כשהסתכלתי לו בעיניים, הבנתי שזה שקר, הבנתי שהוא הסתיר את הכל, הבנתי שהנגיעה היא רק אשליה ושכל מה שהיה, בעצם לא היה. כשהסתכלתי עליו, הוא הביט בי במין אשמה, כאילו האשמתי אותו בבגידה , כאילו הוא בוגד בי כבר תקופה ארוכה, אך אני כלל לא הוצאתי מילה... כשליטפתי אותו, הוא התנהג כאילו המגע שלי זר לו, כאילו כבר זמן מה הוא מרגיש ליטוף אחר בכלל, והליטוף שלי פתאום מוזר בעיניו.. אבל זו רק אני.... כשפניתי אליו, כאילו הערתי אותו ממין חלום שהיה כל כך שקוע בו.. כאילו תפסתי אותו בשעת מעשה, מין חלום אסור שכזה, שאף פעם לא העז לספר לי עליו... כשחייכתי אליו, הוא הביט בי במין מבט מרחם שכזה.. שכאילו הוא לא רוצה להרוס לי את החיוך הזה.. מפחד להגיד את המילים שייקחו לי את החיוך שלי... אבל הוא החיים שלי... החיוך שלי... אז אספתי את עצמי, לקחתי תיק, ארזתי בפנים את המבט שהשפיל אותו, את המילה שהעירה אותו,את הליטוף ששינה אותו, ואת החיוך שגרם לו לרחם עליי,והלכתי ממנו. עכשיו, הוא איתה, עם המבט שלה, המילה שלה, הליטוף שלה.. אבל בלי החיוך שלי.. בלי החיים שלי... ובלי החיוך שלו... כי הוא נשאר אצלי |