מה יותר כואב מפרידה?

פרידה לתמיד, לדעת שיותר לא ארגיש את השיער שלה, העור שלה. לא להתעורר באמצע הלילה ולגלות שהיד שלי כבר רדומה לגמרי מהחיבוק שלה. שכמה נגיעות קלות והכל יידלק מחדש ושוב לא נצליח להתעורר בבוקר.

זהו, לא יהיה יותר.

להיות התליין, המוציא לפועל של גזר הדין שכבר היה כתוב שם מזמן.

שלא יהיה עוד סיבוב, לא עוד שיחות באמצע היום, או כל הלילה.

הבוקר היא התקשרה, אולי רק לשמוע שוב את הקול שהיה חלק מהחיים כל החודשים האלו כל יום, אולי לנסות להלהיב שוב את הרמץ ולהפיח שוב אש במה שמתוך הכאב נראה כסיכוי אמיתי.

כמה כאב היה שם.

כמה כאב היה פה.