רבים ממכם שאלו אותי למה "ידוע מראש" , בעיקר אתמול כי ביליתי פה במקום ללכת לשתות קפה , איפשהו בארומה , או ב"בונו" ,בבוקר התעוררתי , וכל הנסיעה חשבתי על זה , ממש לעומק על ה"ידוע מראש" ונעשה לי ממש ממש רע , זה החזיר אותי 3 שנים אחורה , הרגשתי כאילו נעצרת לי הנשימה ,אתם מכירים את זה שאתם צופים שמשהו לא תקין עומד לקרות, ואתם אומרים לעצמכם ...."אה....שטויות צא מזה זה הכל בראש שלך..." ואז הדבר קורה , ואתם אומרים לעצמכם , איזה טיפשים הרי זה היה "ידוע מראש" .....בכל אופן ,לי זה קורה המון ...אבל מה שקרה לי לפני 3 שנים הרגיש לי כמו סכין , והותיר אותי "פצועה" , היום בפעם הראשונה מזה 3 שנים שאני מדברת על זה ומתמודדת מול עצמי .

 זו הייתה תקופה של הגשמה עצמית -שאמרתי לעצמי וואלה אני מסוגלת , שבועיים לפני הצגת התערוכה שלי בבית הספר , כל יום אני הייתי  עובדת בסדנה עד 9-10 בלילה , בכלל זו הייתה התקופה שנגמר לי המלווה אז רק עשיתי רונדלים עם האוטו ...ואז גם הגיע החג האהוב שלי  "חג פורים" , שבמהרה הפך ליום הטראומטי בחיי...

באותה תקופה מדיי לילה ולילה כשהייתי הולכת לישון הייתי אומרת, "שמע ישראל תודה שאתה מחזק אותי גם אם לפעמים לא קל " ובימי שישי הוא היה מעיר אותי משנת הצהרים שלי כדי שאדליק נרות שבת ...

נחזור לפורים ...נסעתי אני והחברות לאיזה פאב שכונתי בזיכרון יעקב ה"הוביט" לחגוג את חג פורים , ואני זוכרת שיצאתי איתן ברצף יום אחרי יום , ביום שלישי וביום רביעי ל"אינדיקה" בבנימינה...בכל אחת מהפעמים הללו , אני אומרת לבנות, תקשיבו יש לי תחושה רעה שמשהו לא בסדר עומד לקרות, והן אמרו לי "אוי דיי לדבר שטויות, זה רק בגלל שעוד מעט יש אזכרה לג'ניה , ולעירן,ולגל, ולאחות של.... (חברים שנהרגו-כמה שנים לפני)  דיי היום פורים , אל תשתי עוד , למה חבל על הרשיון שלך , באותו ערב אמרתי להן , תקשיבו ,זהו אני מפסיקה לעשן , קחו את הקופסא ושיהיה לכם לבריאות אני לא מסוגלת לקחת עוד שאכטה נוספת .....ככה יום אחרי יום אני אומרת להן -תקשיבו יש לי הרגשה רעה - והן משיבות , "דיי זה בראש שלך" ואז הגיע יום חמישי... לא הגעתי לבית ספר באותו יום בבוקר ,הלכנו אני וחברה לאיזה שוק ,חרשנו קצת על האוטו נסענו לפרדס חנה קניתי עגילים יפייפים שעד היום אין לי שמץ איפה הם-אפילו הוא אמר "ממש יפים העגילים", ואז "הוא" מתקשר אליי ושואל "איפה את ? " ואני משיבה לו , והוא אומר לי "כפרה עלייך ,אני בדרך לבנק יהב מה הסיכויים שעוד שעה וחצי ככה את נוסעת הביתה מביאה לי את הטייץ,השרוול,נעלי ספורט וחולצה לא צריך אני עם הגופייה של המדים"...ואני אומרת לו מה אתה דפוק אתה יודע כמה זה לרוץ מהבנק הביתה -"הוא צחק ואמר יפדלעה שכמותך, לכי לכי מהר תביאי לי -ואם את רוצה שימי נעלי ספורט ותרוצי איתי  נראה אותך" כמובן שעניתי , "ברור שנייה בריצה קלה לא ...וצחקתי בצחוק המטומטם והמסתלבט שלי", הבאתי לו את הבגדים והוא כמו כוסית שם טייץ באוטו ,אני זוכרת שהחזרתי את החברה שלי הביתה ובדרך אספתי את ידיד שלי  כדי שלא אסע לבד ובחזור נרד בבית ספר להמשיך לעבוד קצת על התערוכה שעוד שבועיים צריכה להיות "פרפקט", הבאתי לו את הדברים ושאלתי אם זה בסדר שאני אקח את האוטו , לבית ספר והבטחתי בקול מתחנף שאחזיר אותו איך שהוא ייצא ....ועל הדרך שאלתי אותו לאן אתה רוצה ליסוע בכלל, ומה עם אמא? והוא השיב , "אמא לא רוצה לבוא ,אני הולך למסיבת פורים שיש בהרקדה " , אמרתי לו ,וואי אלוהים איזה כוסיתתתתתת אתה .....וידיד שלי והוא , כולנו התעלפנו מצחוק ....הוא אמר תהיה עד 22:00 בבית? אמרתי שכן והבטחתי להיות זמינה בפלאפון ....

