| מצאתי אופניים. אופניים ישנים, צמיגים אכולים ויבשים. בדיקה מהירה גילתה, שהם אכן תקינים. חיש קל אספתי אותם. כנראה שמישהו עשה סדר במחסן שלו והחליט לזרוק אותם שכן הם היו מוטלות יחד עם פסולת בערמה שהמתינה לפינוי.הבאתי אותם הביתה. כמובן, שרעייתי קפצה ממקומה "מה, עוד אופניים? איפה נמצא להם מקום?". רק לציין, שיש לנו בבית 6 זוגות אופניים.......אתמול, ניפחתי אויר בגלגלים ונדהמתי שאינם מפונצ'רים. רכבתי איתם לחנות אופניים ברחובות. רכשתי חלקי חילוף לאופניים, חזרתי לעבודה ועבדתי עליהם. החלפתי צמיגים חדשים. החלפתי רפידות ותיקנתי את המעצורים. החלפתי כבלי הילוכים ומעצורים כולל מוליכי הכבלים. כיוונתי הילוכים, בדקתי שהאופניים תקינים. שטפתי אותם במים, ניקיתי, שימנתי ואז, עמדו אצלי במשרד אופניים לתפארת. מרוב התרגשות, לא צילמתי אפילו תמונה אחת...בערב, נסעתי לרכוב עם הנערים כבכל יום שלישי. הפעם, באתי עם האופניים. קראתי לע' וביקשתי ממנו לבדוק את האופניים אם הם תקינים. ע', נער בן 17, יצא איתם לסיבוב, חזר ומסר שהם בסדר גמור. עניתי לו שאני שמח, כי עכשיו אני יודע שיש לו אופניים טובים. ע' לא הבין בהתחלה. הסברתי לו שמעכשיו, הם שלו. "אתה נותן לי אותם במתנה?" שאל בפליאה. (במתנה, במלעיל...). השבתי שכמובן. האופניים כעת, הם שלו. ע' קפץ משמחה. "הם שלי?" כמה שע' היה שמח. קרן מאושר. חייך וצחק, ליטף את האופניים. ההורים של ע' היו נרגשים לא פחות מע'. שמחו בשביל הילד שהיה מרוצה מהאופניים שקיבל. שמחתי והתרגשתי גם אני. יצאנו לסיבוב שלנו. כל הנערים עם האופניים כשע' משוויץ בגאווה באופניים שלו.הפכתי ילד למאושר. כשהסתיים החוג, רכבתי הביתה מחייך כל הדרך. לראות את ע' קופץ מהתרגשות, רץ ומחבק אותי, שמח ומאושר, אין כייף יותר מזה.
כמו שסיפרתי, לא צילמתי את האופניים ואת תמונתו של ע', איני יכול לפרסם מטעמים ברורים. |