה שלו, מכאלה שסבורים שכדי להיות מפגין לגיטימי נגד מצוקת הדיור הוא צריך להיות מטונף כמותם. אבל הוא גם יידע שהנוכחות שלו שם מחזקת ומעודדת את המארגנים, נותנת לו חומר למחשבה שאולי יתורגם לעשייה נוספת בעתיד, משפיעה על סדר היום (בהפגנה בשבת היתה נוכחות מרשימה של כלי תקשורת) והופכת את העיר שלו למקום חברתי יותר.
הרבה יותר מתל אביב. האסוציאציה הראשונה מול בית הלופטים היתה המגדל בנוה צדק. יש טיעונים לכאן או לכאן על השפעתם העתידית של מבנים דומים על מחירי הדירות והשכירות בתל אביב. יש פחות ויכוח על היותו קוץ בתחת האדריכלי של תל אביב. הפיכתה של תל אביב לעיר אוכלת צעיריה היא נושא לא פחות חם מאשר בברלין. בתל אביב אגב המצב הרבה יותר חמור. סטודנטים מעידים שהם מסתדרים כאן מצוין עם 1,000 יורו לחודש. מי שיכול להסתדר עם הסכום הזה בתל אביב, שיקום.
בבחירות האחרונות לעירייה התמלאו כמה מקומות במועצה בזכות "טיקט" הדיור. אולי כצעד ראשון, נבחרינו העירוניים החדשים יארגנו הפגנה, בשבת בצהריים, שתגיע עד מאה מטרים ממגדל נוה צדק. או מאה מטרים מהמתחם המכונה, באירוניה, "לב העיר". אפשר אחריה לחזור לבתי הקפה, אבל גם לחזור להפגנה שתיערך בעוד שבועיים, ולהפגנות אחרות בנושאים שמפריעים לנו. בשיא ההפגנה בקרויצבג השתתפו להערכתי 2,500 בני אדם. יש לי תחושה שבתל אביב ישתתפו יותר. לפחות יותר מ-400.
===
הוידאו בראש הפוסט והתמונות המצורפות כאן יאפשרו למי שלא היה השתתפות רטרואקטיווית, כולל הצצה נדירה לאיש שמאחורי הבלוג (כדי לראות את הכיתוב לכל תמונה יש להגליש עליה את העכבר). מי שבסביבה והפוסט ניער אותו - בחרתי בעבורכם את "הפגנת השבוע". בשבת הקרובה, 6 בדצמבר, חוסמים את המצעד הנאצי המתוכנן בעיר, הגדול ביותר השנה. פרטים בפלייר שצילמתי בהפגנה וצירפתי כאן בתחתית התמונות.
|
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאד בוגר, שקול ולא אמוציונלי.
נראה לי הכי פשוט יהיה להשליט סדר באמצעות פוסט חדש...
לא דורך בגרמניה.
אפילו לזיין את הבנות שלהם לא מוכן.
אפילו בחינם.
לא.
בקשר ל-RAF (באאדר מיינהוף ושות'), הסרט שרץ עכשיו הוא סרט אקשן. הנושא העסיק יחסית הרבה את אנשי התרבות והפוליטיקה כאן בעיקר משום שהחבורה הזו העלתה לדיון נושאים קשים בחברה הגרמנית ובאופן כללי בחברה המערבית- כמו קפיטליזם, מלחמה קרה, 'מורשת' מלחמת העולם והרייך ובעיקר הצביעה על הרבה דברים אפלים בנפשו המסוכסכת של העם הגרמני..
פאסבינדר יחד עם במאים אחרים יצר סרט עוכר שלוה על הנושא שנקרא: Deutschland im Herbst, מלבדו יש עוד כמה סרטים ותוכניות תעודה טלוויזיוניות (חלקן בעייתיות מאד) על מעשיה של החבורה. למשל: Todesspiel.
עומר, תעשה כאן קצת סדר
..לקחתם אלף נושאים שונים ועשיתם מישמש אחד שלם..
