כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הנשמה שלי

    הרהורים מהרהורים שונים,
    על אהבה ומשפחה,
    על חברים,
    על המדינה,
    על החברה,
    על החינוך.....
    בקיצור - הכל........

    *** אהבה משמיעה ראשונה ***

    8 תגובות   יום רביעי, 3/12/08, 01:24

    מעשה שהיה אי שם בשנות ה-80,

    אליהו היה אז חייל בצבא סדיר, שירת במפקדת החיל ובתוקף תפקידו היה עושה שיחות רבות בטלפון.

    יום אחד התקשר לאיזו יחידה צבאית, ענתה לו מישהי לא מוכרת.

    "לאן הגעתי?" שאל.

    "למודיעין צבאי 144" ענתה אותה מישהי.

    "סליחה, טעות" כמעט ניתק, אך בשניה האחרונה קלט שהקול מעברו השני של הקו הוא קול פעמונים מצלצל ורך שכמותו לא שמע מעודו.

    מה זה אם לא גורל? שאל את עצמו.

    אליהו, שהיה בחור ביישן וחסר-ביטחון גייס את כל כוחותיו והצליח למלמל "את יודעת שיש לך קול נורא יפה בטלפון?"

    והיא ענתה "תודה".

    "את יודעת, אמנם מלכתחילה לא התכוונתי להגיע אלייך, אבל את מאוד מוצאת חן בעיניי, והייתי רוצה להמשיך לדבר איתך"

    "בסדר, גם לי מאוד נחמד." היא עונה.

    השיחה זרמה וקלחה, אך מקץ חצי שעה ארוכה נאלצה לסיים משמרת ולנטוש את הטלפון.

    הם קבעו להמשיך את השיחה בעשר בלילה, הוא מהבית והיא ממשמרת הלילה בצבא.

    וכך היה.

    ארבע שעות תמימות נמשכה השיחה.

    על מה לא דיברו?

    על הצבא, על חברים, על משפחה, על טיולים, על תחביבים, על הכל.

    השיחה היתה פשוט מחשמלת,

    היה לה הקול הכי נעים שבעולם והיחה היתה אשת-השיחה הכי מעניינת שהיתה לו מעודו,

    הבחור ידע שהוא מאוהב.

    גם היא ידעה את אותו הדבר.

    אין רגע מיותר לבזבז, קבעו להיפגש עוד באותו יום בערב (להזכירכם - השעה היתה 2 לפנות בוקר) על מנת להיפגש, להכיר ולממש את אהבתם.

    מאחר שהוא גר באזור המרכז והיא גרה בחדרה, ונהוג שהגבר (לפחות בפגישה ראשונה) בא אל הגברת - אז קבעו להיפגש בתחנה המרכזית בחדרה.

    נגמר יום העבודה, הבחור לא התעצל - מה לא עושים בשביל אהבת חייו?

    אחר הצהרים לבש את מיטב מחלצותיו, יצא מהבית, לקח אוטובוס אחד לתל אביב ומשם אוטובוס שני - מאסף - לחדרה (עוד לא היתה אז מכונית לכל חיל).

    בשעה שבע וחצי בערב נחת בתחנה וליבו הולם - עוד רגע קט יפגוש את אהבת חייו, היפהפיה בעלת קול הפעמונים המצלצל.

    התיישב על הברזלים, כמו כל החדרתים, והמתין.

    האמת היא שלא היה לו כל מושג איך היא נראית (לא היה אז אימייל או אינטרנט או פקס או פלאפון שאפשר לשלוח תמונה......), אבל לפי הקול המקסים שהיה לה בטלפון והרכות והנעימות הזו ידע בדיוק למה לצפות.

    יושב ומחכה, והנה מתקרבת לעברו בחורה צעירה, חתיכה ויפהפיה, בדיוק כפי שדמיין,

    קם על רגליו ופתח את פיו להציג את עצמו "שלום, זה אני אליהו",

    אבל הבחורה פשוט לא מתייחסת אליו וממשיכה הלאה.

    אחרי כמה דקות סופסוף הגיעה מישהי נוספת, גם כן נראית מעולה, שוב התכונן לקום ולהציג את עצמו - אך גם היא המשיכה בדרכה ולא זיכתה אותו במבט נוסף...

    ועוד אחת ועוד אחת, והוא כבר כמעט מתייאש וחוזר בידיים ריקות לערי מגוריו...

    (חסר ניסיון היה וטרם הכיר מנהגן של נשים לאחר...).

    ואז...

    נשמע קול מוכר מאחורי גבו "שלום, זה אתה אליהו?"

    "ההמתנה השתלמה", חשב בהתרגשות,

    הסתובב לאחור וליבו רועד, וכמו בהילוך איטי התחיל לסקור את אהבת חייו מלמטה ועד למעלה....

