במרפסת שטופת שמש של חורף מלטפות הקרניים, חופנות לי העורף. בוקרו של שבת מתגלגל כבר בפתח צליל ציוץ ציפורים, שמפיג את המתח. כך עבר ליל שישי , שגרה של ארוח השעות הקטנות , עייפות, אך הכול עוד פתוח. כחלוף השעות יסתבר מן הסתם שהבוקר יתאים בהרבה, לחיבור שנרקם. קל להקיץ בבוקרו של שבת לידה, מצפה, מסקרנת, לי כותבת חידה. התשובה מתנגנת, לה מקצב מנגינה בסולם העולה בצורה עדינה. עד יגיע, רגע קסום של בריאה אותו יש לחוות, לא ניתן לקריאה. ללא כל ספק מתנה משמיים כזרימת מפל עצום , שאון המים. כך כשהשמש מעצימה את קרניה, מבטה האוהב וחיוך שלא מש מעיניה, נצא לפי התיכנון לשבת של טיול בתחושה נפלאה , מצידנו, אחרינו מבול. |