שהייה קצרה בחו"ל מכניסה לפרופורציה. חפוז בעיר האורות בלי להבין מילה מהתקשורת ורק להתבונן בתמונות המרצדות מאוחר בלילה, רגע לפני התנומה הקצרה. מספרים על יהודי שהיה עד לרצח שכנו המאוס."מה עשית שם?" שאל הקטגור במשפט. "רק הסתכלתי" השיב היהודי."לא חשבת לסייע לנרצח?" התעניין השופט. "הזעקתי את המשטרה", הסביר היהודי, "וגם הבטחתי לאשתו שנעשה לו יופי של לוויה"."רק הסתכלתי ודיווחתי" תירוץ מפלט מאחריות הנפוץ ביותר בעיתונות. אנחנו אשמים? אנחנו רק מדווחים על המציאות. הילדה רוז נרצחה? אנחנו רק מדווחים. יום ולילה בלי הפסקה, אבל רק מדווחים. זה, שכל פסיכולוג מתחיל מסביר מתחת לכל עץ רענן, שדיווחים רבים מהסוג הזה מביאים אנשים אחרים לנהוג בצורה דומה, זה לא מזיז לאף אחד בין אבירי המדווחים. הם רק מדווחים. הדיווחים, כמובן אוביקטיביים לחלוטין, ללא נקיטת עמדה, ללא הזדהות עם אף אחד מהצדדים. רק דווחים. מתארים את המציאות. היכן נקודת המבט השלילית? שם יש דיווח. ראיונות עם רוצחים, אנסים ואנשי העולם התחתון? לגיטימי, אנחנו רק מדווחים מה האנשים האלו עושים וחושבים. זה לא אנחנו שהופכים את זאב רוזנשטיין לסלב. זה קורה לבד, מעצמו, לפתע פתאום. אנחנו רק מדווחים עכשיו, שהוא סלב. הרמאות הגדולה ביותר שהתקשורת מוכרת לעם, היא התממות יכולת ההשפעה. כאילו שהתקשורת לא השלטת הבלעדית בסדר היום. מליונים נרצחים כל יום באפריקה, אבל בחברון איזה ילדון בן 15 זרק אבן לכיוון פלסטיני מזדמן, ויש לנו אייטם מוביל.אני כאן קובע במלוא האחריות ואומר, שאין מציאות היום בעולם המערבי זולת המציאות המדומיינת והמכוונת של אמצעי התקשורת. ובישראל על אחת כמה וכמה.ילדים חסרי אחריות מגל"צ שקובעים למדינה שלמה את סדר היום שלה. |