אני רוצה להפסיק לעשן, אני צריכה להפסיק לעשן, מכל הסיבות המשעממות והנכונות שאני אציין כאילו מישהו לא שמע עליהן, נו אתם יודעים, הבריאות, הכסף, השיניים, עור הפנים, הריח, כל השיט הזה. אבל אני אוהבת לעשן, לפחות חלק מן הזמן, נו, אתם יודעים, איך אפשר קפה בלי סיגריה, מריבה בלי סיגריה, זיון בלי סיגריה, אלוהים, איך אפשר ? מיד מתעוררת בי תחושת קורבנות, מסכנה שכמותי, אני יכולה לשכנע את עצמי שאני קורבן בלי סיגריה ולא קורבן עם. כמה פתטי.
אני רוצה להתעורר לא רוצה לעשן, או אולי להתעורר לא רוצה להפסיק, אבל לעשן עם הפיצול הזה בראש, זה כמו להיות הומו ולהזדיין עם אישה.
כמה סבל.
ממש כואב לי על עצמי.
רק שתדעו.
|