בסביבות השעה21:30 אני אומרת לעצמי וואי איזה יופי שהם לא קרציות לא מתקשרים ולא כלום ואז הבנות מתקשרות ואומרות  "יאללה קפצי לקפה" , השתכנעתי במהרה למרות שהייתי הרוסה מעייפות אחרי כל הטלטלות האלה והיום המטורף הזה עם הסדנה והכל . אני מגיעה שתיתי תה של חולים , ושמתי לב שהשעה22:15, אמרתי שיט נכבה לי הפלאפון אין לי סוללה "הוא" יהרוג אותי ,"היי תביאי תביאי לי שיחה דחוף -הוא ירצח אותי ...התקשרתי והוא לא ענה , התקשרתי לפל' של אמא שלי היא אמרה שהוא נרדם עם אחותי הקטנה בחדר ..ושהיא לא יודעת אם יקום וילך , בכל אופן הגעתי אחרי 20 דק' הביתה אמא שלי ישנה  והוא התעורר , אמרתי לו "מה , אז אתה לא נוסע ? " הוא השיב "אני נוסע , אני מתעורר, שתי דקות אני קם " ואז אמרתי לו , "ר", מזה תראה איזה עייף אתה , אל תיסע , הנה המפתח אל תגחך לי ,באמת שאני גם גמורה וגם אם האוטו פה אני לא יוצאת -אבל אתה , גם אתה גמור" , הוא הסתכל עליי ואמר "לא כפרה עלייך זה בסדר הנה אני קם -אני בסדר" , נאנחתי מולו ,שמתי את המפתח על השידה ואמרתי , "טוב איך שאתה רוצה מה אני יגיד לך שיהיה לילה טוב ומחר תעיר אותי ברבע ל7 " הסתובבתי ועליתי למיטה שלי .

הלכתי לישון ולפני זה אמרתי "שמע ישראל , שמור לי על כולם בבית, בבקשה ממך אין לי את הכוחות להתמודד עם עוד דברים עכשיו - ותודה לך על כל יום שאתה איתי ושומר עליי" .

הפעמון מצלצל ב7וחצי בבוקר, אני פותחת את הדלת ויודעת שקרה משהו השכנה שלי באה ואמרה "מאמי ,אמא אמרה שתשלחי את הילדים לבית ספר ולגן , אמא ואבא היו צריכים ללכת לעבודה -ככה תגידי ,ותתקשרי לאמא ............

 "אמא" (כך היא קוראת לי ...),הבוקר הזה לא יהיה כל כך טוב ,ר' עשה תאונה אתמול בדרך חזרה הביתה , תשלחי את הילדים ותגיעי לבית החולים ,אל תדאגי יהיה בסדר", ואני מתאפקת שאחים שלי לא ירגישו כלום , אני שולחת אותם במהרה , ויושבת עם עצמי ופורצת בבכי , כי אני ידעתי , ואני הרגשתי , הרגשתי את זה בא , איבדתי בלי לדעת דבר -את כל האופטימיות שהייתה בי ,נסעתי במהרה לבית חולים , הבנתי שהוא בטיפול נמרץ , והייתה לי קצת אינדיקציה לגבי המצב שלו וידעתי מי הפרמדיק שחילץ אותו ,וידעתי ,ידעתי שאין לזה סיכוי  -הוא לא היה חגור , למה ?! למה?! למה כי אני מעירה לך שאתה לא חגור ואתה מצחקק עם עצמך שאתה שוטר ויכול הכל ?! ולמה , למה לא הקשבת לי ,כשאמרתי אל תיסע ?! למה?!וכן הייתי במד"א ואני מתארת לעצמי שעד שהסתומים האלו הגיעו , אין סיכוי פשוט אין סיכוי טוב? ידעתי!למה?! טמבל אוף! ! יש לך אישה שנשארת אלמנה ,וילדים שנשארים בלי אבא שלהם -למה?! ואני ?! , אני לא באמת חשובה ,אנחנו לא בשר ודם , אבל פאקינג גידלת אותי ! הערכים שלך , המבטים שלך , האחריות ,הגבריות שבך עם הקשיחות ,והפרצוף העצור הזה , מלחשוף כל רגש הכי קטן את כל זה לימדת אותי אני כזאת אני מוצאת את עצמי כל כך כזאת לפעמים , קשוחה וקרה - ומבפנים קפואה , ועם זאת הנתינה היא כל כך גדולה , ..ורק לפני יומיים תרמת לדוד של חבר מהשכונה שלך 400 ש"ח כשהוא דפק בדלת - וידעת , שאנחנו לא בתקופה טובה ,ובכל זאת ....כי היית נשמה ...הראית לי מזה לתת-והרבה .....