עומר'קה,
קודם כל - שבת שלום! שתהיה לי בריא, איך אתה מוצא לך מלחמות גם בלב גיגית השפע...
שנית, כשחייתי שם בזמן המארקים, סטודנטים קיבלו למחייתם מהמדינה כאלף מארק לחודש, וכמובן שלא
שילמו שכ"ל. מכיוון שכך, גרמנים רבים חיו כך לאורך שנים, עד שהממשלה החליטה להגביל את משך הלימודים
למספר מסוים של שנים, לא זוכרת כמה. כך שסטודנטים בגרמניה הם בהחלט מגזר לא לגמרי מקופח, בכל הכבוד.
שווה לגלות כמה הם משתכרים כיום ולכמה זמן הוגבלו לימודיהם.
לגבי בעיית עשירים שבאים לסלאמס והורסים אותם - נו, צודק הפעם. מודה.
לגבי טורקים ואיסלמיים - איך שלא תסתכל על זה, זאת בעיה. ואשמור חלק ממחשבותיי לעצמי בנדון. לא הכל
ורוד.
אני זוכרת דווקא הרבה הכרת תודה כלפיהם מצד גרמנים מתונים ומתקדמים על העבודות שהם היו מוכנים לקבל
בזמן שהצעירים הגרמנים המפונקים סירבו להן. אין ספק שזה עוד יתפוצץ שם, כפי שכתב אחד המגיבים. יהיה
מעניין.
אני לא קורא גרמנית אבל גמעתי בשקיקה את כל מה שנכתב על הסרט באנגלית. בין השאר פירסמה עיתונאית
של הזודויטשה צייטונג כתבה בטיימס בה היא כותבת בין השאר שהסרט: :
provoked fierce criticism from the victims' families, historians and the daughter of the terrorist Ulrike Meinhof, Bettina Röhl, who long ago decried her mother's violence. “It glorifies brutal killers as good-looking idealists. It trivialises their terror,” she says.
ובהמשך הכתבה
Everybody in Germany had a firm opinion on The Baader Meinhof Complex months before you could even catch a glimpse of it. There were hours of late-night discussions involving outraged relatives of the victims and former terrorists renouncing their allegiance live on television in front of the nation
אני לא מכיר אותה אישית אבל אני מניח בסבירות יותר מגבוהה שכתבתה הנרחבת על הסרט מבוססת על הלכי רוח
אמיתיים (הכתבה המלאה: http://www.timesonline.co.uk/tol/news/world/europe/article5133354.ece)
וקראתי דיווחים נוספים על כך.
הסרט מרתק. צריך לזכור גם שהחוויה של צופה ישראלי בסרט מהסוג הזה שונה מאוד מזו של הצופה הגרמני, ועל אחת כמה וכמה מבקר הקולנוע הגרמני. בלי להיכנס לדוגמאות, אפשר להבחין בכך גם בדרך שבה מתקבלים כאן ובמדינות אחרות באירופה סרטים ישראליים שנקטלים על ידי המבקרים בארץ. כך שאני לא מייחס חשיבות רבה לקטילות של מבקר מקומי זה או אחר. אלה יכולות להיות מצחיקות, מעשירות ומעניינות אבל אינן ממש רלוונטיות אליי. אני מעדיף לראות בעצמי ולבקר בעצמי, וממליץ גם לך פשוט ללכת ולראות, ואז לחוות דעה.
עומר,
לא יודעת אם אתה קורא גרמנית, אבל הרבה ויכוחים לא היו וגם לא הרבה דיונים על הסרט. היו הרבה יחסי ציבור. זה כן. הביקורות היו קטלניות ומדובר בסרט מבית מדרשו והפקתו של ברנד אייכינגר (הנפילה, למשל). אם יש לך מי שיתרגם לך מגרמנית, שווה להשיג את הביקורת של הSZ כי היא גם מצחיקה וגם מעניינת.