    מתחת למכנסיים הקצרים היו רגליים הכי יפות שראה בזמן האחרון....

    וישבן יפה ומעוצב, ומותניים צרים,

    וחזה בגודל בינוני ויפה (התאים לו בדיוק, מאחר שלא היה חסיד של חזה גדול)....

    ואז מבטו עלה לכיוון הפנים.....

    ובבת אחת צנח ליבו לתחתונים... והוא הצטער על שלא התייאש 5 דקות קודם לכן וחזר הביתה............

    עשו היכרות קצרה, ככה סתם מתוך נימוס,

    לא ידע מה בדיוק לעשות עם הבחורה,

    השתדל להיות הכי נחמד והכי בסדר שאפשר (אם כי זה היה קצת קשה כי לא היה מסוגל להרים מבטו ולהתבונן יותר משניות ספורות הפנים שלה....),

    ברור שלא הצליח לו כי היתה מבוכה אדירה והבחורה, בכלל לא טיפשה, כבר הבינה ענין.

    אחרי חצי שעה של נימוס הסתכל בשעון, אמר "יו כבר מאוחר, אני צריך לחזור הביתה"...

    היה לו תירוץ טוב, אחרי הכל, 2 אוטובוסים, אזור המרכז....

    היא ליוותה אותו לתחנה המרכזית ונפרדו לשלום,

    לעולם לא יידע מה בדיוק חשבה באותם רגעים על הפגישה ועליו,

    אבל למען האמת גם לא כל כך היה לו אכפת,

    רק רצה להימלט משם במהירות האפשרית....

    דבר אחד היה ברור:

    את הבחורה הזו הוא ראה בדיוק שתי פעמים בחיים: 

    פעם ראשונה -

    ופעם אחרונה..............

    זו היתה הפעם הראשונה בחייו (אבל לבטח לא האחרונה...) שלמד, שלא תמיד לקול יפה בטלפון מחוברים גם פנים יפים במציאות......


    ולמי שלא ניחש עדיין -

    אליהו מהסיפור זה אני.......

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/09 10:39:

      צטט: אלקטרו 2009-01-29 09:55:52

      אהלן אליהו                *

       

       

      הי אלקטרו,

      תודה,

      מקווה שנהנית מהסיפור.... (כל מילה אמת)

        29/1/09 09:55:
      אהלן אליהו                *
        24/1/09 18:43:

      צטט: אליסון. 2009-01-15 16:14:35

      איזה סיפור יפה :)

       

       

      תודה, אליסון !

        24/1/09 18:42:

      צטט: נויתי 2009-01-15 10:33:08

      נהניתי  לקרוא.

      היא הייתה כזו מכוערת?

       

      האמת???

       

      לא זוכר......

      זה היה לפני.... עשרים ומשהו שנה וראיתי אותה בקושי לחצי שעה?

      לא חושב שכל כך מכוערת....

      יש מצב שהיו לה דווקא פנים נחמדים,

      אבל למיטב זכרוני מה שדחה אותי היה עור הפנים שלה (היה עם כאילו צלקות וסימנים של פצעי בגרות?)

       

      איך הייתי מתייחס לזה היום בגילי הבוגר יותר?

      לא יודע.....

       

      בואי נבדוק.....

       

       הי את,

      שגרת בחדרה ועבדת במודיעין צבאי בשנת 1983

      ודיברת איתי עד אמצע הלילה -

      השמיעי קול !!!  רגוע

        15/1/09 16:14:

      איזה סיפור יפה :)

       

        15/1/09 10:33:

      נהניתי  לקרוא.

      היא הייתה כזו מכוערת?

        12/1/09 23:49:


      חני מאמי,

       

      תודה על הפרגון,

      מתנצל שזה באיחור של חודש,

       

      זה לא שהתעלמתי ממך, ממש לא,

      פשוט אני כמעט לא משוטט בקפה בזמן האחרון,

      וגם לא קיבלתי עדכון שכתבת לי משהו,

      הלילה במקרה נכנסתי שוב לפוסט שלי וקלטתי שיש תגובה ממך....

      בחיי שלא ראיתי עד לרגע זה.... 

      סורי....

       

      תודה על כל האיחולים,

      אני באמת זקוק לזה,

      במיוחד בתקופה הזו לקראת סיום פרק בחיים.....

       

      אותו הדבר גם לך מכל הלב!

       

      אלי

        4/12/08 22:07:

      אלי

      ספרת לי את הסיפור בעבר 

      ונעניין אבל עכשיו כשאני קוראת שוב 

      אני מתרגשת מחדש 

      אני מאחלת לך שתזכה לאהבה גדולה 

      עם עוד זכרונות מתוקים

      כי רגעים קטנים של אושר 

      הם הרגעים הגדולים בחיים

      מכל הלב 

      חני מאמי

      ארכיון

      פרופיל

      ברשיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין