הגיע הזמן לתת ללב להתאהב מחדש ?
כל סיום קשר משמעותי מותיר בנו צלקת מהול בנסיון שאמור לעזור להצליח בפעם הבאה אחרי הגירושים הצלקת עמוקה יותר, משהו נשבר בנו, משהו באמונה הבסיסית שגדלנו עליה.
זוכרים ? "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה"
תמיד האגדות נגמרו בחתונה, כמה פשוט ! כמה תמים היה המשפט הזה , כמה נאיבי היה לחשוב שזוגיות זה שמחת חים, כסף וחיי נצח. באמת כיווניו שכך יהיה.
אותה התמימות שחסרה היום, מצד אחד מפקחת אותנו, מצד שני הופכת אותנו לזהירים כל כך עד כי נדמה כי איננו מוכנים לשלם את המחיר, אם זה לא יצליח.
גבר גרוש משלם מזונות, נפרד מילדיו, עובר לשכור דירה קטנה יותר. פתאום הוא זמין מחדש להמון הכרויות , להמון סקס, להמון חופש.
מה לעזעזל יגרום לו לחזור על הטעות שוב ?
גבר תלותי שלא יודע להסתדר לבד, יעשה הכל לחזור לחיות אם אישה שבעצם תהיה עבורו סוג של אמא.
לעומת זאת גבר עצמאי, חזק, בטוח בעצמו, יזהר מאד, יברור טוב טוב, לא להיכנס מחדש למלכודת הדבש של חתונה נוספת וילדים בשם האהבה.
דומה שלאהבה יש תפקיד אחד, לגרום לנו להרגיש כל כך טוב, כל כך ורוד, עד כי לא נבחין בפגמים, לא ניזהר מטעויות, נהיה כחולמים, שבעים, מהופנטים עד כדי שיקול דעת מפוקפק למדי אחרי כמות מסחרית של הורמוןנים ששוטפת את המוח שלנו.
זה כיף להתאהב, פשוט כיף. אבל מה עושים עם זה אחר כך ?
נהיים מונוגמים ? עוברים לגור ביחד ? עם הילדים שלה ? עם הילדים שלי בשבתות ? מביאים עוד ילדים ?
מה כיף בזה ? אחרי כמה שנים ? מה ישאר מהאהבה הכנה שאיחדה אותנו בשיגרת החיים השוחקת ?
בקשר בפרק ב' אתה מבין את הקשיים שיש לזוגות שכאלה, שמתמודדים עם עוד ועוד סוגיות שזוגות רגילים , רווקים לא יבינו לעולם.
התמודדות עם אקסים, עיסאות חבילה של אישה+ילדים, חגים, שבתות, תיאומים על גבי תיאומים, מצוקות רגשיות, כלכליות, ויתורים ועוד דברים שלא קשורים לרומנטיקה.
למרות הכל, חפצי חיים אנחנו, אוהבים לאהוב. מבינים שאנו זכאים כמו בגל סינוס דמיוני להתאהב להמריא ולנחות בתדר כזה או אחר, כי ככה זה, ולא נפסיק לרצות זאת, למרות הקשיים, למרות החששות, כל קשר יש בו קסם משלו ותקופה עמוסת חוויות.
מבחינה רציונלית, המסקנה שהגעתי אליה בשלב הזה של חיי. שזוגיות בריאה חייבת להיות שכל אחד חי בביתו שלו, מנהל את חיו. ומגיע באריזת מתנה להינות משעות רבות של ביחד בלי לערבב אהבה ושיגרה.
והבחירה אוי הבחירה, מי זאת תהיה ? ! מי ראויה לאהבתי ? ! לאמון שלי ? !
לעזעזל איזה בררן נהייתי כדי להעיז לחשוב להפסיק להיות מאושר בדרך בה אני חי את חיי כיום ולהיות בטוח שאשאר מאושר בחיים עם בת זוג קבועה שאוהב בכל ליבי.
הבררנות הזו מצד אחד שומרת עלי, מצד שני מקשה עלי.
אולי זה רוחות הסתיו, השרב שלפני החורף הקר. אבל מרגיש שאני מתחיל לפתוח יותר ויותר חלון קטן בלב לרוח נעימה בדמות אישה ראויה ואיכותית שתציף אותי באהבה חדשה אחרי שנה וחצי של חיים בה קידשתי את הקשרים המזדמנים מתוך עוצמה.
והיום מתוך עוצמה גדולה עוד יותר, אני מסוגל להגיד "הרני מוכן ומזומן לקשר חדש בחיי ! "
וווא כל כך קשה היה לי להגיד את זה, כל כך קשה להכיר בזה מחדש.
זוגיות בריאה אחרי גירושים, זה היה אדיר ! זוגיות אחרי פרק ב' , זה חייב להיות וואו !! ל א ? !
ובכן חברים נראה לי שעומדת להיפתח מערכה שלישית בקרב הבלתי פוסק הזה על אהבה בריאה.
הגיע הזמן, וואו !!!
|
