
| עולם ונעלם
"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (בראשית ג' ו')
רבי שמעון בר יוחאי שואל בספר הזוהר על הפסוק הנ"ל כיצד ידעה חוה לפני נגיסתה הראשונה בפרי עץ הדטו"ר (הדעת טוב ורע) את תכונותיו? ומסביר רשב"י שטרם חטאם אדם וחוה היו ברמה רוחנית מאד גבוהה שאפשרה להם להיזון דרך תקשורת של ראיה. שום דבר לא נעלם. לאחר חטאם, ירדו ברמתם הרוחנית לא רק אדם וחוה אלא כל הבריאה התערבבה בטוב וברע. מכאן ואילך, אנרגית המזון כוסתה בכיסויים ובקליפות והיא מעתה נזקקת ללעיסה כדי לברור הטוב. אז גם, לפי הסיפור המקראי, החלו אדם וחוה "להעלים" עצמם תחת מעטה בגדים.
בתלמוד (נידה ל' ע"ב )כתוב:"דרש ר' שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס שמקופל ומונה, ידיו על שתי צעדיו, שתי אציליו על שתי ארכובותיו, ושתי עקביו עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו. ופיו סתום וטבורו פתוח. ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה. ואינו מוציא רעי (צואה) שמא יהרוג את אמו. כיון שיצא לאוויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת". ברם, אין ר' שמלאי מסתפק בתיאור הפיזי, ההולם להפליא את הידוע לנו כיום בעקבות צילומי הרנטגן המשוכללים אלא מוסיף תובנות רוחניות עמוקות למצבו של העובר באותם ימים: "ומלמדין אותו את כל התורה כולה... וכיון שבא לאוויר העולם, בא מלאך וסותרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה...
לכאורה יש לתמוה: אם רוצים שידע את התורה מילדותו מדוע משכחין אותה ממנו, ואם רוצים שלא ידע וילמד בעצמו מדוע מלמדים אותו במעי אמו? ודאי סוד גדול מונח כאן. חכמים מבקשים לומר לנו ב'שפת הקודים' שאמנם אדם לעמל יולד ועל האדם לעמול(אותיות עלום) בתורה במהלך חייו ולגלות את כל שנעלם לו בבחירתו החופשית. כל הברכות וכל הישועות, מרדכי. |
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על שנה טובה לכל חברי הקפה
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך , אופירה.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
**************
תודה לך
זה אכן כך.
תפקידנו הוא לגלות את האור לתועלתנו ולהתעלותנו.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
אור שמגרש את החושך...
ממש כמו מילות השיר
שגדלנו עליו "באנו חושך לגרש"
ישר כוח
אהבתי, תודה.
תודה לך.
משמח אותי לדעת שנהנת.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
פסוט מלא באור, נהנתי לקרוא, תבורך.
חנוכה שמח ומלא אור ואהבה,אמן.
תודה לך, ענת, על תגובתך.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
תודה
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
*
תודה רבה על תגובתך וגם על הכוכב.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
בע"ה
פוסט נפלא....
מאיר ומואר כאמור...*
ברוך תהיה....
לך כימהון,
תודה על תגובתך ותודה מיוחדת על הערתך לגבי סותרו שצריך להיות סוטרו,כביכול נותן סטירה בעטיה יש לנו שקע על שפתנו העליונה.כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
תודה, פוסט מעניין...
משתפת בכמה מחשבות שעלו בי בעקבותיו, למשל,לגבי חוה - העובדה שבימי קדם החיבור בין האדם לטבע היה פשוט וישיר יותר. האדם היה חלק מטבע ולכן הבין ו"קרא" אותו בקלות.
התיאור של העובר המקופל בתוך אימו יפיפה, ומזכיר שוב, לפחות לי, עד כמה הכול תלוי במקום ובזמן, כמו שאמר קוהלת, לכל יש עת. עת להיות סתום ועת להיפתח, וכו'.
לגבי המלאך שמשכיח את התורה, כתבת "סותרו" ואינני יודעת אם כך במקור, ואולי מן הראוי שיהיה כתוב "סוטרו", מלשון סטירה, ובכל זאת, אולי סותרו מתאים לכאן. דווקא מלשון הסתירה שיש בפעולה כזו, רגע מלמדים, ורגע משכיחים. ולמרות, זאת, אין סתירה. משום שהלימוד הוא היזכרות, משהו מהבהב שמעורר תאים רדומים, כך שההשכחה היא לא מלאה.
ושוב תודה.
יישר כוח.
תודה לך ריקי
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
פוסט מאיר ומקסים - אהבתי*
תודה רבה.