סרט אקשן הבנתי.
בכל מקרה, שמעתי את הבת של אולריקה מיינהוף ברדיו: היא אמרה שאחרי שהיא ראתה אותו זה לא הזיז לה. ואם זה לא מזיז לה בתור הבת של, אז זה נראה לה מוזר.
תודה על ההעשרה המקיפה, הידענית והמרתקת. שתי נקודות בקצרה:
ראשית, הרג הסטודנט פותח את הסרט המרתק Der Bader-Meinhof Komplex, שעורר כאן הדים וויכוחים.
אפשר לצפות בו עם תרגום לאנגלית בכמה מקומות בעיר ובקרוב בעוד ערים ובפסטיבלים ברחבי העולם. שווה גם
פוסט נפרד שאולי אכתוב.
אפרופו פוסטים, ולעניין הסקווטים - אני מקווה בשבועות הקרובים לשתף אתכם במאבק שמנהלים כאן
שכניי, בבית ברחוב ליניאנשטרסה 206. אמנם הרבה מהמבנים אכן עברו לגאליזציה בתחילת שנות ה-90',
אבל היום ניצבים דייריהם בפני אתגר חדש לחיי הקומונה שלהם. משקיעים קונים את הנכסים מבעליהם - שלמשל בבית המדובר השכירו אותו לכ-20 יושביו בתמורה ל-200 יורו בחודש מכל אחד - ומנסים לדחוק משם את הדיירים כדי להפוך
את המבנים לנדל"ן מניב יותר. זה לא כל כך פשוט, ובבית הזה כמו גם בבתים אחרים הניצבים בפני אותה מצוקה,
יצאו למאבק בכמה מישורים. בין השאר הם שוקלים, באמצעות הלוואות שונות, לרכוש אותו מהבעלים החדשים,
בתמורה לחצי מיליון יורו. אני מתרשם שזה תופס את ראש סדר היום של תנועת הסקווטרים או סקווטרים
למחצה כאן, והיה לזה גם ביטוי רב בהפגנה.
כן, לזה פחות או יותר התכוונתי: הן להשקעה בהבאת הציבור להפגנות, והן למצב התחבורה למקום ההפגנה.עמית, אתה מתכוון להשקעה בהפגנות בישראל שהלכה והצטמצמה, או שהבנתי לא נכון?
ומה עם עצם המינוי של הרשזון כשר האוצר ? עם רקע "מוצלח " כיו"ר ההסתדרות הכללית ?
ומה עם מאות הפרחים ששילמו בחייהם כדי לרצות תאוות השלטון של אולמרט ?
שום מילה מצידך.
מעניין מדוע.
המממממ.....
moshshy ....
פספסת הנקודה.....
אני מדבר על עצם המינוי כשר בטחון
עם רקע מוצלח של ועד עובדים בלבד.
יומטוב.
מדוע הזכרת רק את עמיר פרץ? מדוע לא צירפת לדוגמא את אולמרט,רמון,הקבינט הבטחוני,או הירשזון למשל ? מה,ההחלטה לצאת למלחמה היתה רק של פרץ ?
תגובה
הלוואי עלינו!
הפגנה בהחלט יכולה להיות בילוי נפלא. מעצים. ספורטיבי. תקשורתי.
יופי של זמן להרגיש שאתה גם תורם וגם נתרם. הזדמנות לפגוש אנשים חדשים. לצעוק מתוך סיבה טובה. להתרגש. לנסות להשפיע. ללכת על הכביש. לעצור את התנועה.
אמנם כבר היה, אבל גם נוסטלגיה זה נחמד.
גרמניה היא לא דוגמא לשום דבר טוב.
היא קלטה בהמונים כוח עבודה זול טורקים ואיסלאמים, שנכון לעכשיו, יושבים לה על הווריד הכלכלי והיא לא ממש יודעת איך להקיא אותם.