זהו יום שישי ....אני חוזרת להיות עם אחיי , בזמן שאימי בתל השומר והוא בקומה, ואת נרות השבת הללו אני כבר לא ידליק ...(ועד היום לא חזרתי להדליק לצערי אינני מסוגלת ומוכנה עדיין) דודותיי באו להיות איתי וכן גם חברותיי מיד כששמעו , במשך שבועיים אני רק על קפה וסיגריות (חזרתי לעשן והרבה ), בלי אוכל ובלי כלום, אחת ממורותי, לקחה אותי תחת חסותה והייתה בקשר עם אימי - שאמרה לה "שהילדה תלך לתערוכה - הוא היה רוצה את זה -ויש סיכוי קטן שהוא יתעורר הרופאים רואים שיפור " אני ידעתי שזה בולשיט , אבל סתמתי  הלכתי לתערוכה ,קיבלתי 100 בשני הפרויקטים....(בעיצוב ואומנות) והייתי עצובה ממש עצובה . קצת לפני פסח בי' בניסן ,שישי בבוקר ,דודתי מעירה אותי , ואני אומרת לה "עופי לי מהחדר בצרחות, עופי , אני יודעת מה את באה להגיד ,ולא שמעתי או משהו ,פשוט ידעתי ,נכנסתי לשטוף פנים כאילו כלום לא קרה והכל בסדר ,צחצחתי שיניים ,נשענתי על הקיר ..והתעלפתי ,ראיתי שחור ,בלי לבכות , פתחתי את העיינים וממש צבטתי את עצמי ואמרתי  דיי אין מצב שזה קורה לי ,ופרצתי בבכי, ומסתבר שבערך חצי שכבה הייתה אצלי בבית ובאחת בצהריים -כך המשטרה העריכה ,שבערך 3000 איש עשו כבוד לאיש ההוא והגיעו להלוויה .

כמובן שזו הייתה תקופה קצרה ממש לפני הבגרויות האחרונות שלי , שממש עניינו לי את התחת באותה התקופה ...הייתי מהאדם הכי אופטימי ושמח לאדם הכי פסימי שיש נעשתי צינית גמורה ומחקתי כל אדם שלא היה בא לי בטוב , לא ישנתי חודש הייתי מחכה לזריחה ואז הולכת לבית ספר ,עושה צחוקים והולכת כדי שלא ירחמו עליי חלילה ,כמה ימים לפני הבגרות בהיסטוריה  שתי חברות באו אליי והביאו לי כאפה , ואמרו לי ,אנחנו לא יכולות יותר , צאי מזה ומהר , אחנו צריכות אותך איתנו ,לא רחוקה -קשה לנו ככה (מצחיק לא?) מה נהיה ממך ? אמרת שתוכיחי לכולם שאת עם כל השטויות שלך תוציאי בגרות מלאה ,אז עכשיו את מוותרת , גם לו תראי ... במהרה אספתי את עצמי , הפכתי להיות בחורה משעשעת ביותר ,שלא מדברת על מוות יותר -מדחיקה . הוצאתי בנשימה אחת - ורק אלוקים יודע איך ,יצאתי עם בגרות מלאה וטובה ואחרי 5 חודשים התגייסתי לצה"ל ,הדבר הכי טוב שקרה לי ..למרות המשפטים..העצבים ...כל הזין וכו' ....

והיום, היום אני פה מספרת לכם ,על דברים שמעולם לא פתחתי  אחרי כמעט 3 שנים , ואני מרשה לעצמי להגיד שכן,כן לפעמים -הכל "ידוע מראש".

ושום דבר מאז לא ידוע באמת מראש.