אופק רחוק
פוסטים אחרונים
- סוף נובמבר 2/12/08
- יום שעובר 11/11/08
- נס 8/11/08
- השמיים הם הגבול 31/10/08
- גורל 22/10/08
- פרידה 6/10/08
ארכיון
סוף נובמבר
במרפסת שטופת שמש של חורף מלטפות הקרניים, חופנות לי העורף. בוקרו של שבת מתגלגל כבר בפתח צליל ציוץ ציפורים, שמפיג את המתח. כך עבר ליל שישי , שגרה של ארוח השעות הקטנות , עייפות, אך הכול עוד פתוח. כחלוף השעות יסתבר מן הסתם שהבוקר יתאים בהרבה, לחיבור שנרקם. קל להקיץ בבוקרו של שבת לידה, מצפה, מסקרנת, לי כותבת חידה. התשובה מתנגנת, לה מקצב מנגינה בסולם העולה בצורה עדינה. עד יגיע, רגע קסום של בריאה אותו יש לחוות, לא ניתן לקריאה. ללא כל ספק מתנה משמיים כזרימת מפל עצום , שאון המים. כך כשהשמש מעצימה את קרניה, מבטה האוהב וחיוך שלא מש מעיניה, נצא לפי התיכנון לשבת של טיול בתחושה נפלאה , מצידנו, אחרינו מבול. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהובי המקסים
....שבת בבוקר הוא בהחלט הזמן שלנו, לעצמנו
ובעצם, גם שאר הימים, השעות והדקות...וגם אם לא יבוא מבול,
מה שמאחורינו - ישאר שם ומה שלפנינו, הם החיים בצבעים עזים ועד הקצה...
שלך
"מבטה האוהב וחיוך שלא מש מעיניה, "
אהבתי מאד לקרוא אותך
לשמחתי מאד מבינה היכן אתה /אתם נמצאים....
לחיי עוד המון רגעים קסומים...
והמון חיוכים
דורון כזה כיף
לקרוא את הפוסט שלך
מלא אור, ססגוניות, אופטימיות
נפלא אהבתי.*
לולי