גרמניה היא יורה רותחת, הר געש של יצרים לאומניים שרק זכרון השואה ניצב לנגד עיניהם ומונע מהפכה שם.
ים המהגרים הטורקים והאיסלאמים הפכו לבעיה קריטית של מרבית ארצות אירופה (בריטניה,ספרד,גרמניה וכדו'), מין פצצת זמן מתקתקת שעלולה לפרוץ בכל רגע.
ובמצב הכלכלי הנוכחי חובק עולם, זהו בית גידול קלאסי לתנועות לאומניות קיצוניות, הרואות בהגירה (אותה הם מגדירים טפילית), אם כל הצרות של המדינה.
ולעניין הפגנות....
לא ראיתי המונים יוצאים להפגין נגד מינויו של "יו"ר הועדים והשביתות" לשר הבטחון של מדינת ישראל !!!
שר האמור להיות אחראי על בטחון תושבי המדינה.
וידוע לכולם המחיר הכבד ששלמנו.
מאות פרחים שילמו בחייהם כדי לרצות תאוות השלטון של עמיר פרץ.
אנו עם של "נעשה ונשמע" מאז יציאת מצרים.
אדישים פחד. ותמיד חוטפים בסופו של עניין.
נחמד לקרוא כאן קצת על היומיום הקרויצברגי
חידוד קטן - הקטליזטור להפגנה בשבת שעברה הן קרבות המאסף על ה-Bethanien ועל הדרך הוסיפו גם את כל הנושאים האחרים שעל סדר היום - הקשורים לג'נטריפיקציה.
ודעתי האישית..
צודקים חלקית אלה שמצביעים על התנאים המיוחדים בברלין שמאפשרים פנאי (פיזי ומנטלי..) למעורבות חברתית בסדרי גודל שבארץ לא מכירים. אי אפשר להשוות את המצב בארץ למצב בברלין וד"ל..
גם כאן יש נושאים מגוונים שהציבור הגרמני לא מפגין החלטיות תקיפה נגדם, גם אם בברלין הסיסמאות נשמעות מאד משכנעות..
also, bis Samstag
(זכור ללבוש שחור)
אני זוכר שפעם לפני מספר שנים היו משקיעים יותר בהזמנת הציבור להזמנה, והיו משקיעים בארגון ההפגנה כמו שצריך: עם מודעות גם על לוחות המודעות העירוניים ועם אוטובוסים שעמדו לרשות המפגינים. היום פחות אטרקטיבי לנסוע לשם לאירוע המוני בפקקים ולשלם על חניה.
בברלין הייתי גם; יופי של עיר עם מערכת U-Bahn מפותחת ההופכת את העיר יותר מתאימה לפעילות מסוג זה.
ואללה. הפוסט הזה הביא תגובות מעניינות במיוחד :-)
שמח שכתבת על ההפגנות הללו !!!
תודה plea -איזה מעיין ידע. זכרתי משהו עם ברונו בנו...אבל חשוב לעשות צדק עם הבחור הזה. האם הסקווטרים הם מה שנקרא בגרמנית APO ? ואת, האם את גרה בברלין או יודעת את כל זה מרחוק?
ובענין הכסף: רוב הסטודנטים מתסדרים עם הרבה פחות מאלף יורו לחודש. מי שיש לו זה סכום הוא עשיר בברלין.
קראו לסטודנט שנהרג benno ohnesorg וזה היה שמו האמיתי ולא הסמלי. אכן אירוני. (ohnesorg משמעו חסר דאגה או צער). הוא נורה בידי המשטרה ב2 ביוני 1967 במהלך הפגנה נגד ביקורו של השאה של איראן בברלין (בשל מעצר ראש ממשלת איראן, ומדיניות העינויים של המשטרה החשאית ה"shavak"). על שמו נקראה קבוצת גרילה גרמנית בשם "תנועת ה2 ביוני" - וכשהם נקטו אלימות פוליטית הם תמיד הצביעו על השם ואמרו "המשטרה התחילה באלימות..."
ההקשר הרחב של המחאה בקרויצברג ידוע ל"לולה" באופן קצת עמום לטעמי. "התנחלות" היא מילה מעניינת לשיטת הsquatting בה נקטו פעילי השמאל לכל אורך שנות השבעים והשמונים, ואף בתחילת שנות ה90 (כיום נותר רק סקווט אחד בסגנון הישן בברלין). הסקווטרים ביקשו גם הם למחות נגד דחיקת רגליהם של משלמי דמי השכירות, שהלכו והרקיעו שחקים בקרויצברג בשל פעילות יזמי הנדל"ן. הרעיון היה להיכנס לדירה, או אף לבניין שלם, לשפץ אותו (בד"כ הבעלים הזניחו את הבניינים כדי להצדיק את הריסת הבית ובניית בניין חדש עם יחידות דיור קטנות ויקרות יותר), ולחיות בתוכו תוך התעקשות על זכותה של כל אישה ואיש לחיות תחת קורת גג בכבוד. רעיון זה התלווה לגישת השמאל במערב ברלין - הדור השני לפושעי מלחה"ע הII - לפיה יש לקרוע מהיסוד את סדרי החברה שהובילו לזוועות המלחמה והפשיזם, ובכלל זה אף את המבנה המשפחתי הגרעיני (גבר-אישה-ילד-ילדה-חתול-כלב-בית-אוטו) - ובתוך הסקווטים חיו חיי שיתוף קולקטיביים וביקשו להביא את הפעילות הפוליטית גם אל תוך הבית (כלומר, לא רק לצאת להפגנה מגניבה בזמן ש"האישה הקטנה" מבשלת בבית, אלא גם לעבוד על פירוק מבני כח וניצול ברמת חיי היום-יום). אורח החיים הייחודי הזה נמחץ רובו ככולו אחרי "איחוד" גרמניה. אחרי קרבות של ממש שהתנהלו בין סקווטרים למשטרה במזרח ברלין (פרידריכסהיין ומיטה, שם ניסו הסקווטרים להמשיך את המסורת) בתחילת שנות התשעים פונו רוב הסקווטים או עברו "לגאליזציה". כיום עדיין יש מסורת של חיים משותפים (הדירות גדולות מאד) ועדיין יש מסורת של הפגנות הרבה יותר מאשר בתל אביב, אבל השמאלנים הזקנים נאנחים בגעגוע אל "damals"...
השתתפתי בהפגנות המטורפות במזרח ברלין בשנת 1990 כתושב בבתים הכבושים ברובע פרנצלאוברג. זה היה דומה יותר לקרבות בעזה מאשר בעיר שכזאת. היה מעניין מאוד.
וכן. הייתי גם מפגין בעוד כמה הפגנות ברלינאיות שהיו מאוד חשובות לי אז שגרתי שם.
הלוואי שלמישהו בישראל היה את התעוזה לקום ולומר לא עוד בשלל נושאים !!!!
אה, צודק. :)
לולה אני ספק גדול אם חיית בברלין, לבטח אתה לא מתל אביב...
הרי אין מה להשוות את האדישות והראש הקטן שלנו לסקרנות ולמעורבות של אזרחי העיר הגרמנית.חייתי גם שם וגם בתל אביב ועליך רק להציץ ולראות את בתי הקפה ההומים בתל אביב מהמוני הבטלנים ולהבין שכתבת שטויות.תאמין לי חביבי שיש לח'ברה בל אביב את כל הזמן שבעולם (אם היו רוצים) להתעסק בדברים החשובים ולא בשטויות:(
אינה
שימי לב שכתבתי, בכוונה, "להסתדר מצוין". מה שאת מתארת זה להסתדר, לא להסתדר מצוין. כלומר, באלף יורו, אפילו קצת פחות, ברלינאים יכולים לעשות חלק מהדברים שאת לא מרשה לעצמך, ולא לספור כל שקל ושקל או יורו ויורו.
