| אשה מודרנית, אמא לשניים, ובתחילתה של דרך חדשה . הייתי שם בכל כולי, קרייריסטית מובהקת, ומעט מאוד אמא, מעט מאוד אני. לפני כמה שנים (יש הקוראים לזה משבר גיל ה ...) החלטתי בהחלטה פתאומית שיש לה בסיס עמוק , ליסוע להודו. (לא הספקתי לעשות מסע שכזה בצעירותי עקב רצוני העז בקריירה ובהצלחה כלכלית). במסע הזה, שהיה קצר בזמן אך עמוק במהות, פגשתי את עצמי. התנסתי חוויתי תובנות והארות על עצמי. שהייתי מול האוקינוס הרחב, והבנתי שחיי אינם מתנהלים כרצוני מזה זמן רב. כשחזרתי כלום כבר לא נראה אותו הדבר. החלטתי לשבור ולשנות את מסגרות החיים שלי כך שיהיו מה שאני אוהבת ופחות מה שמצופה ממני להיות. הפחד העז משינויים שתקף אותי אימת אותי מול היהירות שלי לייעץ לאחרים לשנות. חיפשתי תשובות בכל המקומות. הן בעיקר היו לא שלי. אז הלכתי ללמוד. משהו לנפש שאולי יאפשר קריירה פחות טובענית (לא שגיאה) ופחות גברית. קריירה שיכולה להכיל גם את הנשמה, וגם את האשה. בחרתי בהנחיית קבוצות בשלוב אומנויות. במשך שלוש שנים עבדתי בקבוצה על עצמי, על נפשי ועל חיי. בחנתי את העבר והשלכותיו על ההווה, בחנתי את הבחירות שלי ואת המחירים ששלמתי על חלקן. בחנתי את פחדיי משינויים ואת האומץ שנידרש כדי לשנות באמת. וכל זאת בשלוב אומנות שאיפשרה חיבור ליצרתי ולעצמי בדרך מופלאה.הבנתי כי החיבור לרוח, לנפש שלי הוא מעל הכל, והוא הדבר הנכון לעשות. הטוב שאני מייצרת לעצמי הוא הטוב שאני יכולה להביא למשפחתי ולבכלל. במסע שינויים זה שהיה לא קל, ולעיתים ארוכות מאוד לא ברור - מה יצא ממנו, ממני ואם בכלל, זכיתי מחדש בילדיי ובחיבור אליהם, וזכיתי בחיבור אל עצמי, אל חיי, כאן ועכשיו. מכאן מתחילה דרך חדשה, לא פשוטה, מורכבת, לעיתים מרתקת, לעיתים מעכבת. לא מצטערת, לא מצרה, מתרחבת לאיטי בנשמה, באהבה. |