כשהייתי בת 21 פגשתי את בעלי לעתיד. זה היה במכללה בה למדנו יחד לתואר הנדסאים. בתקופה ההיא (העשור הקודם), לא היה מושג כזה- חיפוש בן זוג. למצוא- הייתה המילה שאפיינה את אותה תקופה. למצוא כדי להיות שם באמת. אז מצאנו אחד את השניה. חודש לפני שפגשתי אותו, נפרדתי מא', החבר הקודם שהיה לי- זוגיות בת ארבע שנים.
לאחר שבע שנות זוגיות שכללו נישואין, החלטנו להיפרד באהבה. הבנו שנגמר שם משהו והחלטנו להמשיך הלאה. המשכתי. שנה לאחר הגירושין, אמרה לי חברה שארשם גם אני לאתר הכרויות. אתר אינטרנט להיכרות? יש דבר כזה? הייתי המומה קלות. כאילו דה? מה רע במבט עיניים טבעי?
אחרי שנרשמתי לשני "אתרים הכרותיים" כאלה, מאוד הבנתי. אכן- יש דבר כזה. אוהה.... יש דבר כזה.
אתרי ההיכרויות שצצו ועלו בעשור האחרון- הפכו את חיינו לסרט פנטזיה. לחפש, לחפש, לחפש. ולמצוא? אז אני יודעת, העולם השתנה, הדרך השתנתה, הדינמיות היא חלק בלתי נפרד מחיינו ובייחוד לאותם אנשים המפתחים קריירה עשירה ומעושרת, שאין באמתחתם זמן לצאת ולהכיר בן זוג פוטנציאלי- למענם נוצרו האתרים הללו. אבל לא רק להם. טוב, אם כבר- אז כבר..
בתוך עולם אינטרנטי, וכן- גם כאן ברשת החברתית-עיסקית כאילו דה (גם לי היו שיתופי פעולה עיסקיים כאן..אך עדיין..) אנשים המתוייגים בכרטיסיהם כנשואים הופכים את הקלות הבלתי נסבלת לנגיעה בלתי נגמרת. כמובן שכל אדם רשאי לעשות בחייו ככל העולה על רוחו, אך הגענו היום למצב שבו זוגיות אינה עוד מקדש אהבה. אולי למעטים היא עדיין כזאת. אולי לאנשים מסויימים היא באמת קודש הקודשים. רובינו- הסינגלים (רווקים, רווקות, גרושים, גרושות וכו'), שרוצים זוגיות אמיתית בחיייהם- נתקלים בקיר ובלב אטום של "שחקני מצוקה", המצהירים שכל ליבם מבקש אהבה, שהם רואים בדמיונם זוגיות ומשפחה חמה, וכן- הם באמת באמת באמת-יודעים מה הם רוצים. ונכון- הם באמת יודעים מה הם רוצים. להצהיר, להבעיר, ולבסוף- להחדיר. ולהמשיך הלאה.
אני חוזרת ואומרת- רובם כאלה, אך בהחלט קיימים עדיין אותם אנשים שכנות היא שם המשחק בחייהם ואותם אני בהחלט מעריכה.
אז אני שואלת- בעולם של כניסות ויציאות, מתי יתחילו אותם "שחקני מצוקה", לקחת חלק בחיים עצמם? מתי הכנות תהיה טבע ולא צבע? והאם- בדייט הראשון נתחיל ללכת עם מכונת אמת או שמא - גרפולוג צמוד?
מאחלת אהבה לכולם.
ממני, אחת שרוצה למצוא. זוגיות.
|