זו שאלה או פליאה? איזה תמונה מה? התמונה שלי נמצאת שם
החבר'ה שאני הלכתי אתם הם אנשים בוגרים שעובדים במשרות מלאות, עם הרבה עיסוקים למעט הזמן הפנוי שלהם,
שבכל זאת בחרו בשבת בצהריים לצאת להפגין. והם לא היו היחידים שם. עם הרבה זמן פנוי אפשר לעשות הרבה דברים,
ולעתים המניעים כלל לא חשובים. הפגנות כאלה מעצבות את אופי העיר, מזה אני התלהבתי.
לא בדיוק ככה, לולה.
בברלין מפגינים בהרבה שכונות, וקרויצברג היא לא גטו טורקי. יש שם הרבה טורקים אבל גם הרבה גרמנים. רוב הסטודנטים גרים בקרויצברג, פרידריכסהיין, מיטה. וגם הם יכולים להפגין, כי לא רק שהם לא משלמים שכר לימוד, הם גם מקבלים תמיכה ממשלתית כדי ללמוד.
הרבה בתי ספר בקרויצברג מלאים בטורקים, כי הגרמנים הלבנים שולחים את ילדיהם לבתי ספר מחוץ לרובע או לבית הספר האנתרופוסופי ברובע. ובקרויצברג יש הרבה גרמנים, אבל לרוב לא עם ילדים. ילדים מגדלים בפרנצלאוברג שעוברת עכשיו גם תהליך ג'נטריפיקציה.
מהנסיון שלי בהפגנות בברלין, עומר מתאר נכון את המצב: תמיד מדובר בצעדה גדולה שנגמרת במקום עם נאום, שוטרים נעימים שערוכים לענין וצוותים שמתערבים כשהרוחות מתלהטות. זה לא היה תמיד ככה, עומר.
ההפגנה הראשונה במרד הסטודנטים תפסה אותם לא מוכנים והם ירו בסטודנט, שנהיה לסמל וקראו לו בשם האירוני Ohnesorg. (ברונו, אני חושבת). מאז הם למדו.
בכלל שוטרים ברלינאים הם דבר מאוד נעים: בעיר הזאת האזרחים והשוטרים מתבלבלים לא פעם - האזרחים מפקחים אחד על השני והשוטרים מרגיעים אותם.
אני קמה.
פשוט זה תלוי למה אתה קורא "להסתדר"
אם דירה קטנה שני חדרים עם שותף בפלורנטין, בלי: טלוויזיה, בילויים במועדונים ואלכוהול לא מהמכולת, בלי קניות יד ראשונה יותר מפעם בחדשיים ובלי תשלום ללימודים וכו' זה נקרא להסתדר, אז כן, בפחות מאלף יורו, די הרבה פחות. וגם עם קצת חיסכון אפילו.
אבל אם הייתי צריכה לשלם לאוניברסיטה זה היה קצת סיפור אחר... :)
בעיר כמו ברלין עם 3.4 מליון תושבים ומתוכם רק שליש עובדים (נכון לנובמבר 1.1 מליון) והמון מקבלי קצבאות ונתמכי סעד, יש להרבה אנשים משועממים ולסטודנטים שלומדים כבר עשרות שנים המון המון זמן לעשות כל דבר כולל להפגין נגד כל מה שרק אפשר.
הפעילות השנייה החביבה במיוחד על תושבי ברלין היא לפלוש לדירות ובתים ולהתנחל ולזהם אותן.
חוץ מזה למי שלא יודע רובע קרויצברג הוא גטו של טורקים. יש שם המון בתי ספר שלא תמצאו שם אפילו ילד גרמני אחד, ולכן הרבה ילדים ונערים שמדברים גרמנית ברמה יותר נמוכה מסביהם שהיגרו בשנות השישים.
לכן, אין מה להתלהב. בכל מקום שבו משעמם למובטלים יש ריבוי בהפגנות